יציאה לחופש - פרשת תזריע. נכתב על ידי חיים שלמה המשיח. 

יציאה לחופש – פרשת תזריע  

אומרים: "שאיפת האדם בחייו להיוולד מחדש". במשך 700 שנה לא נולד אדם בחייו מלבד המשיח. אספר לכם קצת על יציאת מצרים וכיצד הפכתי את ההיסטוריה לאני, דהיינו לאין שבתוכי. מספר שנים לאחר חורבן בית המקדש ישו אמר: "אני בכור המתים". 150 שנה לאחר מכן רשב"י מלמד כיצד להגיע למעמד הזה. 1200 שנה לאחר מכן האר"י מפשיט עוד יותר כיצד לעזוב את המת (פרעה - ראשי העם). פרשת תזריע כותבת: "אשה כי תזריע וילדה זכר וטמאה שבעת ימים כימי נידת דותה תטמא"... אשה היא: "אש – ה' שהיא הדינים שאנחנו לקחנו על עצמנו כשם שאנחנו לוקחים על עצמנו את האשה הגשמית שתלמד אותנו את הדינים, לכן כולם לא יכולים להסתדר, שנאמר: "קשה איתה  וקשה בלעדיה". אש – ה' מבקשת לכבות אותה, דהיינו להוריד ממנה את הדינים, שמתחת לדינים מסתתר בנה וזה תפקידו של הזכר. על כן האשה הגשמית מחפשת זכר חכם ממנה ולא מוצאת. כאשר נלחמים בדינים במלחמה פילוסופית תכליתית אנחנו מצליחים לכבות את אש – ה', מכיוון איש הוא אש – י', ונלחמים אש באש (לא ברבנות) שנאמר: "אש אוכלת אש" (זה הזיווג) ואז נולד הבן י"ה שזו נשמה. כשם שנולד הילד בגשמיות. הנשמה הזו נקראת משה שהיא נקראת בינה ומהבינה יוצא "בן י"ה שהוא נקרא זעיר אנפין – הקדוש ברוך הוא. המחזה הזה הוא מחזה אדיר. הנשמה מתנתקת מן הגוף (פרעה) בניתוק אדיר, כשם שמתנתק המטוס מעל הקרקע, ואז אנחנו רואים את פרעה הגוף מוטל על המיטה בחוסר אונים עם פה פתוח ועיניים פתוחות ולא יכול להזיז רגליים (גולם). ובמחזה הזה רואים מה שרואים ומדברים מה שמדברים וחוזרים לגוף לקיים את המשפט: "וטמאה שבעת ימים כימי נידת דותה תטמא"... שבעת ימים הם שבעת ימי הבריאה בעשייה בגשמיות. והם האשה בזכותה נשמתי יצאה על כן נאמר: "אשה מעמידה אותו על רגליו ומאירה לו את עיניו". מה קורה בשבעה ימים לאחר הלידה וההתחברות, הכל מתואר בספרי: "מלחמת הרוח בחומר", וגם האשה הגשמית יכולה לדעת את זה. זאת יציאת מצרים מעבדות לחרות, דהיינו הוצאתי את עצמי מעצמי, שנאמר: "אני ולא מלאך ולא שרף הוצאתי אותך ממצרים", דהיינו הוצאתי את האלהים שלי מעבדות כך שהאלהים שלי שומר עלי שנאמר: "לא ינום ולא יישן שומר ישראל". זאת כל אדם ואדם יכול להגיע למעמד הזה – וזאת כל אדם ואדם רואה ביום מותו. המעמד הזה נקרא: "תחיית המתים".

לא אפרש לכם את כל פרשת תזריע ומצורע שהיא מתוארת לפרטי פרטים בספרי, כיצד מתבצעת הילודה, כיצד אמא מרים מוציאה את יהושע לאחר שרוח הקודש שהיא נקראת "את" מאל"ף ועד ת"ף שאמרתי ביום חופתי: "והרי את מקודשת לי"... שהיא השכינה נלחמת את מלחמת ה' בפרעה שאין לו דין ודין. הדברים האלו הם קשים לתפיסה ראשונית לכן בספרי אני מראה לכם איך מתנהג העולם הזה שהוא נקרא מצרים וראשי העם והמנהיגים והשופטים והרופאים והרבנים והדיינים והמקובלים שנקראים פרעה אל בני האלהים. אני מתאר בספרי איך במשך 40 חודש שנאמר: "יום כמו שנה שנה ארוכת ימים" אני נלחם בדינים, בחוקים ובמשפטים שכפו את זה עלינו הם ולא אלהים בכוח החוק, שנאמר: "חוק זה חוק". ישנם פרשנים שהם קובעים מה על המשיח להוכיח כאשר הם לא יכולים לפרש את "פרקי אבות". ישנם הרבה מאוד צדיקים שלימדו אותי בדרגות גבוהות, אבל חכמי הדור הגשמיים דוחים אותם על הסף. בספרי אני מראה כיצד יצאתי מדבר בלתי אפשרי (עבדים) לדבר אפשרי (חרות), כך שהם קוראים לזה נס, כוחות על טבעיים ואני קורא לזה ומסביר את זה בספר בצורה מדעית פילוסופית מקראית מתורת משה רבנו: "יהוה אלהים בקרבך"... יציאת מצרים. על כן אני לא צריך את הצדיקים שעזרו לי שיעזרו לי ולא אתן לחכמי הדור להכפיש את שמם ולנצל את כתוביהם. אלא ספרי שהוא "בני בכורי" עומד מולם והם מסתתרים מאחורי בושתם וממשיכים לנצל את בני ישראל, שנאמר: "ישראל בני בכורי אתה"...

