דף הבית  >> 
 >> 

הרשם  |  התחבר


עצור בטרם תעבור 

מאת    [ 18/09/2007 ]

מילים במאמר: 1185   [ נצפה 4006 פעמים ]

בבואכם לקרוא מאמר זה אני ממליצה קודם לרשום לעצמכם מצבים בהם עולה בכם רגש שלילי כמו כעס, עלבון, תחושת אי נוחות. גם אם הגבתם כך בפועל וגם אם רק חשתם כך ולא באמת העזתם להוציא את תחושתכם החוצה...


אני מניחה שמי שלקח על עצמו לבדוק מצא שתחושות שליליות הן עניין שבשגרה.
כשאני מפנה לתחושות השליליות אני לא בהכרח מפנה לסוגיות קשות אלא גם לדברים פעוטים. ואולי דווקא לדברים היומיומיים השגרתיים, לכאורה, שהם מנת חלקנו.


וכאן יש טעם להסביר בדוגמא:

עוד יום של עבודה הסתיים. את מגיעה הביתה, ביום המבורך הזה, היום שבו מגיעה העוזרת...
את נכנסת בדלת ביתך ומצפה להריח את ה"סנו ווקס" בו השתמשה העוזרת כדי להבריק את רצפת הפורצלן שלך...
את עייפה מעוד יום עמוס בעבודה, וכל שנפשך רוצה זה ליהנות ולו ליום אחד מהעובדה שהערב את לא צריכה לנקות עד עשר בלילה, הערב הוא כולו שלך. מקסימום אמבטיה לגוזל הקטן, סיפור לפניי השינה, נשיקה על הלחי, חיבוק דוב וסוף סוף יהיה לך קצת זמן לעצמך...את אולי אפילו מעזה לחלום על אמבטיית קצף...


את מסובבת את המפתח בדלת, עוצמת קמעה את עינייך כדי לשאוב את ריח הניקיון... פותחת את הדלת הכניסה המובילה אל סלון ביתך... ופתאום שריר לא רצוני גורם לעינייך להיפקח לרווחה!


וכל זאת למה?, כי בסלון ביתך שאמור היה להיות כמו פרסומת של ערוץ 'החיים הטובים' את מוצאת את בעלך, יושב מול הטלוויזיה, מפצח גרעינים ואת בנך בן השלוש מחייך אלייך חיוך מלא שיניים... שיניים מלאות שוקולד! כמו גם הספה שקנית לפניי חודשיים.
שוד ושבר!


את ניגשת לבנך מחבקת אותו, הרי הוא לא אשם הוא בסך הכול בן 3.. ויש לו כזה חיוך... אי אפשר לכעוס עליו. את מניחה את התיק בפינת האוכל ובתחושת כעס ועלבון תוך שאת מתעלמת מבן זוגך 'המעצבן' את ניגשת כבאוטומט למלאכת האימהות... משתובבת, משחקת, מחבקת, קצת סיפורים והרבה נישוקים.ארוחת ערב ואמבטיה. סיפור לתוך הלילה פיפי ולישון.


בשארית כוחותיך, את יוצאת אל הסלון מחדרו של הקט, עדיין בבגדי העבודה שלך, את נעלי העקב הסרת בין ה"שק קמח" למשחק הכדורגל ששיחקת עם בנך... עייפה ומותשת את ניגשת למגבונים (גאון מי שהמציא אותם, לו יכולת היית ממש מנשקת אותו כרגע) ומתחילה לנקות את מה שהיה פעם "ביצת שוקולד" שנמרחה כבציור מודרניסטי על הספה שלך ( את נזכרת ברגע ההוא, לפני כחודשיים, שנכנסת לחנות וידעת שזו הספה שלך.. אחרי כמעט שנה שדיברת עד בלי די על הרצון שלך לשנות ולחדש את ביתך...).


ואז 'הוא' ניגש אלייך, הגבר הזה שלפניי 6 שנים הבטחת, מתחת לחופה, לאהוב ולטוב ולרע... הוא מתיישב מולך כשבידו עדיין שקית של גרעינים (הדבר הזה לא נגמר לפעמים? כמה גרעינים הוא קנה?) מחייך אלייך את החיוך שגרם לך להתאהב בו ( הפלא ופלא - זה לא עובד עלייך עכשיו!) "בא לך לשתות קפה ביחד? אני אכין..." הוא שואל.


