מוצאים את עצמכם מתאכזבים לעיתים קרובות? בואו לבדוק את הציפיות שלכם... 

האכזבות הכי כואבות שאנחנו מתמודדים איתם הם אכזבות מאנשים קרובים. ככל שאני יותר תלותי מהבן אדם שממנו אני מצפה האכזבה שלי תהיה גדולה יותר.

הכלי שלנו בתור מבוגרים לבחון את הציפיות הרגשיות שלנו ולראות את סיכויי ההתממשות שלהם הוא המוח. ככל שהמוח שלי יכול יותר לנהל את הרגש שלי ולהשפיע עליו האכזבות שאיתם אתמודד יהיו קטנות יותר.

בתור ילדים, כלי החשיבה הרציונאלי שלנו עדיין לא מפותח. ולכן ככל שיש לי יותר ציפיות שלא התממשו בילדות שלי וכתוצאה ישירה מכך גם אכזבות אני מתמודד עם יותר כאב שמתפתח מהאכזבה. בתור ילד, על מנת לשרוד באופן אוטומטי אני מדחיק את הכאב שמלווה באכזבה. ולאט לאט כאשר הצפיות שלי לא מתממשות באופן קבע אני מדחיק גם את הציפיות שלי. בציפיות שלי בתור ילד יכולות להיות ציפייה לחום, למגע, לעידוד, לניחום, לתשבחות ועוד.

לאט לאט ובהדרגה, הציפיות המודחקות שלי מתחילות לנהל לי את החיים. הציפיות הבסיסיות שלי הם מהולות בכאב רגשי. בתור בוגר אני לא מסוגל להתמודד עם אותו הכאב שוב, כיוון שיאלץ אותי להתמודד עם הכאב המודחק שלי מהילדות. (ובחוויה שלי אין לי את המסוגלות לעשות זאת) ואז אני נכנס לדפוס שיוצר לי בעיה. יש לי רצון מסוים שאני לא מסוגל לבטא אותו. כיוון שאם אומר מה הרצון שלי ואתאכזב לא אוכל להתמודד עם הכאב שזה יעלה בי.

ואז, אני מפתח ציפייה חשאית. אני לא מבטא את את הרצון שלי. אך מצפה, יש בי תקווה שהזולת יקלוט בעצמו מה אני רוצה, שהדברים יתממשו כפי רצוני. כאשר זה לא קורה עולה בי כאב. אך כיוון שהכל סמוי. אף אחד לא יודע שיש בי כאב, ואני לא מקבל הכרה ונחמה לכאב שלי. דבר שמעורר בית תסכול וכעס. אך כיוון שהכל לא מדובר. אני לא אבוא ואכעס על מה שהתאכזבתי בגינו. אלא אפרוק את הכעס על תחום אחר.

לדג' התלבשתי מאד יפה ואני רוצה שבן הזוג שלי יחמיא לי. אך אני לא אשאל אותו לדעתו על המראה שלי. אלא אקווה שישים לב מיוזמתו. כאשר זה לא קורה, אני מתאכזבת וחשה כאב וחשה בלתי נראית בעיניו. הוא אינו יודע שיש לי כאב ואינו מנסה לפייס אותי או לנחם אותי, ואז הכאב שלי הופך לכעס. אך אני לא אבטא את הכעס שלי על זה שהוא לא החמיא לי אלא אכעס עליו על סיבה אחרת. לדג' על שלא הוריד את הזבל. דבר שיתכן יגרור את הכעס שלו. וכאן אנחנו נכנסים כבר לבעיה.

כל ציפייה אמורה להגיע עם ביטוי. אני אמור לבקש ולהביע את הרצונות שלי. זאת ציפייה נכונה ונורמאלית. זה אינו תקין כאשר יש לי ציפיות ואני לא יודע להביע אותם. זהו מתכון בטוח לאכזבות וליצירת מלכוד רגשי.

וכאן, שוב אנחנו חוזרים ליכולת שלנו לדבר על עצמנו. ליכולת שלנו לבטא את הרגשות שלנו. את הצרכים שלנו. ולהמלצה הקבועה שלי. תמצאו מישהו ותתחילו לדבר מתוך החסרים שלכם. מתוך הכאב שלכם. מתוך החולשות שלכם. אין דרך קלה יותר לחופש הנפשי שלכם מדיבור מהלב.

אם אתם לא מוצאים אדם קרוב. אל תוותרו. תמצאו מטפל טוב שיחד איתו תוכלו לעבור את התהליך. אתם חייבים את זה בשביל עצמכם. לא תתאכזבו....

חני בורנשטיין - מומחית להגשמה עצמית