סוף דבר הכל נשמע . . . כי זה כל האדם [קהלת י"ב]
כי נר מצוה ותורה אור [משלי ו']
ואוהביו כצאת השמש בגבורתו [שופטים ה']
מצוות בטלות לעתיד לבא [נידה ס"א] , כיוון שהן כנר בצהרי היום
שמציאות הנר בשעה זו בטלה ביחס לאור הגדול של
התורה שנאמר בה מאתי תצא [ישעיה נ"א] , שענינו של הנר או
בפרט האור שבתורה הוא שמוסיף והולך, כהדלקת נרות
החנוכה, מעלין בקדש ואין מורידין [מגילה כ"א], ואילו הגרסה שהולך
ופוחת הוא כנגד האמור מימינו אש דת למו [דת למו אותיות תלמוד, דברים ל"ג] שהאש יש לה קיום כאשר יש חומר בעירה, וכאשר אין חומר בעירה
תלך ותדעך כאומות העולם שהולכין ופוחתין [כדעת בית שמאי].
ערכתי נר למשיחי [תהילים קל"ב] התקיים ביתר שאת וביתר עז בשנת
תש"ן שהוא נ"ר שנים לפני תחילת האלף השביעי.
המעינות שהופצו אז הם בבחינת נר שהוא מעין אורה
של השמש בזעיר אנפין, התפארת המשפיעה ללבנה
כמו הנר המאיר על גבי מסך המעלים ומסתיר בעצם
מהותו על המציאות באופן של העלם.
ענין זה הוא משל לתורה לפי שנתנה לפני עידן ועידנים
והארת התפארת שבה מגיעה לידי גילוי באחרית הימים
כלומר בעת הזו, כמו שקרני החמה מגיעות ומשפיעות
לנבראים זמן מה אחרי שעזבו ונפרדו ממקורן ושרשן.
מלכות הלבנה ובית דויד
הנצח הקיומי בעל ערך ומשמעות כיוון שמאפייני
החורבן הפיזי ואף הנפשי פועמים בגוף וברוח
ומלבים את אש התמיד. [אש תמיד תוקד על המזבח לא תכבה, ויקרא ו']
הכותל האנושי שורד לעד את תהפוכות החיים
והזמן, את העונות והעידנים החולפים מהרה,
כשמש המכלה את עצמה ומתחדשת בו בעת.
שולחת זיוה אל הלבנה במולד המתחדש כלידת
היחידה, חיורא וסומקא בעת ובעונה אחת,
כליון והתחדשות כל פעם מחדש, פצע וחבישה
בכח רפואת אור שבעת הימים, חדוש הבראשית,
מאמרות האל אל מול הדברות, שכולן תכלית
ומחשבת הבריאה, אור אינסוף ברוך הוא.
שמעון טל רז