בנוסף לכל הכתבות שקיימות וספרי שמפרשים את משמעות החיים ולשם מה באנו לעולם הזה נלמד קצת את ניטשה שממנו יכולים ללמוד כל המקובלים וכל חכמי הדור וכל המדע. מכיוון שניטשה הלך אל המוות והאמין בעצמו וכתב את תורתו, שנאמר: מכורים להיסטוריה – "הפילוסופים המצועפים והאנשים המקדירים את העולם, כל המטפיזיקאים אפוא, בתערובת דקה וגסה, נתקפים כאבי עיניים, אוזניים ושיניים כאשר הם מתחילים לחשוד כי יש אמת באמירה: "מעכשיו הפילוסופיה כולה מתדרדרת להיסטוריה". מפאת כאביהם ניתן לסלוח להם על שהם סוקלים באבנים ומגדפים את הדובר כך: "אולם עקב זאת יכולה התורה עצמה להיעשות לזמן מה מזוהמת, חסרת צורה ולאבד מהשפעתה".

ניטשה אמר לפני 100 שנה מה שאומרים היום המקובלים וחכמי הדור: שהגוף שייך לי קשור אלי אבל זה לא אני, כך שגם נשמתי קשורה לגופי קשורה אלי אבל זה גם לא אני, כך שמחלתי שבאה מנשמתי שקשורה לגופי שקשורה אלי זה גם לא אני – ובדרך הזו הלך אל מותו ולא פנה לבשר ודם, שנאמר: "כל המפקיד נפשו בבשר ודם מתחייב בנפשו". איפה המקובלים וחכמי הדור שכל הזמן מתעסקים בהיסטוריה ולא מחיים את ההיסטוריה וטוענים "הוא אמר" "והוא אמר"... אבל הוא אמר: "ואל תאמין בעצמך עד יום מותך", שהמשמעות: ואל מותך בעצמך תאמין עד יום... שנאמר: "והיה ביום ההוא (את השמים ואת הארץ) יהוה אחד ושמו אחד". מדוע אתם לא עוזבים את תורת משה רבנו ולומדים את תורת ניטשה שניטשה דואג לתורה יותר מאשר אתם דואגים לתורה, שנאמר: "אולם עקב זאת יכולה התורה עצמה להיעשות לזמן מה מזוהמת, חסרת צורה ולאבד מהשפעתה". האם אי אפשר לעשות את זה? דהיינו, אתם כופרים בתורה ובמשה רבנו. ואיך אני עשיתי את זה שלא ידעתי את התורה ולא למדתי 100 שנה תורה ואבא שלי לא היה רב וסבא שלי לא היה מקובל ולא למדתי בבית ספר? ניטשה לימד אותי. חכמים רבנים גדולי דור ומקובלים, תקראו את הספר "שניטשה בוכה" ותפסיקו לבכות על חורבן בית המקדש ששרפתם אותו, ולאחר מכן – אם תישארו שפויים בואו ללמוד את תורת משה רבנו.

ואתם פשוטי העם שעדיין לא נגע בכם המגפה "מצורע" האם אתם רוצים להמשיך עם המצורעים האלו? זאת מחלה מדבקת שקוראים לה "צייד הגולגולות", שנאמר: "פראיירים לא מתים, מתחלפים"... "אין אדם שיכול לנצח את ייצר הרע (שנקרא פרעה) מלבד המשיח ואין אדם שמוגן יותר שנמצא עם המשיח" כך טען רשב"י. את זה אנחנו רואים שרק משה יכול היה להיכנס למערת המצורעים לראות את מרים, שמרים היא המלכות, הדינים, ההלכות שנקראים: דת, מדע וקבלה.

המקור לאהבה גדולה – "מאין נוצרת התשוקה הפתאומית, הפנימית, העמוקה של גבר לאישה? פחות מכל מחושניות בלבד: אולם אם הגבר מוצא חולשה, הזדקקות לעזרה ובה בעת פריקת עול כוללת בברייה אחת, כי אז מתחולל משהו בתוכו, כאילו נפשו רוצה להתעלות מעל גדותיה, באותו רגע הוא מתרגש ונחלש, בנקודה זו מזנק מעיין האהבה הגדולה". ניטשה. על כך אמר רבי שמעון בר יוחאי: "אשרי האדם שבמילה ואהבת תצא נשמתו", שעל זה נאמר: "ואהבת לרעך כמוך – אני אלהים".

זאת התורה שכתובה בספרי ואת הדבר הזה אני רוצה למסור לכם ביום החרות שבא עלינו, כך שאתם לא צריכים לאמור: "לשנה הבאה בירושלים הבנויה"... אלא ללמוד את התורה הזו ולאמור: "כי מציון תצא תורה ודבר השם מירושלים", שציון היא הפנימיות וירושלים היא החיצוניות ושניהם יחד בית המקדש בנוי.

"זאת יציאת מצרים – וזאת תורת משה רבנו"