אני זוכרת ולא שוכחת. אני אסלח ומכל הלב, אבל לעולם לא אשכח. פעם מזמן היה לי TyTn של HTC. סבלתי ממנו סבל רב ומאז שנים רבות, יותר מ-5, אני נאמנה לבלקברי שלי. נכון, אין לו יותר מדיי אפליקציות אבל כשהוא נופל הוא לא מת והוא מהיר ואמין ותמיד עומד לרשותי. כלומר, למעט בפעמיים שכיבסתי אותו ואז נאלצתי, כמו עם דגי זהב, להחליף אותו במודל אחר. ה-TyTn כמו שכולכם וודאי זוכרים היה ממכשירי המגע הראשונים בארץ ואני סבלתי ממנו סבל רב. סבל שכנראה מסביר את התסכול והסירוב העיקש שלי שלא להכניס הביתה אף מכשיר סלולרי שמבוסס מסך מגע. כן, בטח כבר הבנתם, אף פעם לא חיבבתי את ה-iPhone. ואגב, אם בא לכם להפסיד את הכסף שלכם, תהמרו שיום אחד אשנה את דעתי וארכוש לי אחד שכזה. הקיטור בפוסט הזה הוא לא בהכרח על מסכי המגע, אלא על האייפונפלציה, שכמי שלא חובבת אייפונים אבל חובבת מאוד טכנולוגיה וטכנוגיקים, אני לא יכולה להימלט ממנה.
אייפון זו דת. בסדר, אני מכבדת את כל בני הדתות ודוגלת באיש באמונתו יחיה. לכן, בשבועות שקודמים לעוד אירוע מודלף כלשהוא של אפל, אני סופגת בשקט את ההתלהבות ורעשי הרקע שהחברים הבאמת אהובים שלי מייצרים, ממש כמו שהם (טוב, חלקם) סופגים אותי כשאני מתעקשת לצפות בעוד גמר מכור מראש של כוכב נולד או ריאליטי טראש אחר. ככה זה בין חברים, לא שופטים ומקבלים אותם כמו שהם על היתרונות ועל החסרונות.
אבל איכשהו אני תמיד תוהה, אם בעוד אני מודעת לעובדה שבהפקות הריאליטי מפעילים עלי מניפולציות נמוכות, האם גם חברי האייפוניסטים מודעים למשחק החולני שג'ובס ועכשיו קוק משחקים בהם?? ואם הם יודעים ומשתפים איתו פעולה ממש כמו שאני משתפת פעולה עם הריאליטי, האם אנחנו כולנו סתם טיפשים? משועממים? קלים להשפעה? חסרי שיקול דעת? הממממ.. חושבת שאני קצת יותר שפויה. מעולם לא סימסתי לאף מתמודד באף תוכנית ריאליטי. לעומתי, החברים שלי האהובים, כן, הם רצים לקנות את המכשיר עוד לפני שהמכשיר בכלל נארז ונשלח לחנויות.
וכשהמכשיר המיוחל כבר בידיים שלהם, והם לא מצליחים לנהל בו שיחה טלפונית כי הלחי המיותרת הזו שיש לנו בצידי הפנים, מנתקת את התקשורת או שהסוללה עצמה לא מחזיקה מעמד אחרי 20 דק', הם לעולם לא יודו שהונו אותם, שמנצלים את האמונה העיוורת בדת הזו שהחליטו להצטרף אליה. הם תמיד יגידו שג'ובס גאון והאייפון הוא יציר פלאים.
אני יכולה להבין ולהודות לאפל על שפישטה את הטכנולוגיה, הנגישה אותה וגם פתחה שוק שלם של בעלי מקצועות חדשים, אבל אף פעם לא הבנתי את ההסכמה שבשתיקה לגישה השיווקית שלה. את הורדת הראש וקבלת כל התכתיבים שלא ניתנים לערעור, המחירים של כל כפתור וכבל, החפיפניקיות ב-QA.
בכל פעם כשאפל מחליטה להגדיל קצת את המכירות או לנער מעט את המניה, היא מדליפה. טוב, ברור שזו לא באמת היא. ברור שזה סתם מתכנת משועמם ולא אחראי שהשאיר את הלפטופ שלו פתוח בדיוק על מסמך האיפיון של הדגם החדש. והדלפות הן הרי חומר כייפי מאוד להתעסק איתו אז כמובן שהתקשורת והבלוגים ממהרים לדווח שיש הדלפות. לא סתם מדווחים, הם מפרסמים את הדברים בכותרות ענק כולל פתיחת מהדורות חדשות בטלוויזיה. ת'אמת, בכל פעם כשזה קורה (וזה קורה בכל פעם), אני יכולה רק לקוות לעצמי שיום יבוא והתקשורת תתגייס באותה ההתלהבות העיוורת לסקר את אחד מלקוחותיי שעושה עבודה מצוינת אבל אין לו אומץ לעמוד על במה ולהגיד "בוו עבדתי עליכם, אבל בכל זאת רוצו לקנות".
ואתמול, יום חשוב היה. כולם נעמדו בדום מתוח, נכונים שוב להגיד "כן אדוני המלך", ואופס... אפילו הם קלטו שהבדיחה על חשבונם - וזה לכשעצמו הישג גדול. אני לא באמת מאמינה שזה יקרה, אבל יש בי אמונה, והאמונה הזו מקווה ומצפה שבעוד 3-4-5 חודשים, כששוב יודלפו כל מיני פרטים על אולמות שהושכרו ואבטיפוס שנשכח בעוד בית קפה פינתי, יזכרו כל חבריי האהובים את יום האתמול, את התחושה המגוחכת שפעפעה בהם ולא ימהרו לשתף פעולה עם קמפיין יחסי ציבור, שקרי שצוחק עליהם ולא איתם. יש בי תקווה, שאפל, היהירה שבחברות, תשיק בעוד מס' חודשים את האייפון החמישי שלה, באמצעות קומוניקט יבשושי עם מידע טכני ובצירוף תמונות. יש בי תקווה שאנשים חכמים ודעתניים יבינו שהצלילים האלה הם צלילי החלילן מהמלין.
משרד יחסי ציבור וייעוץ תקשורתי ושיווקי הוקם באוקטובר 2005 ומשרת מאז חברות טכנולוגיה מובילות וסטארטאפים בראשית דרכם המקצועית. המשרד מתבסס על ראייה שיווקית רחבה המחברת בין כל פעילויות השיווק והתקשורת הנדרשות לארגון. את המשרד מנהלת עינת מירון, בעלת ניסיון עשיר של למעלה מ-16 שנים בכל ערוצי המדיה השונים.
