קורבנות היא המקור האמיתי לכוחנות ולאלימות - מדוע? 

קורבנות היא המקור האמיתי לכוחנות ולאלימות - מדוע? / מאת יואב ברנזון

שלב ראשון: קורבנות ותחושת קיפוח

הדבר שמאפיין אולי יותר מכל את מרבית האנשים הכוחניים, השתלטנים והאלימים מאז ומעולם הוא תחושה עמוקה, רחבה, מושרשת ומנומקת של קורבנות וקיפוח כואב ומדמם. זהו השלב הראשון בבניית תפיסת עולם כוחנית ואלימה.

היטלר, בתקופתו, בנה את כל הרעיון הנאצי על תחושת קיפוח (היהודים מנצלים את הגרמנים) ועל קורבנות (השפילו ורמסו את כבודם של הגרמנים במלחמת העולם הראשונה). מכאן התחיל הפצע המדמם של כל האידיאולוגיה האלימה הנאצית.

שלב שני: מגיע לי כי אני מקופח ומסכן

תחושת הקיפוח, המסכנות והקורבנות היא המצע האידיאולוגי, המוסרי וה"צודק" שעל בסיסו אנשים מגיעים למסקנה שמגיע להם. כך בדיוק נבנית תפיסת ה"מגיע לי".

מדוע בעצם מגיע לי? כי קיפחו אותי, כי פגעו בי, כי אני מסכן וכי אני קורבן. לכן, מגיע לי. אבל לא סתם מגיע לי: מגיע לי יותר, מגיע לי הרבה, מגיע לי הכל, מגיע לי אקסטרה - כי אני קורבן ואני קופחתי ואילו אחרים כן קיבלו ולא קופחו כמוני. ולכן, לי מגיע לקבל יותר מאחרים ועל חשבון אחרים, כי זה הפיצוי שלי, אחרת איפה הפיצוי על הפגיעה? על הנזק? על כל השנים של הסבל? היכן הרווח? 

שלב שלישי: הכוחנות עוברת הכשר בחסות המסכנות

בשלב השלישי, אם בעצם מגיע לי יותר מבחינה מוסרית אבל אין לי דרך לקבל את מה שמגיע לי בצורה לא אלימה - כי בטוב אני לא מקבל כלום וכשאני מבקש יפה אינני נענה - אזי המסקנה הבלתי נמנעת היא שמותר לי לפעול בצורה אלימה, כי בסך הכל אני פועל ממקום מוצדק ומוסרי.

הנרטיב הפלשתינאי הוא דוגמה מעולה להלך הרוח הפסיכולוגי הזה. בגלל שהם מסכנים, בגלל שהם פליטים, בגלל שקרה להם אסון, בגלל שגירשו אותם מכפריהם - מותר להם ומוסרי עבורם לנקוט בדרכים אלימות, לבצע פשעים מחרידים, לשרוף ילדים ולשסף את גרונם של תינוקות. האלימות שלהם היא לגיטימית, לתפיסתם, מכיוון שהם סבלו, מכיוון שהם קופחו, מכיוון שהם מסכנים, מכיוון שהם קורבנות. במילים אחרות, על הפלשתינאים לא חלים הכללים הרגילים של בני אנוש (שלא קופחו ושהם אינם קורבנות) אלא כללים מיוחדים שפוטרים אותם מאחריות מוסרית למעשיהם (כי הם קופחו והם מסכנים).

שלב רביעי: כוחנות, אלימות, שתלטנות ורודנות ללא סייגים

בשלב האחרון יש ביצוע של תורת האלימות - ללא נקיפות מצפון וללא הסייגים המוסריים והעכבות הרציונליים שאופיינים לאנשים רגילים ובריאים.   

לסיכום, שרשרת השלבים בדרך לאידיאולוגיה כוחנית ואלימה היא זו:

1. בניית נרטיב של קיפוח, קורבנות ומסכנות (פגעו בי).

2. טיפוח תחושה מוסרית ואידיאולוגית של "מגיע לי" המצדיקה את כל תביעותיי (מגיע לי, כי פגעו בי).

3. הכשרת הכוחנות והאלימות כאמצעי לגיטימי למימוש תחושת "המגיע לי" (מותר לי להיות אלים כי מגיע לי, כי פגעו בי). 

4. הפעלה כוחנית ואלימה של כוח כתוצאה מהכשרה אידיאולוגית עמוקה של הקורבן הרואה במעשיו מעשים צודקים, מוסריים ונכונים. 

וטיפ לסיום: כל אדם, אומה, עם או מדינה שבונים לעצמם נרטיב עמוק ומושרש של קורבנות ומסכנות עצמית - יהפכו בשלב כלשהו לאלימים וישתמשו באמצעים כוחניים, שתלטניים ורודניים כדי להשיג את מטרותיהם הכביכול "צודקות".