סעיף 132 לחוק הפטנטים מגדיר אמצאת שירות - מהי:
"132. (א) אמצאה של עובד, שהגיע אליה עקב שירותו ובתקופת שירותו (להלן – אמצאת שירות), תקום לקנין מעבידו, אם אין ביניהם הסכם אחר לענין זה, זולת אם ויתר המעביד על האמצאה תוך ששה חדשים מיום שנמסרה לו ההודעה לפי סעיף 131."
כלומר, אמצאת שירות הינה: (1) אמצאה; (2) של עובד; (3) שהגיע אליה עקב שירותו (4) ובתקופת שירותו. דרישות אלו הן דרישות מצטברות ומשמען כי לא כל המצאה של עובד שהומצאה במהלך עבודתו שייכת למעבידו, אלא רק כאלו שהומצאו עקב השירות. ובצורה דומה, המצאה שנוצרה עקב השירות אך לאחר תקופת השירות - אף היא אינה אמצאת שירות.
ברי, כי ישנו קושי למעביד לדעת על קיומה של המצאה, שלרוב אין לה כל התגלמות מוחשית, והיא עלולה להיות צפונה במוחו של העובד. הקניין שייך למעביד, גורס החוק, ומשכך חייב הוא לדעת על קניין זה.
סעיף 131 לחוק הפטנטים נועד למצוא פתרון לבעיית פערי המידע שבין העובד למעביד בקובעו חובת יידוע:
"עובד חייב להודיע למעבידו בכתב על כל אמצאה שהגיע אליה עקב שירותו או בתקופת שירותו, סמוך ככל האפשר לאחר שהמציא אותה, וכן על כל בקשת פטנט שהגיש"
כלומר, במצב בו ישנו חשש לאמצאת שירות, יתכבד העובד ויודיע למעביד על קיומה של ההמצאהויאפשר בכך למעביד לכלכל צעדיו. בין היתר, יוכל המעביד לפנות לרשם שיכריע בסוגיה האם עניין לנו באמצאת שירות או לאו.
השבוע התפרסמה החלטה בעניין שנדון בדלתיים סגורות בפני רשם הפטנטים. בבקשה לרישום פטנט מספר *** (הכרעה בשאלת אמצאת שירות) מדינת ישראל נ' רונן הראל (חממי) (מיום 8.12.2010) נדונה אמצאת שירות חסויה אותה המציא השוטר הראל המשרת כחבלן במשטרת ישראל. לאחר שניתן צו חסיון על בקשת הפטנט שהגיש, ולאחר שהשוטר הראל פנה בבקשה לפיצוי בגין צו זה לוועדה לענייני פיצויים ותמלוגים, נזכרה המדינה כי מדובר בכלל באמצאת שירות שצריכה לקום לקניינה שלה, והיא אינה בבעלות השוטר. בין הצדדים ניטש הויכוח, ורשם הפטנטים נתבקש להכריע בסוגיה.
לאחר בחינת מכלול הראיות - ולא נכביר במילים כאן לעניין זה - נקבע כי מדובר באמצאת שירות וכי הבעלות בה היא של המדינה ולא של השוטר.
הנקודה אליה ארצה להתייחס ברשימה זו נוגעת רק לעניין חובת ההודעה בדבר המצאת-חשש-שירות.
אחת הטענות שהועלו היתה כי לאור הפרת חובת היידוע, יש מקום להטיל סנקציה על העובד, בדמות השתקת טענתו בדבר בעלותו בהמצאה. הרשם דחה טענה זו וקבע כי סעיף 131 לחוק הפטנטים הינו "אדמיניסטרטיבי" בלבד, ואינו מהותי, וזאת בניגוד לסעיף 132. הפרתו של סעיף זה, נקבע, אינה מקימה סנקציה קניינית. עם זאת, מציין הרשם נכונה כי בעניינו של שוטר, חובת היידוע היא חובה מוגברת והפרתה מהווה עבירה פלילית, וזאת מכוח סעיף 137 לחוק הפטנטים.
לטעמי, החלטה זו כמוה כמחיקת חובת היידוע. מה לו לעבוד כי יודיע למעבידו בדבר קיום אמצאת-חשש-שירות, אם אין כל סנקציה בצדה של הפרת החובה. ודוק. בגין הפרת החובה הקבועה בסעיף 131, להבדיל מהחובה המגוברת החלה, בין היתר, על שוטרים, אינה מהווה עבירה פלילית. נותרנו, אם כן, עם חובה שאין כל סנקציה בהפרתה. ברי, כי אין מדובר בכלי יעיל להכוונת התנהגות, ובוודאי שאין תמריץ כלשהו לעובד לקיים חובתו ולהקטין את פערי המידע הקיימים למעסיק.
אעיר, כי אין חובה לקבוע כי מדובר סנקציה קניינית של שלילת הבעלות בהמצאה או בפטנט שמכוחה. פתרון אחר היה יכול להיות בדמות העברת הנטלים כך שהעובד הוא זה שיצטרך להוכיח כי אין מדובר באמצאת שירות. לעניין זה, ראוי לציין כי בתזכיר הצעת חוק התקציב, שבמסגרתו היה ניסיון לעשות שינוי בחוק הפטנטים, ניסיון אשר נכשל, נקבע כי הנפקות של העדר הודעה היא חזקה לרעת העובד. ובלשון התזכיר: "לא מסר העובד הודעה כאמור בסעיף קטן (ב), חזקה כי האמצאה היא אמצאת שירות". לטעמי, מדובר בפתרון ראוי בהחלט, אך יחד עם זאת, כל פתרון שבו הינו למדים כי ישנה סנקציה אפקטיבית בצדה של הפרת הוראת חוק זו הייתה מספקת אותי.
נכון להיום, נראה בעיניי כי סעיף 131 לחוק הפטנטים כאילו אינו קיים.
מאמר זה מתבסס על פוסט שהתפרסם בבלוג הפטנטים של זיו גלסברג: בפיטפוטנטים: מפטנטים על פטנטים, זכויות יוצרים, סימני מסחר ושאר קניין רוחני. הכותב הינו שותף במשרד גלסברג, אפלבאום ושות', עורכי דין ופטנטים.
האמור אינו מהווה עצה משפטית. אין להסתמך על האמור לשום צורך שהוא. אין לייחס את האמור לעיל למשרד גלסברג אפלבאום ושות' או ללקוחותיו. האמור הינו דעתו האישית של הכותב בעת כתיבת דברים אלו.