ואז, אז זה קורה, בלי שתרגישי ובלי שתדעי איך זה התחיל ואיך מסיימים את זה, את פותחת את פיך לענות לו וכל שיוצא מגרונך בכעס הוא: "אתה חצוף! אתה יודע שזה היום של העוזרת! אתה אגואיסט ולא מתחשב. ואיך יכולת לתת לעומרי שוקולד ולא לשים לב שהוא מורח את זה על הספה החדשה שלנו? לא איכפת לך שאני קורסת ועייפה... נמאס לי... אתה בדיוק כמו אימא שלך..." (איך אימא שלו נכנסת תמיד לכל מקום?!)


'הוא' , ממש מופתע. הרי בסך הכול רצה בכמה דקות של זמן איכותי עם האישה שאותה הוא אוהב... מה כבר עשיתי שלא בסדר? ולמה את כל כך מזדעקת, מה כבר קרה?, אז קצת התלכלך, אפשר לנקות, הוא מנסה להרגיע, לשווא.
היצר הגברי שלו (שדרך אגב הוא יצר אנושי בהחלט.) חייב להתגונן....


ומכאן יש כבר ויכוח סוער, הולכים לישון כועסים ועל סקס אין בכלל מה לדבר, והקצף שהיה אמור לכרוך את גופך באמבטיה חמימה, כרגע יוצא מבין צידי שפתייך - תחושה קשה.


עד כאן ברור ואפילו מוכר לא? אז מה זה בא ללמדנו. כן, כן יש מוסר השכל לסיפורנו זה:
התגובה שלנו לאירועים כאלה ואחרים היא תוצאה של הפירוש שאנו נותנים בנבכי נשמתנו לאותו אירוע.
הגברת שלנו נכנסה הביתה וראתה את בנה ובעלה... הפירוש שהיא נתנה למחזה שנפרש לפניה היה פירוש של זלזול מצד בעלה, אגואיסטיות, חוסר התחשבות... מכאן הרגש שעלה לפירוש היה כעס ועלבון ולכן התגובה הייתה בהתאם.
בעלה שלא ידע שהוא ב"מלחמה" עימה ניגש אליה בתמימות ורצון טוב.
משהרגיש את המתקפה שלה היצר האנושי "ביקש" ממנו להתגונן (תחושת אי הסכמה מבקשת לגונן על ה"צד" שלי).


מאותו הרגע שניהם ב"מלחמה" שכלל לא תכננו כשכל אחד מהם מתבצר בתחושותיו.
השפה היא לא אותה שפה.
ומכאן יש "הרס"


בואו ניקח לרגע את אותו האירוע אבל ניתן לו פירוש אחר:

הפירוש שניתן היה לתת לאותה הסיטואציה הוא - "איזה בעל מקסים יש לי, בני אמנם רק בן 3 אבל הוא כבר יוצר עימו זמן של אב ובן והם רואים ביחד כדורגל.. בני מאושר כל כך."
סביר להניח שעל פירוש כזה הרגש שיתעורר יהיה רגש חיובי כמו: אני כל כך אוהבת את שני הגברים האלה...


התגובה יכולה להיות שהאישה תיגש לבנה ובעלה תיתן לשניהם חיבוק אוהב ונשיקה ותיגש לחלוץ את נעלי העקב, את בגדי העבודה המחויטים שלבשה לצורך הפגישה עם הלקוח הבוקר... תמלא לעצמה אמבט קצף תיכנס לתוכו עם כוס שמפניה לחצי שעה של רגיעה מהיום העמוס.
בערב לאחר שישכיבו שניהם את הבן במיטתו ובעלה ייגש אליה היא תחייך אליו באהבה תשתה עימו כוס קפה ותבקש ממנו לשנס מותניים לכמה רגעים כדי שביחד יארגנו את הבית, יגרדו את שאריות השוקולד מהספה (שוב גאון מי שהמציא את המגבונים וטוב שקנינו ספת דמוי עור ולא בד כפי שבעלי רצה...)


כל האמור הארוך בא לספר לנו כי אנו בוחרים והדגש הוא על המילה בוחרים את הפירושים שאנו נותנים לסיטואציות שונות.
מרגע מתן הפירוש ישנו כמו כדור שלג שלא ניתן לעצור, הרגש עולה (חיובי או שלילי בהתאם לפירוש) וכמובן התגובה שלנו בהתאם.


