אם שיצאה לחופשת לידה חזרה לעבודתה כעבור שישה שבועות, והאב אשר התפטר מעבודתו, המשיך לטפל בילד במשך יתרת חופשת הלידה. בעקבות דחיית בקשתו להכיר בזכאותו לדמי לידה, הגיש האב תביעה נגד הביטוח הלאומי. הביטוח הלאומי טען כי האב התפטר מהעבודה לאור יחסיו העכורים עם מעבידיו, ולא על מנת לטפל בבנו, וכי מועד ההתפטרות - כשבועיים לפני תחילת חופשת הלידה שלו, שולל את הקשר הרציף הנדרש על פי החוק.
כבוד השופטת מיכל אריסון-חילו קבעה, כי האב אכן טיפל בבנו הרך בתקופת חופשת הלידה שלא נוצלה ע"י האם וכי הוא ממלא אחר דרישות החוק באופן המזכה אותו בדמי לידה.
נפסק, כי הצהרת האב, כי אמנם בין מניעי התפטרותו נכללו גם יחסיו העכורים עם מעבידיו, אולם סיבת התפטרותו בעיתוי המסוים בו נעשתה הייתה הולדת בנו, אמינה, והוכח כי התפטרותו נבעה מרצונו להתקרב לבנו, כמו גם לסייע לאשתו לחזור לעבודתה במהירות המירבית, הגם שמניעים נוספים דוגמת יחסיו עם מעבידיו, הביאו אותו לכדי מעשה.
"מסקנתנו זו עולה בקנה אחד עם תכלית חוק הביטוח הלאומי וחוק עבודת נשים, המאפשרים לנשים המעוניינות לוותר על חלק מחופשת הלידה שלהן לטובת בני זוגן, לעשות זאת, ולשוב לעבודתן בלא שתיוותרנה נחותות בגין היעדרותן מהעבודה; ובד בבד לאפשר לבני זוגן להתחלק איתן בנטל ההורי ולהיות מעורבים בגידול הרך הנולד, תוך שמירה על מקור פרנסתם בזמן הטיפול בילוד במטרה לקדם את השוויון בין בני הזוג ולקדם את מעמד האשה בחברה המודרנית", כתבה כבוד השופטת.
בעניין טענת המוסד לביטוח לאומי להיעדר סמיכות זמנים, פסקה כב' השופטת, כי עמדת התובע כי סיים עבודתו עוד בתקופה שאשתו שהתה בחופשת לידה בין היתר על מנת ללמוד כיצד לטפל בבנו הרך ולקבל הדרכה מהאישה, מקובלת עליה, ועל כן אין בתקופה זו כדי לנתק את סמיכות הזמנים.
