כשאמא שלי חולה 

תכופות אני מציעה לנשים במצבים שונים לפנות לעזרה מקצועית. לא פעם, אני נענית בתשובה של "מה זה יעזור, אף אחד לא יכול באמת לעזור לי לפתור את הבעיה". כך היה גם עם רבקה (שם בדוי) שאמה לקתה באלצהיימר. אכן, לעזור לאמה לא יכולנו, אבל בנושא ההתמודדות  עם המצב הקיים, עשינו לא מעט.

רבקה הגיעה אלי כשהיא חשה בשיא חייה מהרבה בחינות. אשה נשואה בשנות הארבעים, אמא לשני ילדים בוגרים העובדת כמזכירה רפואית במרפאה פרטית. לאחרונה אובחנה אמה בת השבעים  כחולת אלצהיימר,והיא הגיעה אלי המומה לשמע החדשות ,במצב רוח שפוף, בוכיה ודואגת.

רבקה חששה מהעתיד של אמה, חשש שהלך וגבר במהירות שכן מצבה של האם הדרדר,היא התנתקה לזמנים ארוכים יותר מהמציאות והפכה לתוקפנית, מבולבלת ותובענית. רבקה נכנסה למערבולת של כאב, עומס תפקידים שקשור במתן המענים השונים לאמה שהופכת פחות עצמאית  ואשמה שהיא לעיתים דוחה את חברת אמה במצבה היום.

אחד הנושאים המיידיים שהסתכלנו עליהם היה הקושי של רבקה לצפות באמה האסרטיבית, הדעתנית והעצמאית, הולכת וקמלה. ההבנה שאמה החזקה הופכת לילדה קטנה "חתכה בבשרה החי". כשזיהינו את התחושות שעולות בה כחלק מתהליך האבל על האובדן  של אמה כפי שהכירה אותה כל חייה, יכלה לקבל בהבנה את תגובותיה ולהפסיק להלחם בהם. היא הבינה שהיא מתאבלת על אמה כפי שהיתה  ולכן יכולה היתה לדבר על האובדן בחופשיות, להכיר בו ולהביע את תחושותיה בלי להתכחש להם.

יחד עם האובדן של אמה כפי שהיתה בצעירותה, נאלצה להתמודד רבקה עם החלטות מעשיות שגררו התלבטויות רגשיות לא פשוטות מבחינתה. היא שהיתה נגישה תמיד לאמה נאלצה לנתק את הטלפון בלילות שכן האם היתה מתקשרת כל שעה עם שאלה נוספת מה שטרף את לילותיה של רבקה. כשנכנסה המטפלת לבית אמה היא החליטה בקושי רב לאפשר לעצמה לישון ולכן גם לנתק את הטלפון.

 היא נאלצה גם להתמודד עם הידיעה שהמצב רק יילך ויתדרדר והיא לא תוכל לטפל באמה רק בכוחות עצמה. לכן התחילה לחשוב כיצד היא נעזרת במשאבים שעומדים לרשותה. הפנייה לבני המשפחה היתה מיידית והובהר לכולם שהם יצטרכו לקחת חלק בטפול באם. הפניתי אותה לחברת סיעוד כדי להעסיק מטפלת שתסייע לאם, במשך היממה.  במקביל רבקה התקשתה רבקה לקבל שהיא עדיין זכאית לפעילויות שקשורות בהנאות ובפנאי כשאמה "הולכת ונעלמת". רק כשהשתכנעה שאלו יתרמו לעמידותה במצב הלחץ הנוכחי והיכולת שלה לסייע לאורך זמן, היא נתנה לעצמה לגיטימציה לחזור להנות מדברים שאהבה לפני שאמה חלתה.

רבקה סיימה את הקשר חודשים ספורים אחרי שהתחילה אותו. היא הבינה שהמצב אינו הפיך ואף הולך ומתדרדר. למרות שהיא עדיין כאבה את את אובדן דמות האם כפי שהכירה אותה, היא קבלה את המצב החדש, עשתה בו את השינויים הדרושים על מנת שתוכל לתפקד בו והצליחה לגייס את הכוחות כדי להתמודד עם האם השונה. היא היתה ערה לכך שהמצב יכול להמשך כך עוד שנים רבות, אך הרגישה חזקה יותר להתמודד עם זה.