אם כך תגובותינו הן באחריותנו?
אכן כן!
אנו בוחרים כיצד להגיב על ידי הפירושים שאנו נותנים.
אבל זה מאוד קשה לעצור את הרגש לסיטואציה כלשהי.
נכון, זה מאוד קשה ואפילו בלתי אפשרי לעצור את הרגש ולכן עלינו לעצור לפניי שהרגש מתעורר עוד במתן הפירוש.
אבל זה נראה לא הגיוני לעצור כל פעם שיש מולנו סיטואציה כזו או אחרת כדי לבחור את הפירוש שאנו נותנים?!
אכן, זה לא קל, אבל באימון אישי, אנו מאמנים את שרירי הנפש שלנו ולומדים לבחור פירושים באלפיות השנייה. בדיוק כמו שהיינו מאמנים את שרירי הבטן שלנו (מי לא רוצה "קוביות" בבטן? הרי לשם כך ברור שצריך אימון) כך גם הנפש שלנו צריכה אימון.


בתהליך האימון האישי אנו יוצאים מנקודת הנחה כי בתחילת התהליך המתאמן פועל באופן אינטואיטיבי ללא חשיבה אלא מתוך תחושות ורגשות העבר, ואילו, במהלך האימון המתאמן לומד לקחת אחריות ושליטה על חייו. הוא בוחן את תגובותיו ובוחר איך ומתי לשנות את דפוסי ההתנהגות המובילים אותו לחוסר תקשורת, ו/או מעכבים אותו.
בתחילה הבחירות הן רציונאליות מתוך הבנה ועם הזמן דרך הפעולה מתבסס והבחירות נבחרות באופן אינטואיטיבי לכאורה.


נסו לבחון היכן ביומיום אתם פועלים אינטואיטיבית והיכן אתם בוחרים את דרך הפעולה שלכם.
רשמו לעצמכם את שמצאתם.
אם מצאתם שאתם כמו רוב בני האדם - נותנים פרושים באופן אינטואיטיב, ואם מצאתם שהפרושים שלכם מובילים אתכם לעוגמת נפש, כעס או כל תחושה שלילית אחרת - אתם זקוקים לאימון.
באמצעות האימון האישי תוכלו למצוא כלים לחיים שלווים יותר שיובילו אתכם להגשמת מטרות והגעה ליעדים.

האימון האישי הינו אפקטיבי ומהיר והוא מגיע לכל רובדי החיים שלנו.


למאמרים נוספים ניתן לפנות לאתר הבית של Home Coaching הבית לזוגיות מיטבית ב: www.homecoaching.co.il

שונטל כוכבי - מאמנת לזוגיות מיטבית ומייסדת Home Coaching הבית לזוגיות מיטבית.


כל הזכויות שמורות, ניתן להעתיק את המאמר כולל פרטי הכותבת.
שונטל כוכבי.
מאמנת לזוגיות מיטבית ומאמנת אישית.
מנחת סדנאות ומרצה.
נייד: 2249294 ? 054 , משרד: 5587835 ? 03
shontal@homecoaching.co.il
http://www.homecoaching.co.il



מאמרים חדשים מומלצים: 

חשבתם שרכב חשמלי פוטר מטיפולים? תחשבו שוב! -  מאת: יואב ציפרוט מומחה
מה הסיבה לבעיות האיכות בעולם -  מאת: חנן מלין מומחה
מערכת יחסים רעילה- איך תזהו מניפולציות רגשיות ותתמודדו איתם  -  מאת: חגית לביא מומחה
לימודים במלחמה | איך ללמוד ולהישאר מרוכז בזמן מלחמה -  מאת: דניאל פאר מומחה
אימא אני מפחד' הדרכה להורים כיצד תוכלו לנווט את קשיי 'מצב המלחמה'? -  מאת: רזיאל פריגן פריגן מומחה
הדרך שבה AI (בינה מלאכותית) ממלאת את העולם בזבל דיגיטלי -  מאת: Michael - Micha Shafir מומחה
ספינת האהבה -  מאת: עומר וגנר מומחה
אומנות ברחבי העיר - זרז לשינוי, וטיפוח זהות תרבותית -  מאת: ירדן פרי מומחה
שיקום והעצמה באמצעות עשיה -  מאת: ילנה פיינשטיין מומחה
איך מורידים כולסטרול ללא תרופות -  מאת: קובי עזרא יעקב מומחה

מורנו'ס - שיווק באינטרנט

©2022 כל הזכויות שמורות

אודותינו
שאלות נפוצות
יצירת קשר
יתרונות לכותבי מאמרים
מדיניות פרטיות
עלינו בעיתונות
מאמרים חדשים

לכותבי מאמרים:
פתיחת חשבון חינם
כניסה למערכת
יתרונות לכותבי מאמרים
תנאי השירות
הנחיות עריכה
תנאי שימוש במאמרים



מאמרים בפייסבוק   מאמרים בטוויטר   מאמרים ביוטיוב