כותב המאמר: שמואל קרמרמן
גילויי "הרצון לקבל" בהתנהגות האדם
בחינה א': "הרצון לקבל" - האגואיזם המוחלט
אנו חייבים להיעזר בחושינו על מנת להיות מודעים לקיומם של דברים שיכולים לגרום לנו לרצות בם, לחמוד אותם ולפעול כדי שיעברו לרשותנו. ברוב המקרים, האדם מאמין רק למראה עיניו, ולכן, הוא חייב לראות על מנת שיוכל לרצות. במקרים אחרים הקריאה או השמיעה על משהו חדשני ומושך, שטרם ידענו עליו, יוצרת את הרצון לרכוש אותו. גם חוש הריח מסייע להתעוררות הרצון להשתוקקות אל מוצר, כמו בשמים, או חוש המישוש, כשמדובר, למשל, בבגדים.
הרצון לקבל שמאפיין את האדם, לפי חוכמת הקבלה, אינו רק הרצון אל משהו חומרי שניתן לזיהוי דרך החושים אלא גם הרצון אל משהו "אחר" שלא תמיד ניתן להגדרה או להסבר הגיוני, ולעיתים מאופיין ברגש רב וכמיהה אל הבלתי ידוע.
חוכמת הקבלה רואה בסוג זה של רצון כמשהו שהינו מרכיב מרכזי בטבע האדם ומתגלה בו בצורותיו הגשמיות כבר בעת הולדתו וממשיך להתפתח בקרבו בהתאם לבחירות שהאדם עושה במהלך חייו. הרצון לקבל מתגלה בצורתו הפיסית לא רק בשאיפה לשכך רעב, צמא, כאב וכו' אלא גם בחתירה לביטחון כלכלי, הנאות שבחיים, השגת כוח ועוצמה פוליטיים, רכישה וצבירה של רכוש אף מעבר לצרכים, מילוי חשקים מיניים וכו'. הרצון לקבל מעוגן, בגוף האדם ובצרכיו הגשמיים ועל כן ומהווה את הבסיס לקיום האדם. אולם, כאשר הרצון הופך לחמדנות או לתאווה בלתי נשלטת, הוא עלול להפוך לרועץ, להשתלט על האדם ולהפוך אותו למשועבד ליצריו ובכך לאבד את צלמו כמי שהינו בעל הזכות לבחירה חופשית.
השתחררות מהרצון לקבל והשליטה עליו משמשת תנאי להתפתחות רוחנית וחייבת לבוא דרך "הצמצום" ברצון לקבל והמרתו ברצון נעלה יותר. כזה שמאפשר לאדם להגיע להשפעה ולשליטה על הקורה מסביבו בעולם החומר כמו גם להתעלות מהבחינה הרוחנית.
בחינה ב': "הרצון להשפיע" - הצורך בשינוי
כניסיון להשתחרר מהשפעתו החזקה של הרצון לקבל מופיע באדם רצון שמנוגד לרצון לקבל ושמהווה סוג של רצון סוחף הקרוי "הרצון להשפיע". הופעתו של הרצון להשפיע מתרחשת ברוב המקרים לראשונה בגיל ההתבגרות ומתבטאת בדחף פנימי חזק, שמתקשר גם לעמדות חברתיות, להשפיע על כל מה שקורה. הדחף מאופיין בלהט רגשי חזק ולעיתים באידיאולוגיה חדשנית, שבדרך כלל נוגדת את המקובל, שמטרתה אפילו לשנות סדרי עולם. בחלק מהמקרים האידיאולוגיה נובעת מהקשר של האדם אל תנועות חברתיות בדלניות או כאלו שמצויות בשולי החברה ושפועלות נגד "הממסד" ובמקרים אחרים האדם מסגל לעצמו אורח חיים ייחודי וחשיבה שמורדת במוסכמות ומטילה בהם ספק. אין בהכרח קשר בין הרצון לקבל לבין הרצון להשפיע, אולם התעוררותו של הרצון להשפיע מוליכה להפחתה של הרצון לקבל, כי האדם פחות חושב על עצמו ויותר שקוע בשאלות מטאפיסיות במובן של "איך לשנות את העולם". הרצון להשפיע משתלט על האדם הצעיר וגורם לו להיות פעיל במסגרות שונות, לעיתים ללא מכנה משותף ביניהן, מתוך רצון להתבלט ולהיות מעורב, להציג דיעות עצמאיות ואף להשתתף בעימותים כוחניים כדי להוכיח הזדהות עם העמדות שבהן הוא דוגל.
