מי נושא באחריות ? 

מי האשם בהישגים הנמוכים במתמטיקה, במדעים ובהבנת הנקרא ???

ההורים?     התלמידים?          המורים?               המפקחים?                    חוסר הערכים?                         אמצעי התקשורת?                              הסביבה?                                   החברים?                                        הקהילה? 

למדתי במשך שנים רבות של פעילות חינוכית, כי מי שנושא באחריות ומי שמקבל אותה על עצמו  – מנצח!   

האחריות הינה מילת מפתח וקוד בסיסי להצלחה . קיימים מוסדות חינוך יסודיים ועל-יסודיים שהישגיהם הלימודיים היו נמוכים מאוד והנה תוך תקופה קצרה של שנה עד שנתיים - הגיעו לרום הפסגה בהישגים. הכיצד? 

מי גרם לשינוי מהותי זה? ומי הביא את התלמידים הכושלים לפסגת הישגיהם? 

התשובה לכך היא נחרצת וחד משמעית:  המנהל והמורים, הם ורק הם העלו את ההישגים, בקבלם על עצמם את האחריות להישגים . 

ההורים - לא השתנו, גם לא הסביבה ואמצעי התקשורת. 

אנשי ההוראה האמונים על הקניית תורה ומדע, תורה עם דרך ארץ - הם  ורק הם האחראים להצלחות . 

באותה מידה - מנהל וצוותו שאינם נושאים על גבם את האחריות , הם האחראים לכשלון. 

המפקחים ומנהלי המחוזות - הם האחראים העיקריים לכשלון.  

המפקח אינו משמש רק כאינספקטור אלא גם כיוזם , כמפתח , כמעצים והוא חייב לקבל על עצמו את האחריות לכשלונות ולהצלחות.  

במקומות בהם המפקח שותף למורים ולמנהל – שם התוצאות יהיו טובות במיוחד. כאשר מקיימים , לדאבוני , ישיבות סרק , צוותי היגוי , צוותי עיר בשעות הבוקר והצהריים – במקום לבקר ולשהות במוסדות החינוך , במקום לבדוק מה קורה בכיתה ג'-1 או יא'-3 ,הם מבלים ומבזבזים את זמנם על ישיבות וועדות שבהן מדברים ללא קבלת אחריות וללא תוצאות . 

כל ישיבה שאין עימה תכנון , תהליכים , מסקנות , תפוקות ודרכי הערכה לבדיקה – אינה יעילה , וכך, לצערי, מתנהלות רוב הישיבות במשרד החינוך. 
 
 
 
 

לרוב, ביקורי "אורחים" כמו: שרת החינוך, מנכ"לית, מפקח ארצי, ראש עיר... הופכים להפקות אירועים, בזבוז זמן יקר על הכנות העולות גם ממון רב. 

להלן מספר דוגמאות לגבי לקיחת אחריות : 
 

• כאשר תלמידים ממוסד חינוכי בעיר ת"א שורפים מחצית מבית הספר בתום כיתה י"ב ( כך פורסם בעיתונות בסוף שנה"ל תשס"ב ) – חשבו רבים, כי יש לפתוח תיקים במשטרה לתלמידים אלה. חשבתי, כי יש דווקא לפתוח תיקים לנו, למפקחים, שהרי שאלתי היתה:מהי ההשפעה החינוכית , ההשפעה הערכית והחברתית שלנו, המפקחים, אותה הובלנו מתוך אחריות לבית ספר זה?

• תלמידים שחזרו מפולין "הועפו" מבית הספר על כי גרמו נזק גדול בבית מלון בפולין. לאחר שביקשתי דו"ח מפורט כדי לדעת כיצד הוכנו התלמידים לקראת נסיעתם למסע קשה זה – הוחזרו התלמידים למוסד בו למדו,  שהרי גם אנו המפקחים והמנהלים אחראים להתנהגות זו.

• בבי"ס תיכון שבמשך עשר שנים נעו תוצאות הבגרות בו בין 10-20% , הוחלף המנהל ותוך שנה-שנתיים הגיע הממוצע בבחינות הבגרות ל80% , מי "האשם" להצלחה כבירה זו - - אך ורק המנהל ומוריו, להם מגיעה התהילה.

כל הדוגמאות דלעיל (ויש עימי עוד עשרות דוגמאות נוספות) - בראשות יכולות להעיד, כי האחראים להצלחות ולכשלונות הם צוותי המורים,  המנהל והמפקחים . 

הדרכים להשגת ההצלחות , הנתיבים להשפעה על תלמידים, השבילים להתגברות על בעיות  והכלים בהם יש להשתמש כדי להעפיל לראש ההר ולכיבושו הם מגוונים . 

אתן דוגמא אחת בכדי להבהיר את דברי: 

מתברר, כי תלמידים החשים בביה"ס כמקום שנעים להיות בו, מוסד שיש בו כבוד, אהבה, יחס , עידוד , שיתופיות ושייכות – הם מצליחים בלימודיהם, הרצון בהם ללמוד גבוה מאוד! 

מוסד שיש בו חיי חברה , בי"ס בו מטפחים מנהיגות נוער כמנהיגות צעירה שתשפיע על אחרים - שם ההצלחה כבירה, שם דולק האור.  

הרעיון המרכזי בהצלחה הוא מציאת דרכים להשפיע על תלמידים ויש רבים כאלה, כמו: חוויות של הצלחה , דיאלוג , דוגמא אישית , אופטימיות , למידה מתוך שמחה ועוד... 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 

המנהיג הוא המשפיע על אחרים!!! 

כיצד הופכים מנהל - למנהיג, מורים - למנהיגים ותלמידים כמנהיגות צעירה בכדי שהם ישפיעו בהליכות ובמעשים? 

כיצד נטפח מנהיגות נוער? שהרי הנערים הצעירים בכל גיל מגן הילדים ואילך - הם המשפיעים הגדולים ביותר על חבריהם, גם זה באחריות ביה"ס!!!

קיימים שפע אמצעים לכבוש יעדים אלה ואחרים. 
 

לסיכום : 

הריני מטיל את מלוא האחריות להצלחות ולכישלונות רק על צוות המורים, המנהלים והמפקחים.