שמאל - ימין מאת נילי רעם הביטוי "שתי ידיים שמאליות" אינו מכוון להחמיא אלא לציין כשל במיומנות מוטורית. אם כי לא ידוע מי חתום על מטבע הלשון הזו, די ברור מה מקורה. השמאליות, כלומר , העדפה או דומיננטיות מולדת של יד שמאל נחשבה מאז ומעולם למעין סטייה מן ה"תקן" הנכון, כלומר מן הימין. השמאליים - אף כי כיום אינם נחשבים ליוצאי דופן משונים, זכו לאורך שנות ההסטוריה האנושית ליחס שלילי מצד החברה בעלת היד הימנית. לעתים הם הואשמו בחבירה עם כוחות השחור, לפעמים חשבו אותם למפגרים, ולעתים סתם חשבו שהם עיקשים וטיפשים. ברומא לאנשים העשירים במיוחד היה שוער שהיה לו רק תפקיד אחד, והוא להשגיח שכל מי שנכנס לביתו של העשיר, עושה זאת ברגל ימין? ביצירות אמנות רבות השטן מופיע כשכלי נשקו אחוז בידו השמאלית, והוא מגיע לקורבן דרך הצד השמאלי של הקורבן. בימי הביניים אם תינוק לא ינק מן השד השמאלי, היו סיכויים רבים שהיו מחזיקים ממנו קדוש. ואכן אמונות תפלות לא חסרות לגבי שמאליים; יש אמונה אחת שאומרת שאם מגרדת ידך הימנית - תעשה עשיר, אך אם זו השמאלית שמגרדת - תאבד את כל כספך. בשנת 1876 כתב הפסיכאטר האיטלקי לומברוזו ספר על איפיוני פושעים, ונוסף על איפיונים פיסיים, כגון מצב נמוך ואזניים בולטות, הוא גם ציין שהם בדרך כלל גברים וכמעט תמיד הם שמאליים? בשנת 1940 כתב הפסיכולוג האמריקני אברהם בלאו שהשמאליות היא ביטוי של ילדותיות ויחס שלילי לסביבה ויש להתייחס אליה כאל סטייה. לדעת אותו פסיכולוג - לשמאליים יש כנראה אם שלא מעניקה להם מספיק אהבה? בשנת 1985 זכתה קופאית שמאלית בסופרמרקט בתביעה נגד מקום עבודתה על אפליה, היא טענה שהמנהל הגופרמרקט פירט אותה מכיון שסירבה להעביר את מצרכי המזן מול הקורא הדיגיטלי - בידה הימנית. היא זכתה בסכום של 136.000$. פרופ' סטנלי קורן מאוניברסיטת קולומביה הבריטית, הגיע למסקנה כי כל המין האנושי הוא ימני והשמאליים פשוט סובלים מנזק מוחי שהתרחש לפני הלידה, מעין שיבוש התפתחותי מוקדם במערכת העצבים. עוד ממצא מעניין; בין 15%-30% מן החוסים בבתי חולים לחולי נפש הם שמאליים. כך או כך, השמאליים סובלים לא פעם משילוב של סביבה ימינית לא אוהדת ולעיתים אף מדעות קדומות, המשייכות אותם ישירות לקבוצות המיעוט או כפי שהם מכונים לא פעם "המיעוט הגדול בעולם". לא תמיד זה היה כך, למשל על פי כלים שנמצאו מתקופת האבן, התחלקו הכלים ל-50% כלים עבור אנשים שמאליים, ורק 45% מן הכלים היו עבור ימניים? גם ציורי מערות מראםי אחוז גבוה של דומיננטיות שמאלית. נראה שהאדם הניידרטלי השתמש בשתי ידיו באופן שווה, או שהגישה לימניות ושמאליות באותה עת היתה הרבה יותר ליברלית, מאשר במאות השנים האחרונות. גישה שונה נמצא גם בתרבויות שאינן מערביות: למשל אצל האינדיאנים בצפון אמריקה אחוז השמאליים מגיע לכדי שליש (יותר מפי שניים מאשר אצלנו). אצל אינדיאנים משבט ה'זוני' צד שמאל מסמל את החכמה והמחשבה ואילו הצד הימיני של הגוף מסמל את הפעולה והפזיזות. לדעתם יד שמאל היא בוגרת וחכמה יותר מיד ימין. גם מנהג הנחת תפילין מעדיף את יד שמאל. בגלל דעות קדומות ואמונות טפלות בגנות האיטרות (שימוש מועדף ביד שמאל) הופעל בכל רחבי העולם מאז ומתמיד לחץ חברתי בוטה ותקיף להיימנה (הפיכתו ל"ימני") של הילד האיטר. האיטרות נתפסה כפגם שיש לתקן ולהכחיד והחינוך למעבר לשימוש ביד ימין בוצע בעבר במגמתיות, בכפייה ולעתים אף באכזריות. הורים ומחנכים נרתמו בנחישות לאילוף ל"נורמליזציה" של הילד האיטר. היות שהכתיבה היא הפעילות הידנית המודרכת והמבוקרת ביותר היא הפכה קרבן מרכזי ל"גירוש השדים" של האיטרות. עד מחצית המאה העשרים מורים והורים הונחו - על-ידי אנשי הגות, רופאים, פסיכולוגים ומומחים אחרים - לחנך את הילדים ללא