הרשאי בעל מניות לקזז את זכויותיו מול חובותיו כשהחברה בפירוק ? 

האם יכול בעל מניות של חברה לקזז כספי הלוואות שהוא נטל מן החברה לבין תשלומי שכר שהחברה חבה לו ו/או ערבויות כספיות שהוא העמיד לחברה ולא קיבלם?

לשאלה זו חשיבות מכרעת בהליכי פירוק של החברה, נעמוד עליה במאמר שלהלן

1. ראובן החזיק במחצית ממניותיה של חברה וכן שימש כמנהלה. משנקלעה החברה לקשיים כלכליים, הגישו בעליה והעותר ביניהם, בקשה לפירוקה. ניתן צו פירוק, ולחברה מונה מפרק קבוע. במסגרת הליכי הפירוק, דרש המפרק מראובן לפרוע את חובו כלפי החברה. העותר טען כי עומדת לו זכות קיזוז בגין שני סוגי חובות שהחברה חייבת לו: האחד, חוב בגין שכר עבודתו בחברה; השני, חוב בגין ערבות שהוא נתן לחברה ולא קיבל אותה חזרה.

2. בית המשפט שדן בסוגיה עמד על התכליות העומדות בבסיס הסדר הקיזוז בחדלות פירעון, והדגיש כי אחת מתכליותיו החשובות של הסדר זה היא ההגנה על "נושיה הקטנים" של החברה. הצורך בהמשך קיומו של הקשר העסקי גם בתקופות של אי-יציבות כלכלית הוא המצדיק מתן "מעין בטוחה" זו בידיהם של אותם נושים אשר יוכלו לממשה בעת קריסתה של החברה.

3. בית המשפט גם בחן את מעמדו של בעל מניות ומנהל בחברה, המבקש להפעיל זכות קיזוז כנגד חוב שלו כלפיה. במצב דברים זה יש לבעל המניות מעמד כפול בהיותו הן נושה של החברה והן בעל מניות בה וכתוצאה מכך עלול להיווצר פתח למניפולציות שבעלי המניות עשויים לבצע, בין היתר, בכך שכספים האמורים להיות מופקדים על ידם בחברה כחלק מהונה העצמי יינתנו בפועל כהלוואות בעלים, אשר יקנו לבעלי המניות מעמד של נושה בעת פירוק החברה. מעמד זה מעלה את סדר קדימותם בעת חלוקת דיבידנד הפירוק.

נסיבות אלה עשויות להקים הנחה לכאורה בדבר שימוש לא ראוי באישיות המשפטית הנפרדת של החברה, ולהעביר את נטל ההוכחה לכתפי בעלי המניות לשכנע מדוע יש ליתן להם מעמד של נושה רגיל.

4. עוד קבע בית המשפט, כי על הטוען לזכות קיזוז מכח סעיף 74 לפקודת פשיטת הרגל, מוטל הנטל להראות כי יש מקום לחרוג מעקרון השוויון בחלוקת מסת הנכסים. התנאי העיקרי בהקשר זה, כך נקבע, הוא קיומם של "אשראי הדדי", "חוב הדדי", או "עסקים הדדיים", התלויים בין הנושה לבין החייב. בית המשפט קבע כי נדרש שהחוב נוצר "במהלך העסקים הרגיל", וכן כי קיימת "הדדיות בקשר שבין החברה החייבת לבין הנושה, במובן זה שמקור אחד, או עילה אחת, מצמיחה את החיובים ההדדיים או העסקים המשותפים". נקבע, כי נדרש שיהיו אלה חובות אשר התגבשו "בתום לב, במהלך העסקים הרגיל של החברה, ובעת שהיתה בעלת כושר פרעון והון עצמי מספיקים לצורך עמידה בהתחייבויותיה כלפי נושיה החיצוניים, וכי מוצדק, בנסיבות העניין, להניח כי בעל המניות קיים את מלוא אחריותו כחבר בחברה לצורך הבטחת כושר הפרעון שלה כלפי נושיה".

5. בית המשפט הוסיף וקבע כי במקרה הקונקרטי כי ראובן לא עמד בנטל ההוכחה האמור. ביחס לחוב הערבות, לא הוכיח ראובן שההלוואה ניתנה במהלך העסקים הרגיל, ולא הוצגו די נתונים באשר למצבה הכספי של החברה בעת נטילת ההלוואה. לפיכך נקבע כי "אין להוציא מכלל אפשרות, כי מתן הערבות האישית להלוואת הבנק לחברה נבע ממציאות שבה לחברה לא היה הון עצמי מספיק משלה, וכתחליף להזרמת הון עצמי, לקחו בעלי המניות הלוואה בנקאית, בערבות אישית של ראובן...". עוד נקבע, כי ראובן אף לא הוכיח את מקורו ונסיבות היווצרותו של מרבית חובה של החברה כלפיו. מטעם זה נקבע כי לא ניתן להכיר בזכות הקיזוז גם ביחס לחוב השכר.

6. בית המשפט דחה את בקשתו של ראובן לקיים דיון נוסף בפסק הדין שהוצא כנגדו ושלל את טענתו של ראובן כאילו קביעת בית המשפט בדיון הראשון בדבר הצורך להוכיח קשר הדדיות בין החובות שבגינן נדרש הקיזוז - עומדת בסתירה להלכות קודמות.

בהקשר זה הפנה בית המשפט להלכה שנקבעה בע"א 4548/91, כי "אם בוצעה פעולת קיזוז לפני התאריך האמור [מועד מתן צו הפירוק] חלה עליה אפוא הוראת סעיף 53 לחוק החוזים. השופט א' גרוניס הדגיש כי "...כלל הוא כי הודעת קיזוז היא המשכללת את פעולת הקיזוז...". אחד התנאים ההכרחיים לשכלולה של זכות הקיזוז היא, אם כן, המצאת הודעת קיזוז עובר למתן צו הפירוק. בענייננו, הודעה שכזו לא הומצאה טרם מתן צו הפירוק, ועל-כן לא השתכללה במלואה זכות הקיזוז של העותר.

גם הכרעותיו של בית המשפט באשר לפירוש תנאי ההדדיות שבסעיף 74 לפקודת פשיטת הרגל, אינן חורגות מן הכללים שהותוו בפסיקה לעניין זה. הדרישה לפיה במסגרת תנאי ההדדיות תוכח הקורולציה שבין החובות הנטענים אינה סותרת את ההלכה הפסוקה, אלא עולה בקנה אחד עמה. כך, למשל, בעניין קופלמן נקבע שלא ניתן לבצע קיזוז בין תביעה כספית לבין תביעת בעלות – גם אם בסופו של יום תביא מכירת הבעלות לתמורה כספית. בתוך כך נקבע, כי לצורך הקיזוז נדרש שבשני צידי "המשוואה" יעמדו תביעות הדדיות לתשלום כסף. גם בע"א 450/77 עליו נסמך העותר, דובר על מערכת עסקית אחת שבמסגרתה נערכו חוזים שונים. הכרעתו של בית המשפט בעניין זה אינה עומדת, אפוא, בניגוד להלכה הפסוקה, ואף מן הטעם הזה אין מקום לקיים דיון נוסף.

נשמח לעמוד לרשותכם בעניין זה ובעוד נושאים שונים ומגוונים הקשורים לחוק ומשפט

תוכלו לפנות אלינו באמצעות אתר הבית שכתובתו:

yuvalb@yuvalb.org