פריק של שליטה? בוא תראה מה זה אומר עליך.... 

כשאנחנו בשליטה. אנחנו בכוננות. פיזיולוגית, אדם בשליטה הוא נמצא בחוויה של הישרדות מתמדת. כל הזמן הוא בכוננות ספיגה. אדם בשליטה חווה איום תמידי (גם אם מדומה) על הקיום שלו וכתוצאה מכך לא מסוגל להרפות את עצמו ולשחרר שליטה.

ככל שאדם יותר בשליטה, הגוף שלו דרוך לתגובה מידית, השרירים שלו לא מרפים את עצמם והגוף שלו במתח רציף. הגוף לא מסוגל להסדר עם מתח רציף. הגוף חייב את ההרפיה וכתוצאה מכך מתפתחים תופעות לוואי שיכולים להתבטא כמיגרנות, עצירויות ובעיות פסיכוסומאטיות נוספות.

באופן כללי, ככל שאנחנו יותר בשליטה זה אומר שיש לנו יותר פחדים רגשיים.

תנסו רגע להיזכר בילד קטן שאתם מכירים – האנרגיות האופייניות של ילדים הם שחרור שליטה, ספונטאניות, טבעיות, קלילות  ועוד.

אם כן, מה קרה לנו? כיצד התפתח בנו הצורך בשליטה?

הצורך הבסיסי של ילדים (וגם של מבוגרים) הוא להרגיש שאוהבים אותו כמו שהוא. אם בתור ילד לא הרגשתי אהוב על ידי הסביבה הקרובה שלי באותו רגע במוח הילדי שבי חוויתי שהחיים שלי בסכנה. כי אם לא אוהבים אותי. מה מבטיח לי שלא יזרקו אותי? ואם ההורים שלי יזרקו אותי אני אבוד – אני לא יכול לשרוד לבד ואני יכול למות.

בתור ילד קטן כאשר אני חש שלא אוהבים אותי כמו שאני, או שאני לא חש מספיק רצוי אני חווה סכנה קיומית. ועל מנת להבטיח את הקיום שלי. אני לוקח את הרצון והצורך שלי באהבה ללא תנאי ומחביא אותה בתוך תת המודע שלי. ובמקום זאת אני מנסה להבטיח את הקיום שלי על ידי זה שאני מנסה ליצור מצב שבו הסביבה תצטרך אותי. אני מחפש לעצמי איזשהו תפקיד שבו אוכל להתברג ודרך זה להיות במצב שהסביבה שלי תצטרך אותי.

אני מתחיל לשנות תכונות בעצמי. אני מפסיק לבקש. אני מפסיק להראות חולשה. אני מתחיל לעזור. אני נכנס לשליטה. אני מתבגר בטרם עת. והופך להיות ההורה של עצמי. אני משתדל להיות תמיד בסדר כלפי הסביבה. משתדל לתת ולעזור.

ואז, אני נתקע בבעיה רצינית. כיוון שברגע שאני הופך לחזק. לנותן ורגשות נחווים אצלי כחולשה. אני לא מסוגל להיות במקום של לקבל תכנים רגשיים כיוון שאני פוחד להיתפס כחלש בידי הסביבה. כיוון שבחוויה שלי, אם אני אהיה חלש לא יצטרכו אותי.

הרגשות שלי הופכים להיות סוד. סוד שאני שומר מכל משמר שאף אחד לא יגלה אותו. שומר שאף אחד לא יגלה את הילד שבי. והפחד הזה שלא יגלו את הילד האמיתי שבי, שמשתוקק לחום, לאהבה ולקבלה גורם לי כל הזמן לעמוד על המשמר שלא יתקרבו לרגשות שלי – וזה מחייב אותי כל הזמן להיות בשליטה. אני מפחד להרפות שמה בטעות, הסוד הפנימי שלי ידלוף החוצה.

הבעיה היא, שאם נפגעתי בתור ילד כתוצאה מחוסר חום, אהבה וקבלה אני תקוע רגשית בגיל הזה. בצרכים של הילד וברצונות של הילד.  וכיוון שרק הילד יכול לקבל את החום הרגשי מהילדות אני לא מסוגל לוותר עליו ולהתבגר רגשית. וכאן אני תקוע. כיוון שברגשות שלי ובצרכים שלי אני ילד. והתשוקות הכי פנימיות שלי זה תשוקות שלי ילד אבל כיוון שאני בשליטה מתמדת כחוויית הישרדות וכתוצאה מפחדים אני לא מסוגל להביא לידי ביטוי את הילד הזה. וכל הזמן נאלץ לשמור יותר ויותר על השליטה שלי.

מה עושים? משחררים שליטה! אבל האמת שזה לא כ"כ פשוט. אם השליטה נועדה על מנת להסתיר את הילד הקטן והפגוע שבנו. מה שעלינו לעשות זה ללמוד בהדרגה לחשוף אותו. ואז הצורך בשליטה יורד באופן אוטומטי ובד בבד אנחנו גם מתבגרים רגשית.

איך עושים את זה? מתחילים להביע חולשה. מתחילים לבקש. מתחילים לדבר על הצרכים העמוקים שלנו. מתחילים לחשוף את הסודות שלנו.

ומאפשרים לשמחה, רכות וקבלה עצמית לחלחל לאט לאט דרך התדמית שלנו ולפתוח את הלב שלנו.

בהצלחה רבה,

חני - הגשמה עצמית