האם דיור בר השגה טוב לעיר ?
בעולם כבר החליטו ממזמן – דיור בר השגה טוב ואפילו הכרחי בעיר הגדולה. דיור בר השגה שומר על המגוון החברתי והשונות התרבותית שהעיר המרכזית צריכה כדי להמשיך להיות מעניינת, תוססת ויצירתית. כך קורה בערי העולם הגדולות והמבוקשות, שכולנו כל-כך רוצים לגור בהן, בלונדון, ניו-יורק, ברלין, פריז, סידני, מדריד ואולי גם בתל-אביב.
הביקוש הגבוה לעיר תל-אביב נובע, בן השאר, מכך שזו עיר מרתקת. אחד הגורמים לכך הוא החיכוך היומיומי ברחובות העיר בין קבוצות אוכלוסייה בעלות מאפיינים שונים: בני עדות שונות, ערבים ויהודים, צעירים וקשישים, דתיים וחילונים, רוכבי קורקינט ונהגי אוטובוס, הומואים וסטרייטים, חרדים ושוטרים, עורכי דין וגולשי גלים, מהנדסי תוכנה ומעצבי אופנה, סטודנטים לקולנוע וסטודנטים לפיזיקה, עובדים זרים מאריתריאה ועובדים מקומיים מרמת-אביב, אוהבי אופרה לצד בליינים של מועדוני לילה אפלים. המגוון של האנשים הופך את חיי הרחוב בעיר למעניינים ומרטיטים. העושר התרבותי גורם להתפתחות בתי עסק רבים בעיר, העונים על מגוון גדול של טעמים. ההרגשה היא שהעיר שייכת לכולם.
הגישה הפוסט-מודרניסטית, לפיה אין אמת אחת מוחלטת, מאשררת ליחיד להשתייך למספר רשתות חברתיות בו זמנית ולהחליף תדיר סביבות וסגנונות. המסכה של הערב שונה מהמסכה של הבוקר. המבנה הפיסי של העיר ותחושת הניכור בה מאפשרים זאת. כך, הפכו החיים בעיר העולם הרב-תרבותית לחוויה מרגשת וממכרת ולמצרך מבוקש. הקטנת השונות החברתית עשויה לשבש את הדינמיקה המרחבית המביאה לתסיסה ולצמיחה.
דיור בר השגה מאפשר לקיים את הגיוון החברתי, מאחר והוא משאיר בעיר אומנים, זוגות צעירים עם ילדים, רוכלים, מדענים, מוזיקאים, אינטלקטואלים, סטודנטים, בליינים, מורים ושוטרים, וגם בעלי מקצועות חופשיים, יאפים, שידם אינה משגת לרכוש דירות. בלעדיהם העיר תהיה הומוגנית, משעממת, ללא חיי רחוב. בעיר יוותרו תושבים אמידים, הנוטים להישאר בבתיהם המאובטחים ולנוע במכוניותיהם הממוזגות. בסופו של דבר, לא יתפתחו חיי תרבות ומסחר מגוונים והעיר עשויה לאבד את ייחודה וקסמה.
הדיון בנושא דיור בר השגה מעורר שאלות ציבוריות אתיות: האם יהיה הוגן לגרום למורה המחנכת את ילדי תל-אביב להגר לעיר אחרת בגלל יוקר המחייה - האם יהיה אתי לאלץ את הכבאי המגן בעבודתו על תושבי העיר לגור בעיר אחרת בשל שיקולים כלכליים גרידא - שאלות נוספות שמתעוררות: הכיצד נשלים עם העובדה שקשישים נאלצים להגר מהעיר ומהסביבה לה התרגלו במשך שנים מאחר שמחיר השכירות מאמיר - האם ראוי לאפשר לסטודנטים דיור בר השגה בעיר בה הם לומדים - האם כדאי לאפשר לאומנים לקיים את הסטודיו שלהם בגרעין ההסטורי של העיר - והאם רצוי למשוך יוצרים להתגורר במרחב המזמן הזדמנויות ?
נציגי מחאת האוהלים עונים לשאלות אלה ודורשים פה אחד דיור בר השגה בעיר הגדולה, מאחר והוא פתרון דמוקרטי, צודק ושוויוני. בנוסף, דיור בר השגה משאיר את כולם בעיר ומבטיח עיר שוקקת, דינמית וכלכלה אורבנית בריאה.
© כל הזכויות שמורות , טל ברמן, תל-אביב 2011
ד"ר טל ברמן, גאוגרף ומתכנן ערים, הרשום במשרד הפנים כיועץ מורשה. תחומי המחקר והידענות של טל הם: גאוגרפיה, אנתרופולוגיה, תכנון עירוני ואזורי, שיתוף הציבור בתכנון, שיטות מחקר איכותניות.
