הצימוקים שהתחפשו לאוכמניות ? פסק דינו האחרון של בית המשפט העליון 

סאגת הצימוקים שהתחפשו לאוכמניות טרם הסתיימה. לאחרונה ניתן פסק דינו של בית המשפט העליון (בערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי), אשר דחה את ערעורו של היבואנית, חברת פוליבה (ע"א 9647/05, ליבואנית - עו"ד קינן; למדינה - עו"ד עטילה).

לצורך ייצור מחיות, ייבאה היבואנית לישראל פירות מסויימים (currants) אשר תוארו על ידה ברשימוני היבוא כאוכמניות מיובשות. לאחר בדיקת הטובין, הסתבר למכס כי מדובר בענבים מיובשים, החייבים בהיטל בטחה בגין יבואם מארה"ב, ובהתאם נדרשה היבואנית לשלם את היטל.

היבואנית הגישה ערעור לפי סעיף 50 לחוק היטלי סחר על החלטת המכס, וטענה מספר טענות: כי עמדת הסיווג שלה היא הנכונה, כי אין להטיל על הטובין היטל ביטחה - יהיה סיווגם אשר יהיה, כי היא זכאית לקבל פטור לפי סעיף 3 לחוק מסים עקיפים, וכי המוצר המוגמר יוצא מישראל ועל כן היא זכאית לקבל הישבון מס. בית המשפט המחוזי בתל אביב דחה את ערעור היבואנית. על כך הגישה היבואנית ערעור לבית המשפט העליון, אשר נדחה.

בשאלת הסיווג, לא ראה בית המשפט העליון להתערב בקביעותיו של בית המשפט המחוזי, שכן הכלל הוא שערכאת הערעור לא תתערב בממצאים עובדתיים שנקבעו ע"י בית המשפט הראשון, אלא במקרה בו עולה מפסה"ד טעות משפטית בולטת או שהדברים מופרכים על פניהם או בלתי סבירים.

באשר לתקפותו של היטל הביטחה - בית המשפט העליון קבע כי ההיטל הוטל כחוק ע"י שר התמ"ס, לאחר התייעצות עם משרד החקלאות, במטרה להגן על יצור מקומי של ענבים מיובשים מפני יבוא מתחרה. בית המשפט ציין, כי אין כל משמעות לעובדה שהזן הספציפי של הטובין אינו גדל בארץ, לאור העדויות שהובאו בפניו, על קיומו של ייצור מקומי תחליפי של ענבים מיובשים מזנים אחרים וכי התרת היבוא תגרום לנזק קונקרטי לייצור המקומי.

בית המשפט העליון גם דחה את טענתה של היבואנית בענין סעיף 3 לחוק מסים עקיפים המאפשר קבלת פטור מגרעונות מסים.בית המשפט קבע כי היבואנית מסרה ידיעה לא נכונה, בתארה את הטובין ברשימון באופן השונה ממה שהם, וכן קבע כי היה על היבואנית לדעת כי מדובר בצימוקים ולא באוכמניות.
נקודה מעניינית שלא הוכרעה בפסק דינו של בית המשפט העליון היא משמעותו של פסק דין נוסף, בין יבואן אחר לבין רשות המכס, שבו נקבע, לטובת היבואן, כי היה קיים נוהג סוחרים שלפיו כונו הטובין הנדונים "אוכמניות מיובשות" ואך לרשות המכס היו ספיקות לגבי סיווג המוצר, ולכן, נקבע באותו ענין, כי תיאור הטובין ברשימון הייבוא כאוכמניות יבשות אינו תיאור לא - נכון. בענייננו, ביקשה היבואנית להסתמך על פסק דין זה וטענה כי רשות המכס מחוייבת לאותו פסק דין שניתן כנגדה ושאף לא ערערה עליו. בית המשפט העליון לא הכריע בענין זה, תוך שציין כי הכרעתו בענין זה לא תעלה ולא תוריד, שכן נקבע כי היבואנית מסרה ידיעה לא נכונה, וממילא אין היא עומדת בתנאי חוק מסים עקיפים.

(על פסה"ד הנוסף ראה: http://www.nadel-law.co.il/Index.asp?ArticleID=156&CategoryID=235&Page=1)

נקודה נוספת שבית המשפט התייחס אליה היא טענתה של היבואנית כי היא זכאית להישבון של 90% מסכום הההיטל שהיא מחוייבת בו, שכן היא ייצאה את הטובין לחו"ל. בשונה מבית המחוזי, שדחה טענה זאת על הסף בקובעו כי בהעדר בדיקה פיזית בעת יצוא הטובין לא יוכל יבואן ליהנות מהישבון זה, היה בית המשפט העליון מוכן לשקול ויתור על בדיקה פיזית. ואולם, לא היה בכך כדי לעזור ליבואנית, מן הטעם שלא היה ביכולתה לספק ראיות טובות אחרות לכך שמה שיוצא הוא מה שיובא.