הספר הזה מנסה לעשות דבר מאוד לא פשוט. הקורא הממוצע, שגם את פרויד והפסיכואנליזה איננו מכיר בדרך כלל יותר מאשר ברמת מושגים כלליים כמו "העברה", "הדחקה", "היסטריה"
ו-"תסביך אדיפוס", מובל כאן למפגש חזיתי עם משנתו של ז'אק לאקאן, ממשיכו המפורסם ביותר של פרויד, שכתביו ידועים (יש שיאמרו ידועים לשמצה) במורכבותם וחוסר נגישותם לקורא הלא מקצועי.
סלבוי ז'יז'ק, אולי המפורסם והמוכר מבין פרשניו של של לאקאן, מודע מאוד למשימה המורכבת העומדת בפניו, ובברק האופייני לו, תוקף אותה מכיוון שונה מהמקובל. "תהנו מהסמפטומים" מוותר מראש על הנסיון להציג את החומר שהוא עוסק בו בצורה מובנית, לסדרו על פי איזה רצף סיסטמטי. כשמדובר בנושאים סבוכים באמת, כמו במקרה שלפנינו, סופם של נסיונות מו הסוג הזה הוא כמעט תמיד אחד משניים: או ספר עב כרס רב הקדמות ומשמים, בבחינת "הספר הצליח והקורא מת", או רב-מכר פסבדו-אנטלקטואלי נוסח "המשפט האחרון של פרמה" המפשטים ומרדדים את החומר עליו הם כותבים על מזבח קלות הקריאה ותחושת ההישג האיטלקטואלי המדומה של קוראיהם, ומייצרים בכך משהו שאיננו משמעותי בהרבה מכתבת צבע במוסף יום הששי שצמחה לממדי ענק.
ז'יז'ק, כאמור, הולך בדרך אחרת. נאמן לרוחה של הפסיכואנליזה הוא איננו מנסה למסך את הקורא מן הקושי האמיתי שיש בהבנת לאקאן. במקום זה הוא מחפש ומוצא נקודת כניסה בלתי צפויה לנושא, נקודה שבה הקורא חש בטוח יותר, ועל כן הוא פתוח יותר להצטרף למסע. במילים אחרות, ז'יז'ק איננו כותב ישירות על לאקאן. הוא כותב על קולנוע. ולא סתם קולנוע, אלא קולנוע הוליוודי מיינסטרימי. שער הכניסה לכל אחד מששת חלקי הספר הזה הוא ניתוח של יצירה קולנועית מוכרת (או יצירות אחדות): אורות הכרך והנווד של צ'פלין, פסיכו של היצ'קוק, הנץ ממאלטה, המטריקס, טווין פיקס, פאנטום האופרה ועוד. דרך הניתוח עולים כמאליהם מושגי יסוד לאקאניאניים, כמו גם סוגיות פילוסופיות ותרבותיות.
הניתוחים המבריקים של ז'יז'ק הם סוחפים אך בו בזמן תובעניים מאוד. הוא איננו מהסס לצלול מהר ולעומק לתוך פרטי הפרטים של המושגים והרעיונות שהוא דן בהם. עד מהרה מוצא את עצמו הקורא המתנשם שקוע ראשו ורובו בנפתוליהם של מושגים לאקאניאניים ופילוסופיים שעל היחסים המפתיעים ביניהם, ולעיתים אפילו על קיומם, כלל לא ידע לפני שלושה עמודים. הספר הזה הוא, לכן, חווית קריאה קשה ומרוכזת מאוד, אבל מענגת להפליא. בזכות הברק והקלילות בהם הוא מתנהל, קשה ממש להניח אותו מן היד. גם במקומות בהם מאבדים את ז'יז'ק, ולכל קורא יהיו, יש להניח, לא מעט כאלה, ממשיכה הקריאה לספק סוג מיוחד של תענוג הדומה לצפייה בסרט פעולה משובח בשפה זרה - כלומר גם אם פרטי התוכן לא לגמרי מובנים אפשר בקלות להתחבר לרוח הכללית של הטיעון ולמעברים הלוגיים המסחררים והמפתיעים בין טענה לטענה.
