איך מחמיצים פנדל? הבעייה היא בראש של הבועט 

כל פעם שמתקיים טורניר רב חשיבות כמו המונדיאל או היורו אנו מתוודעים עם האקט הייחודי הזה של בעיטות ההכרעה מ- 11 מטר, הפנדלים.

לא כולם אוהבים את שיטת ההכרעה הזו, יש שאומרים שהיא אכזרית, שהיא לא משקפת את יחסי הכוחות ועוד טיעונים שכאלה.

אולם ניתן לראות שישנו מכנה משותף בין חלק זה לבין המשחק כולו- האתגר בלהביא יתרון יחסי על הנייר לידי ביטוי במגרש (אחת הסיבות המכריעות מדוע הספורט הזה כל- כך מלהיב. הקשר בין יכולת השחקנים לתוצאה אינו חד משמעי כלל, הכל יכול להיות.

אנשי המקצוע נוהגים לומר שמבחינה מקצועית "90% תלוי בבועט ורק 10% הם ביד השוער" בהשפעה על תוצאות הבעיטה. כלומר, מבלי להיכנס ליותר מידי מתמטיקה, החטאה של פנדל אמורה להיות אירוע נדיר על פי חלוקה זו.

אולם התוצאות בשטח אינם משקפות הנחה זו: איך קורה שנבחרת לא מצליחה להבקיע אפילו שער אחד במהלך בעיטות ההכרעה (נבחרת שוויץ במשחק עם אוקראינה בשלב שמינית הגמר)? מדוע יחס ההצלחה של הבועטים במשחק רבע הגמר בין אנגליה לפורטוגל הוא 50% בערך?

אחת הסיבות המרכזיות לכך נעוצה במישור הפסיכולוגי של התהליכים הקשורים בפעולה פשוטה זו לכאורה:

כאשר הבועט המאומן יודע שעל פי הנתונים הוא אמור להבקיע, פעול עליו למעשה "כוח" הפוך בדמותן של שלל הציפיות והתקוות הרבות שתולים בו כולם (הצופים, התקשורת, המאמן, השחקנים) היוצרות עומס אדיר על הבועט ומקשה עליו את ביצוע המשימה. הוא היחיד בסיטואציה שיש לו כאן מה להפסיד, מה שמביא באופן טבעי ללחץ גדול אותו חש הבועט. הלחץ על הבועט גדול לאין ארוך מאשר זה שעל השוער, שעל פי אותם נתונים פועל מתוך החוויה "שאין לו מה להפסיד" (כל עצירה היא בעצם בונוס).

כאן כבר נעוץ חלק הארי בהסבר מדוע שחקנים רבים לא תמיד מצליחים להביא לידי ביטוי יתרון משמעותי שיש להם "על הנייר" לידי ביטוי במגרש- ניתן להמחיש זאת באמצעות המחשבה שכאשר ניגש השחקן לבועט, יש לו תיק גב כבד ומסרבל (המכיל את עומס הציפיות, התוכניות והתקוות) ואילו השוער לעומתו קליל, ערני ונמרץ.

עדות לחוויות הלחץ של הבועטים במונדיאל ניתן היה לראות במגוון רחב של דוגמאות: בעיטה למרכז השער, "על בטוח", ללא שום חדות מיוחדת. בעיטה מסוג זה קל לשוער לעצור (כמו שקרה לשחקני אנגליה ג'ררד ולמפארד ולשניים משחקני שוויץ, שאת בעיטותיהם עצרו השוערים בקלות).

דוגמא נוספת של הלחץ המופעל על הבועט בא לידי ביטוי גם בבעיטה חזקה "על כל הקופה"- לא פעם התוצאה היא "טיל" מעל השער או במשקוף (כמו שקרה לבועט השלישי של שוויץ ולשחקן גאנה בניצחון על צ'כיה בשלב הבתים).

לעיתים הלחץ הגדול על הבועט בא לידי ביטוי בכך שהבועט בעט מבלי לקבל את אישור השופט לבעיטה, כמו שאומר החוק (ג'יימי קרגר מול פורטוגל, שחקן גאנה נגד צ'כיה). הבעיטה המוצלחת נפסלה ובבעיטה החוזרת הכדור כבר טס הרחק מעל השער או נעצר בקלות על ידי השוער (ג'יימי קרגר שחקן אנגליה).

על אף היכולת הטכנית, הכושר הגופני והאימון הרב שעוברים השחקנים בשגרה, נדרשות מיומנויות מנטאליות ייחודיות על מנת להביא את היתרון שעל הניר לידי ביטוי במגרש במהלך בעיטות הכרעה מ- 11 מטר:

אחד הדברים המשמעותיים המבחינים בין השחקנים המומחים למצבים אלה לעומת יתר השחקנים הו "מיקוד חשיבתי בביצוע", על פני "מיקוד חשיבתי התוצאות". ברגעי ההכרעה רוב השחקנים עסוקים בהשלכות של הבעיטה שלהם, "מה יהיה אם אחטיא - אני חייב להבקיע", ועוד כאלה מחשבות שהמכנה המשותף שלהן הוא שהן כולן ממוקדות בתוצאה של הבעיטה. חשיבה מסוג זה מגבירה מאוד את הלחץ ומורידה את רמת הריכוז של הבועט. לעומת זאת כאשר השחקן ממוקד רק ב"כיצד לבצע את הבעיטה בצורה הטובה ביותר", הלחץ מוסט הצידה, רמת הריכוז עולה והסיכוי לביצוע מוצלח עולה משמעותית.

טכניקה חשובה נוספת במצבים אלה היא ביצוע הדמיה של ביצוע מוצלח של בעיטה רגע לפני הבעיטה עצמה. מיומנות זו, ששחקנים מאומנים מבצעים אותה בקלות ברגעי האמת, היא בעצם העלאה בדימיון ביצוע בעיטה מוצלחת של השחקן. על ידי פעולה זו חווה השחקן את החוויה כאילו הוא באמת מבצע את המשימה בפועל. הדבר מעלה את הביטחון העצמי של השחקן ביכולת שלום להצליח ובנוסף, ממקדת אותו להתרכז רק בדברים שנמצאים בשליטתו (ריכוז, בחירה לאן לבעוט ושמירה על גישה חיובית). נקודה זו היא משמעותית ביותר, לא מעט שחקנים מנסים להתמודד עם הלחץ העצום הזה באמצעות פנייה "לגורמים חיצוניים" כגון תפילה, גורל, אמונה תפלה ועוד (דוגמא לכך ניתן היה לראות המשחק בין פורטוגל לבין מקסיקו בשלב הבתים, כאשר שחקן מקסיקני שניכר על פניו שהוא נמצא בלחץ גדול, ניצל את הזמן שלפני בעיטת הפנדל להתפלל, בעט.... והחטיא).

השחקנים המיומנים מצליחים להתמקד במצבי לחץ ייחודיים אלה רק בדברים שיש להם שליטה עליהם, ומתרכזים בביצוע, בשאלה "כיצד לבצע את הבעיטה בצורה הטובה ביותר" ובעצם מעלים את הסיכוי להביא את היתרון שעל הנייר לידי ביטוי במגרש.

נכתב על ידי ארנון צפריר