מסגרת היא מסגרת. האם אפשר לפרוץ אותה? - ר' שואלת וגם עונה 

לבקש מר' לחיות בתוך מסגרת זה כמו להכניס צפור דרור לכלוב. זה כמו לגזור עליה 'ישיבה בצינוק'. ר' שהיא סמל הרוח החופשית בעיני, באה לסדנה שלי כלי לעוף. כדי לעלות על מסלול טיסה שייקח אותה למקום אחר. כך אנו מגיעים למפגש ה-4 במסגרת הפעילות שאותה תיארתי כ'תיאור מקרה של רותי'

והנה אני מבקשת מר', במסגרת ההנחיות של המפגש הרביעי, לעשות קודם כל ולפני הכול 'מסגרת'. בדרך זו אני מבקשת ממנה למעשה "למקם את עצמה על הנייר, להחליט איפה את מציירת. באופן זה את למעשה מגדירה את המרחב שבו את אמורה לאחר מכן לפעול באופן חופשי". מסגרת בעיני היא סוג של הכרזה שבה היא כאילו אומרת, 'כאן אני פועלת. זה השטח שלי, יש לי בעלות עליו ובתוכו אעשה כרצוני'.  לפיכך, אני חוזרת ואומרת לר' באופן חביב אך סמכותי "תסמני מסגרת ואחר כך בתוכה תעשי כל מה שאת רוצה".

בזהירות אני טופפת בצעדים רכים על קו התפר שבו אני מכתיבה מסגרת וכללים ובו בזמן משחררת לחופשי. קו תפר עדין ושברירי. ואת ר' אני מכירה היטב. מעניין, אני שואלת את עצמי, איך היא תתמודד עם מגבלה שמתובלת בחופש. אתגר לי ואתגר לה.

כבר ידענו בעבר, ובמפגשי סדנה קודמים, רגעים של כעס והתקוממות מצדה כמו שגם ידענו לצאת מהם כששתינו מחוזקות יותר. הפעם ר' קיבלה את ההנחיה ואף זרמה אתה. כשראיתי שהקרקע ,שעליה הנחתי את "כלל הברזל" הגמיש שלי, הוכשרה דיה הוספתי דימוי וחיזקתי את מעמדי כנותנת ההנחיות בסדנא ואמרתי "כשאני מגישה לך את ההנחיות, את המשימות, את המונחים, ואת החומרים אני למעשה נותנת לך עגלה. עלייך רק לעלות עליה ואחר כך את היא הנוסעת - הנהגת. עליך לנסוע עם העגלה שאותה הגשתי לך ושעליה עלית זה עתה". הפסקתי לרגע קט ואז הוספתי את המשפט האחרון, זה שקדם לרגעי השקט שליוו את זמן העבודה "הכלים והתווי, המסלול, הם שלי. ההתנהלות עליו, וההגעה ליעד - שלך". נסיעה טובה!!!!!

שמתי מוסיקה מיוחדת וערבה לאוזנינו במיוחד, וכאן המקום לציין שבנוסף לכל כישוריה ומיומנויותיה של ר' היא גם אשת מוסיקה מקצועית ומחוננת.

בסטודיו היו קולות ומראות. אף אחד לא דיבר במילים. שפת הצלילים ושפת הצורות. במשך שעה אלה היו הקולות שנראו ונשמעו שם. לאחר שעה התנוססה עבודתה של ר' - ציור דיוקן עצמי 4 . ר' התרחקה מכן הציור, התיישבה מול עצמה. הפעם היא כבר נמצאת שם כפול שלוש. היא גופה, היא זו שנשקפת אליה במראה, והיא זו שנשקפת אליה מהנייר - זו שרק עתה הופקה והופצה. ר' מתבוננת ועכשיו היא מדברת במילים

"התחברתי למוסיקה ולא יכולתי לא להתייחס אליה. ציירתי ורקדתי עם המוסיקה ועם המכחולים. התייחסתי למסגרת, כתמים וצבעים קרים וחמים. תחילה עשיתי מסגרת בצבעים קרים, ואחר כך כמובן יציאה לחופש. היה שלב בציור שלא היו גוונים. היה אדום וטורקיז כחול, שזו המסגרת, ומבחינתי זה היה דווקא בסדר לא הרגשתי שצריך יותר מזה".

אני נשמתי לרווחה. "התייחסתי למסגרת" היא אמרה. ובכן, מסגרת זה לא דבר נורא כל כך. ויחד עם המסגרת הייתה לה יכולת לצייר ולרקוד עם המוסיקה ועם המכחולים, כפי שאמרה. אפשר, אם כן, לחיות לרווחה גם בתוך מסגרת.

מצד אחד היו לה כאן נתונים קיימים נוקשים מאד לכאורה. רק מראה, רק פניה (פניה שלה) רק צבעים ומכחולים ונייר, חדר אחד קטן לעבודה, ונייר גדול על הקיר וכמובן מסגרת. נתונים קבועים עובדתיים.  איזה חופש אפשר שיהיה בתוך עולם כל כך צר ומוגדר? ועם אלה היא יכולה ליצור עולם חדש ומלואו, אני אומרת לעצמי ומקווה שר' תדע ותגלה זאת גם היא.

והיא מגלה. היא רוקדת עם המוסיקה ועם המכחולים. רחבת הריקוד שלה הוא הנייר הגדול, ורגליה הטופפים בריקוד הם המכחול על כל צדדיו. כן, היא יודעת "לאחוז במכחול בשני צדיו". היא מספרת לי "בהתחלה הפה היה מצויר בצורה ברורה בצבע אדום. אחר כך עברתי על זה עם הצד האחורי של המכחול והתחלתי לחרוט עמו. אחר כך עשיתי בתיפוף את הרקע" (היא תופפה עם המכחול והצבע ובכך חיברה בין הקצב והמוסיקה ובין הכתב של הציור - נ.צ). היא רוקדת עם המכחול ומתופפת אתו, היא שרה בצבעים, ולבסוף היא נוגעת לרגע במציאות ומחליטה שהפעם היא תעשה עוד משהו "פעם ראשונה שעשיתי גרון וכתפיים". מעניין אני חושבת לעצמי, היא לא אומרת צוואר, היא אומרת גרון. ולפתע אני מבינה מדוע. מפני שהיא לא רק רוקדת היא גם שרה בציור, וקולות הרי מוציאים מהגרון לא מהצוואר.והכתפיים? אלה הם הכתפיים הרחבות שמסוגלות לשאת את המשא החדש, שמתברר שאינו כבד כל כך.

ובתוך כדי עבודה, כשהיא מרגישה עצמה חופשית ומשוחררת היא תוהה לדעת בינה לבינה  "כל פעם חשבתי לעצמי אם אני יוצאת מהמסגרת או נשארת ומה זה אומר. מסגרת היא מסגרת האם אפשר לפרוץ אותה?" היא שואלת, אומרת, ועונה לעצמה באמצעות פעולה שהיא מבצעת "אספתי צבע מהמסגרת והשתמשתי בו"?

חירותו של האדם לפי סארטר היא "לחיות את החיים כיצירת אמנות". לקחת את הנתונים הקיימים, העובדתיים והגורליים ומהם ליצור את חיינו כיצירת אמנות. המסגרת שאותה ביקשתי להציב בפני ר' אפשרה לה גם ליצור לעצמה מרחב מוגדר שבתוכו תוכל לחיות כרצונה, וגם להכיר אותה על מנת לפרוץ את גבולותיה שלה.