ו-"תסביך אדיפוס", מובל כאן למפגש חזיתי עם משנתו של ז'אק לאקאן, ממשיכו המפורסם ביותר של פרויד, שכתביו ידועים (יש שיאמרו ידועים לשמצה) במורכבותם וחוסר נגישותם לקורא הלא מקצועי.
סלבוי ז'יז'ק, אולי המפורסם והמוכר מבין פרשניו של של לאקאן, מודע מאוד למשימה המורכבת העומדת בפניו, ובברק האופייני לו, תוקף אותה מכיוון שונה מהמקובל. "תהנו מהסמפטומים" מוותר מראש על הנסיון להציג את החומר שהוא עוסק בו בצורה מובנית, לסדרו על פי איזה רצף סיסטמטי. כשמדובר בנושאים סבוכים באמת, כמו במקרה שלפנינו, סופם של נסיונות מו הסוג הזה הוא כמעט תמיד אחד משניים: או ספר עב כרס רב הקדמות ומשמים, בבחינת "הספר הצליח והקורא מת", או רב-מכר פסבדו-אנטלקטואלי נוסח "המשפט האחרון של פרמה" המפשטים ומרדדים את החומר עליו הם כותבים על מזבח קלות הקריאה ותחושת ההישג האיטלקטואלי המדומה של קוראיהם, ומייצרים בכך משהו שאיננו משמעותי בהרבה מכתבת צבע במוסף יום הששי שצמחה לממדי ענק.
ז'יז'ק, כאמור, הולך בדרך אחרת. נאמן לרוחה של הפסיכואנליזה הוא איננו מנסה למסך את הקורא מן הקושי האמיתי שיש בהבנת לאקאן. במקום זה הוא מחפש ומוצא נקודת כניסה בלתי צפויה לנושא, נקודה שבה הקורא חש בטוח יותר, ועל כן הוא פתוח יותר להצטרף למסע. במילים אחרות, ז'יז'ק איננו כותב ישירות על לאקאן. הוא כותב על קולנוע. ולא סתם קולנוע, אלא קולנוע הוליוודי מיינסטרימי. שער הכניסה לכל אחד מששת חלקי הספר הזה הוא ניתוח של יצירה קולנועית מוכרת (או יצירות אחדות): אורות הכרך והנווד של צ'פלין, פסיכו של היצ'קוק, הנץ ממאלטה, המטריקס, טווין פיקס, פאנטום האופרה ועוד. דרך הניתוח עולים כמאליהם מושגי יסוד לאקאניאניים, כמו גם סוגיות פילוסופיות ותרבותיות.
הניתוחים המבריקים של ז'יז'ק הם סוחפים אך בו בזמן תובעניים מאוד. הוא איננו מהסס לצלול מהר ולעומק לתוך פרטי הפרטים של המושגים והרעיונות שהוא דן בהם. עד מהרה מוצא את עצמו הקורא המתנשם שקוע ראשו ורובו בנפתוליהם של מושגים לאקאניאניים ופילוסופיים שעל היחסים המפתיעים ביניהם, ולעיתים אפילו על קיומם, כלל לא ידע לפני שלושה עמודים. הספר הזה הוא, לכן, חווית קריאה קשה ומרוכזת מאוד, אבל מענגת להפליא. בזכות הברק והקלילות בהם הוא מתנהל, קשה ממש להניח אותו מן היד. גם במקומות בהם מאבדים את ז'יז'ק, ולכל קורא יהיו, יש להניח, לא מעט כאלה, ממשיכה הקריאה לספק סוג מיוחד של תענוג הדומה לצפייה בסרט פעולה משובח בשפה זרה - כלומר גם אם פרטי התוכן לא לגמרי מובנים אפשר בקלות להתחבר לרוח הכללית של הטיעון ולמעברים הלוגיים המסחררים והמפתיעים בין טענה לטענה.
משורר. כותב על שירה ועל דברים נוספים באתר רשימות: http://www.notes.co.il/alex