התחשבות בטיבעם השמאלי , לכתיבה ביד ימין. הלחץ החברתי לכתיבה ביד ימין בתוך המשפחה מקבל חיזוק מעדויות מחקריות לפיהן למשפחה של אם ימנית ואב איטר רק 9% של ילדים איטרים ואילו למשפחה של אם איטרת ואב ימני 20% של ילדים איטרים. החינוך התנועתי של הילד נתון בדרך כלל בידי האם. במשפחה הראשונה האם הימנית משפיעה על ילדיה האיטרים באופן לא מודע ולא מתוכנן ומביאה את חלקם לתפקוד ביד ימין. במשפחה השנייה האם האיטרת מתחברת עם ההתפתחות הטבעית של ילדיה האיטרים ומשום כך הם "מורשים" להישאר בצד השליט המקורי שלהם. מידת ההצלחה של ההיימנה החינוכית מותנית בגיל הילד. ילדים צעירים, לפני גיל שמונה, נעתרים ביתר קלות מהמבוגרים למאמצי ההסבה. כאשר לחצי ההיימנה חזקים ומופעלים על הילד הצעיר, ארבעה מתוך חמישה איטרים עוברים לתפקוד ביד ימין. ההדגמה הקיצונית ביותר להשפעות ההיימנה ולהכחדת האיטרות נצפית בטייואן. בארץ זו יש הקפדה חמורה על תפקוד ביד ימין, מגיל צעיר ולאורך כל שנות הלימוד והחינוך. התוצאה של מכבש כופה ימניות זה היא שבקרב אנשי טייואן פחות מ1%- כותבים ופחות מ2%- אוכלים ביד שמאל. גם מי ש"הצליחו" כביכול להפוך לימניים מן השורה, ממשיכים לתפקד עם יד שמאל בפעולות יום יומיות שונות, כמו צחצוח שיניים או הצתת גפרור. הורים רבים שהביאו את ילדם לאבחון קשיי כתיבה, היו בילדותם קרבנות ההיימנה הברוטלית של הימים ההם. הם סיפרו במרירות על חוויות התסכול בהן התנסו בשל היותם "לא בסדר" ועל נטל העונשים והתרגילים שהוטל עליהם ל"יישור" דרכם. רק בשעת העלאת הזיכרונות מתקופת העברתם לימניות התברר להורים - שטרם היו מודעים לכך - כי הם למעשה איטרים. היום, לאחר שנזקי ההיימנה נחשפו, הכפייה המודעת והשיטתית של השימוש ביד ימין נדירה. ההורים שעדיין מימינים בכוונה את ילדם מנמקים - בגאווה חינוכית רבה - את הפעילות בדאגתם לעתידו המקצועי והתפקודי של בנם האיטר בעולם של ימניים. זכור לי במיוחד סיפורו של אב שהתאלמן וגידל בכוחות עצמו - במסירות ובאהבה גדולה - שלושה בנים קטנים. פנאי לספר להם סיפורים - הוא מתנצל - לא היה לו, אבל הקפיד להקדיש כל יום מספר דקות לאימונם בכתיבה ביד ימין. זו הייתה מלאכה מייגעת - הוא מודה - כי כל פעם שהוא הפנה את גבו, חזרו הזאטוטים לתפקוד ביד שמאל. עד היום הוא אינו מבין כיצד ייתכן שלאחר השקעה חינוכית מסיבית כזאת שלושת בניו סובלים מדיסגרפיה. ההיימנה ממשיכה להתקיים, במחתרת, על-ידי האם הימנית המושיטה בעשרות תנועות יום-יומיות - צעצועים, כלי אוכל וכד' - לידו הימנית של ילדה האיטר. האיטרים בעלי דרגת שליטה גבוהה יעבירו, בעקשנות ובהתמדה, את החפץ המושט להם מידם הימנית לשמאלית. הילדים בעלי השמאליות החלשה יותר יתייאשו, ולאחר שנים אחדות ייכנעו ללחץ של ההורה או של הגננת. ילד בעל שמאליות מקורית חזקה לעולם לא יוימן, אך הניסיונות לשנות אצלו את הצד השליט עלולים לגרום לו לנזקים לשוניים ותנועתיים כבדים. היימנה מסיבית של האיטרים יכולה להיות גם תוצאה של הסתגלות טבעית אל עולם של ימניים. כלי עבודה, משחקים, כלי בית, מכשירי חשמל, רכב, הידיות למיניהן, ועד לאחרון הפריטים כמו פותחן או סרגל - כולם בנויים להפעלה ביד ימין. בפני האיטרים ניצבות שתי ברירות: לתפקד כל ימי חייהם בנחיתות תנועתית עם כלים שאינם מיועדים להם או להיכנע לדרישות הסביבה ו"לעבור" לתפקוד ביד ימין. מחקרים מצביעים על כך שבמשך כל השנים אחוז האיטרים בקרב בעלי המקצועות החופשיים, האמנים והיוצרים הגדולים היה גבוה מזה שבאוכלוסייה הממוצעת. המכנה המשותף של האיטרים האלה הוא באורח מחשבה וחיים נונקונפורמיסטים. ההסתגלות לדרישות סביבתיות או חברתיות - לא בדיוק מתיישבים עם האופי של ה"שמאליים", שאיך לומר, לא מוכנים להתיישר לימין.
