חשיבה חיובית - למה הם כפויי טובה?
עשית עבורם ככל שיכלת... התקשרת, דאגת, הזמנת וסייעת. היית בשבילם בכל עת שרצו. כשהיה להם קשה, את היית הכתובת ותמיד שמחת לסייע בלב פתוח ובהארת פנים
איך קרה שדווקא אלה הפנו לך עורף כשרצית אותם? כשנזקקת? כשפתאום נכשלת במשהו? איך זה שדווקא הם אלה שפתאום דקרו את ליבך במילותיהם הקשות, המבקרות?
לעתים נדמה שאנשים מעדיפים שתהיי רעה אליהם. שתתעלמי, שתתייחסי בגסות. שתשכחי את תאריך ימי ההולדת שלהם. שתגידי להם שהיום את עסוקה ואינך יכולה לארח. שאם הם משתפים אותך בבעייה - תבקרי אותם במקום להאזין להם באהדה ובדאגה.
את הנשמה את נתת להם. כי את באמת אוהבת אותם את באמת דואגת להם. אבל הם העדיפו את מי שהתייחס בפחות התחשבות, בפחות עדינות. את מי שנהג כלפיהם בגסות או בהתעלמות. זה מעליב. זה פוגע. זה משאיר אותך מבולבלת. פתאום גם נשמעים דיבורים מכוערים. פתאום יש תחושה שדמך הותר. ואת תוהה - לא יותר נעים כשמתייחסים אליך יפה?
אבל מה לעשות? זאת את.
את אכפתית, את דואגת ואת אוהבת. אינך צריכה להשתנות. עשי מה שאת חשה מכל הלב. קבלי שהתנהגותם השלילית נובעת מפגם שקיים בהם, לא בך. "עולם חסד יבנה" ( תהילים, פט, ג) נאמר. למה שלא תהיי בין בונות עולם?
גם שנאה גדולה אומרים, יכולה להפוך לאהבה.
רגשות יכולים להשתנות בקיצוניות.
הכרת טובה לעולם לא תהפוך לאהבה!
אולי מפני שלא נעים לחוש חייבים?
שהרי דווקא אלה שהיטבת איתם ימעיטו מערכך. כך זה ממעיט מחשיבות מעשייך.
אבל תפקידנו בעולם לעשות את הטוב ביותר שנוכל, במסגרת מגבלותינו. לעשות ממש לשם שמיים ולמען עצמנו. כי כאשר אנו עושים מה שנראה לנו נכון וטוב. כאשר איננו מצפים לגמול ולהכרת טובה. אנחנו עושים את מעשינו בשמחה ובנחת. אנחנו מתחזקים בנפשנו ובבטחוננו העצמי. איננו מבזבזים אנרגיות על איך יגיבו, איך יתייחסו אלינו. טוב לנו עם דרכנו ואנו משתדלים להתמיד בה.
כך אנחנו מתחזקים. כך נבנים כוחותינו הנפשיים.
האדם, אמר ברנארד שאו, יכול להפוך לאחד מאיתני הטבע.
וההיצמדות לאני הפנימי הזה - איזה כוח עצום זה...
