החובה לוודא מסירת כתב תביעה נגד יבואן פלסטיני - לא בכל מצב 

עו"ד גיל נדל, שי בבאי

כידוע, לנתבעים יש זכות להתגונן כנגד תביעה המוגשת כנגדם, ובשלב ראשון, על מנת שתמומש זכות זו, מוטלת חובה על התובעים לוודא כי מסמכי התביעה התקבלו אצל הנתבעים.

אך מה קורה כאשר הנתבע הוא יבואן תושב הרשות הפלסטינית, ובאופן טבעי, העברה אישית של מסמכי התביעה אליו היא בעייתית?

באילו מקרים ישתכנע בית המשפט כי התובע עשה די על מנת להעביר את כתב התביעה לנתבע, ומוצדק לתת פסק-דין לטובת התובע, גם אם אין ודאות שכתב התביעה נמסר כדין?

עניין זה עלה לדיון לאחרונה בבית המשפט המחוזי בתל-אביב.

עובדות המקרה וטענת התובעת:

חברת הבגדים הבינלאומית פולו-לורן (The Polo/Lauren Company L.P), הגישה תביעה לבית המשפט כנגד יבואן המתגורר ברשות הפלסטינית, אשר יבא לשטחי הרשות, דרך ישראל, בגדים אשר נחשדו כמפרים את זכויות הקניין הרוחני של פולו-לורן.

חברת פולו-לורן טענה כי כל ניסיונותיה להעביר לידי היבואן את מסמכי התביעה עלו בתוהו. החברה טענה שניסתה לעשות זאת על ידי משרד הממונה על העזרה המשפטית ועל ידי סוכן המכס אשר באמצעותו יובאו הבגדים שנחשדו כמזויפים. 

עוד הוסיפה החברה, כי השקיעה מאמץ ניכר וכספים רבים בניסיונות לשלוח את מסמכי התביעה ליבואן, וכמו כן תרגמה את כתב התביעה לערבית.

החברה טענה כי הסחורה מוחזקת ברשות המכס מזה שמונה חודשים ומשהיבואן לא עשה כל מאמץ לשחררה, ברור כי הוא יודע על התביעה נגדו והדבר מראה כי הוא מוותר על הסחורה. לאור כל זאת, ביקשה החברה מבית המשפט לתת פסק-דין לטובתה בהיעדר הגנה.

החלטת בית המשפט:

בית המשפט קיבל את טענותיה של חברת פולו-לורן וקבע כי החברה אכן עשתה כל שביכולתה על מנת להעביר את מסמכי התביעה לידי היבואן.

בית המשפט ציין כי הוא ער לקושי הרב המוטל על תובע להעביר מסמכי תביעה לנתבע ברשות הפלסטינית.

בית המשפט ציין כי אם נתעקש בכל מצב לוודא כי מסמכי התביעה הגיעו לידי הנתבע, גם במצב כזה, הדבר יפגע מעבר לנדרש בתובע.

בית המשפט ייחס חשיבות רבה לכך שהיבואן-הנתבע זנח את הסחורה במשך חודשים ארוכים במחסני רשות המכס, מבלי שניסה לשחררה, וזאת אף הכסף הרב שככל הנראה הושקע בסחורה זו.

על בסיס התנהגות היבואן, קבע בית המשפט כי קיימת סבירות גבוהה לפיה היבואן מודע להליכים שנפתחו כנגדו, ולכן אינו מנסה לשחרר את סחורתו מהמכס.

לאחר דברים אלה, החליט בית המשפט כי בנסיבות המקרה אין לדרוש ודאות מוחלטת כי המסמכים נמסרו ליבואן, וניתן להסתפק בהנחה שהיבואן מודע לפתיחה בהליכי משפט כנגדו, על מנת לקבל את התביעה נגדו בהיעדר הגנה.

לאור כל זאת, קיבל בית המשפט את בקשת פולו-לורן ונתן פסק-דין בהיעדר הגנה נגד היבואן.

(ת.א. (מחוזי תל-אביב) 24265-06-10 The Polo/Lauren Company L.P נ' באסם ואח', החלטה מיום 27.1.11, השופטת א. נחליאלי-חיאט. שמות ב"כ הצדדים לא צוינו).

סיכום ומסקנות:

ממקרה זה ניתן ללמוד כי בנסיבות מסוימות, בתי המשפט נוטים להקל בדרישת הוודאות במסירת כתב התביעה לנתבע.

יחד עם זאת, חשוב לציין כי אין להקל בדרישת הוודאות בקבלת מסמכי התביעה, ולא בנקל יקבל בית המשפט את הבקשה למתן פסק-דין בהעדר הגנה בכל מצב.

מקרה זה מראה כי על התובע מוטלת החובה להראות כי עשה כל שניתן על מנת להעביר את המסמכים לנתבע, ולוודא כי הגיעו, גם אם הדבר הינו בלתי אפשרי בנסיבות העניין.
כמו כן- ניתן להסיק כי כתנאי לקבלת פסק-דין, יש להוכיח לבית המשפט על פי פרמטרים נוספים כמו למשל התנהגות היבואן הנתבע -  כי סביר להניח שהנתבע מודע להליכים שננקטו נגדו.