מי גאון של אמא? 

מי גאון של אימא?

למשפחה שהגיע לקליניקה שני ילדים בת ובן בני 8 ו- 10. הילד הוצג על ידי הוריו כמוכשר ומחונן ,תלמיד מבריק, ילד שהוריו שובעים ממנו נחת! 

הוריו ניסו לטפח את כשרון המחוננות של בנם ורשמו אותו לחוג למחוננים, אלא שלאחר זמן קצר ביקש לפורש מהסיבה שבחוג הוא איננו עם חבריו. הבת, תלמידה ממוצעת, ילדה חיננית ומיוחדת. איננה מתחרה באחיה אך מודעת לנקודות החוזק שלו ובנפרד לשלה. 
לפי דיווח ההורים, הם אינם מצפים ממנה להיות כמו אחיה, הם מודעים ליכולות הקוגנטיביות והרגישויות שלה. בשנותיה הראשונות היא גדלה בצל אחיה וכיום כבר פיתחה לעצמה ביטחון ואישיות אינדיווידואלית משל עצמה. מערכת היחסים בין האחים, לפי דיווח ההורים, נעימה על פי רוב, האחים דואגים אחד לשני וכן מיצרים מריבות כמו כל זוג אחים בכל בית.
ההורים הגיע להדרכה בעקבות גילוי מקרה בו הבן קיבל תוצאות מבחן בחשבון ולא סיפר על כך להוריו, הם חשו שבנם מפתח ריחוק מהם, וכן התנהג בחשדנות כלפיהם קרי שאל שאלות ובחן את תגובותיהם כלפיו וכלפי הנושאים שהאלה. במפגש הראשון בקליניקה ניסתה האם לדובב את בנה כדי שיאמר את הציון שקיבל במבחן אותו הסתיר מפניהם. הילד התעלם משאלותיה ומניסיונותיה של האם - לדבריו "איננו זוכר את הציון".
לבסוף האם אמרה שהילד קיבל 85, לאחר שהאם נקבה בציון ענה הילד כי הוא נמנע מלספר להם על הציון הנמוך מכיוון שחשש לאכזב אותם.
בהמשך המפגשים חש הילד בטוח יותר לשתף את הוריו בתחושתו הקשה כי הוא מרגיש שהוא מאכזב אותם אם אינו מקבל ציון 100.
הילד הביע חשש לגרום להם לתחושות רעות.
מברור נוסף עלה כי מלבד הלימודים הוא מרגיש פתיחות איתם בנושאים אחרים.
הנושא האקוטי של "אהבה על תנאי" עלה באופן מאוד ברור בחדר.
ההורים קיבלו הדרכה והכוונה כיצד לטפל במינוחים, מסרים סמויים וגלויים בהתאם לקודים המשפחתיים שלהם.
במהלך הטיפול קצר המועד פתחנו ערוץ תיקשורתי חדש במשפחה , בו כל אחד מספר יותר בפתיחות גם על חששות וגם על שמחות.
הוסכם שהילדים יוכלו לפנות אל ההורים בידיעה ברורה שההורים מסוגלים לקבל ולעכל את המידע שהם מספרים להם (ולא להתפרק או להפסיק לאהוב אותם כפי שחש הילד).
הוסכם שההורים ירפו מעט את ההתעניינות והטיפול האובססיבי בציוניו של בנם שחש כי זהו התפקיד שעליו למלא כדי לזכות באהבתם.
מספר שבועות מאוחר יותר בפגישת הסיכום עלה כי הילדים הפו להיות חברים טובים יותר, רגועים יותר, ההורים מצידם למדו להקשיב למסר שלא נאמר במלים, הם קיבלו על עצמם להכיל ולהיות ערניים לגבי רגשותיהם של הילדים. ההורים הסכימו לקחת על עצמם משימת הכרות עם ילדיהם כל אחד בנפרד לזמן איכות פרטנית שתהיה שייכת לכל הורה וילד בנפרד