המחבר: שמואל קרמרמן
מתן חינם - "בושת הפנים"
הבריאה היא פועל יוצא של "עצמות" הבורא שתכליתה היא להטיב עם הנבראים. ואכן, נוצרת מציאות שמחייבת הפרדה בין האור לבין הכלי ומתגלה בה "הרצון לקבל" שמבטא את השתוקקות הכלי לקלוט אליו את האור. בהקשר לכך ניתן להקשות: אם רצונו העליון של הבורא הינו באמת להטיב עם הנבראים, מדוע לא נתן שפע של אור ועונג לנשמת האדם הראשון או לשאר הנשמות שיצאו ממנו בעת שהיו בגן העדן או בעולמות העליונים ובמקום זאת שלח אותן להשתכן בתוך גוף אדם חומרי של שחי, תקופה קצרה ומוקצבת, בעולם הגשמי הנחשב כשפל ביותר והלא טהור שמבין כל העולמות?
על כך עונה הקבלה בטיעון "בכל מתנת חינם מצוי פגם של בושת פנים" המסביר, שאילו היו הנשמות מקבלות את שפע הטוב ישירות ובאופן מיידי בגן העדן או בעולמות עליונים, היו חשות בושת פנים, כלימה ורגשות אשמה מכיוון לא עשו מאומה כדי להיות ראויות לזכות בטוב הזה. אך כשהן מצויות בעולם הגשמי בתוך הגוף החומרי ומוטלת עליהן המשימה הכבדה לתקן את הבריאה ע"י סילוק הרע ממנה, כי אז שפע הטוב המובטח נתפס כשכר עתידי ראוי שיינתן בעולם הבא עבור העבודה הקשה והיגיעה הרבה שבעולם הזה ובכך תתבטל בושת פנים.
הגם שטיעון זה נראה כמשכנע, קיים הרושם, כי יש חוסר איזון בין העבודה, קשה ומייגעת ככל שתהיה, שנעשית בעולם הזה, שהוא זמני והשפל שבין העולמות, למול השכר הרב והנצחי של מתן שפע אלוהי כפי שמובטח בעולם הבא הנעלה והמקודש. במילים אחרות, תמורת עבודה זמנית שערכה מוגבל לעולם הזה, זוכה הנשמה לשכר אדיר לעולמי עולמים. האם בכך אין משום "בושת פנים"?
המענה לקושי זה הינו, שההבחנה בין העולם הזה לעולם הבא אינה מדויקת אלא נובעת מנחיתות תפיסתו של הנברא. זאת מכיוון שכפי שמחשבת הבורא מצויה באחדות אחת מלאה ויש בה אור פשוט אחד, כך הכל הבריאה הינה "אצלו" באחדות מלאה ופשוטה ואין בה הבחנה בין העולם הזה, הגשמי והחומרי, לבין העולם הבא, שמורכב מרוחניות ומאורות עליונים, אלא הכל מצוי ביחד כמקשה אחת. יתר על כן, מכיוון שכל הבריאה כולה הינה עניין מזערי ובטל בשישים מול אור האינסוף, הרי שההבחנה בין "העולם הזה" לבין העולם הבא" במושגי האינסוף הינם חסרי משמעות בגלל אפסותם.
על כן, ההבחנה בין היגיעה המועטה שבעולם הזה לעומת השכר הרב שבעולם הבא הינם פועל יוצא של אי יכולת הנברא לתפוס ולהעריך את אפסות הבריאה וזמניותה לעומת האינסופיות והנצחיות של מה שמעבר לה. המושגים "מועט" או "מרובה" מקושרים לתפיסת הנברא ולצורך להפריד בין דברים על מנת להבין את משמעותם. אך למען האמת, הינם חסרי ערך ומובן בהיבט של מחשבת הבריאה ולכן עניין "בושת פנים" שנובע מחוסר היחס בין עבודה לעומת השכר עבורה הינו חסר חשיבות, בטל ומבוטל.
יש להעיר, כי גם אם תשובה עזו עשויה להיראות כמספקת, עדיין יש בה התעלמות מהעובדה שתחושת "בושת הפנים" הינה בעיקרה עניינם של הנבראים שעושים השוואה בין העבודה לשכר ושמטבע הדברים אינם מסוגלים לתפוס את מחשבת הבורא. על כן, בתשובה זו חסר מענה שיתאים למידותיהם של הנבראים ולדרכי החשיבה שלם. ולא רק זאת, אלא שבמענה זה קיימת התעלמות מסוימת מחשיבות המלאכה שהוטלה על הנבראים. שכן, תפקיד הנבראים הינו לתקן לא רק את העולם הזה הגשמי והשפל אלא לתקן גם את שאר עולמות הבריאה הרוחנים והנעלים ואת מערכת הספירות האלוהיות המנהיגות את כל העולמות על ידי סילוק הרע מתוך כל מעשה הבריאה. אם נציג את המשימה באור שכזה, כי אז לא רק שהמשימה הינה מכובדת, אף לפי תפיסת הנבראים, אלא יש בה חשיבות רבה עקב הקושי הרב שנובע ממנה לגבי עתיד הבריאה ותכליתה בכלל. זאת גם מבלי לדבר על קוצר שנותיו של האדם עד שמגיע לבגרות נפשית ושיודע לעמוד על דעתו, להבחין בין טוב לרע ושמסוגל להגשים את זכות הבחירה שניתנה לו. אם נציג כך את העבודה הנדרשת מנבראים, כי אז אין מקום לבושת פנים וערך השכר המובטח הולם ומתאים את גודל העבודה.