הרצון להשפיע ולשנות דברים הוא הדבר החשוב. גם אם המטרה לא תמיד ברורה והאדם אינו בטוח מהי התועלת יוכל להפיק מעצם הפעילות לשינוי או ההתנגדות לקיים. דוגמאות לרצון להשפיע - ההשפעות של תנועות אידיאולוגיות על הצעירים כמו הקומוניזם ברוסיה בתחילת המאה, הצטרפות לתנועות מחאה בארה"ב בשנות השישים והשבעים של המאה העשרים, התחברות לתנועת מגוונות שנאבקות לשימור הסביבה וכדור הארץ, וכו'.
הבעיה שהרצון להשפיע הינו כללי במהותו, מייצג את "הצורך בשינוי" ואינו ממקד את האדם די הצורך לקראת יעד מסוים. על כן בשלב מאוחר יותר, אדם חש, כי הדרך שבה הוא הולך אינה מספקת אותו מבחינה אישית וחלה שחיקה ברצון להשפיע לכשעצמו. כתוצאה מכך והאדם מחפש מחדש גישה אחרת לביטוי עצמי ולהגעה להישגים יותר מוגדרים ולטובת עתידו האישי.
בחינה ג': הרצון להשפיע כדי לקבל לעצמו - "העצמת האגו"
השאיפה להשפיע ממשיכה לקנן באדם. אולם בניגוד לשלב הקודם שבו הרצון להשפיע היה מנותק מרצון לקבל וכללי ביותר, בשלב הנוכחי האדם הינו בוגר וקובע לעצמו מטרות ברורות להשגה במהלך חייו. מטרות אלו נועדו בראש ובראשונה להיטיב עם עצמו, כמו: הקמת משפחה, רכישת השכלה, רכישת מקצוע, צבירת נכסים והון, קידום בקריירה, יצירת קשרים עסקיים ואולי גם פוליטיים. צבירת כוח ועוצמות. האדם שואף להגיע למצב שבו יש לו די קשרים ויכולות שהוא יכול לנצל לטובתו האישית יחד עם הפניית המשאבים שעומדים לשרותו כדי ליצור שינויים סביבתיים בהתאם לרצונותיו ולהחלטותיו. בשלב זה האדם מכוון את הרצון להשפיע על מנת להאדיר את האגו שלו וכדי להתאים את הסביבה לתפיסת עולמו כפי שנראה לו כנכון. כלומר, הרצון לקבל מתורגם לרצון לנתינה בתנאי שהנתינה מעצימה אותם דרך קבלת כבוד וכיבודים, העצמת הקשרים ויכולת ההשפעה על האחרים. אנשים כאלו יכולים להתבלט כבעלי הון, מנהיגים פוליטיים, מצביאים, אנשי דת בכירים, נדבנים ידועים, וכו'.
חשוב להבין, כי השילוב שבין הרצון לקבל מצד אחד לבין הרצון להשפיע מהצד השני יוצר באדם כפיפות רבה לשני הרצונות, כשהרצון להשפיע הוא המוביל. בשלב זה השתעבדות האדם לרצונות אלו הינה מירבית ועל כן פעולותיו ניתנות לפרשנות שונה, לגבי אופן השימוש במשאבים ובעוצמות שנתונים בידיו, אשר מנותבים לעיתים בשיטות שאינן מזוהות בהכרח עם "הדרך הטובה" גם אם הכוונות והמטרות טובות לכשעצמן.
בחינה ד': הצורך לקבל כדי לחלק מעצמו "הקרבת האגו"
האדם שמגיע לבגרות אישית ולמודעות רוחנית גבוהה מבין, כי שני הרצונות "הרצון לקבל" שטבוע בו ברצון הבורא ו-"הרצון לנתינה" שמתפתח בו במהלך חייו הינם רצונות שמשעבדים אותו ואינם מייצגים את "הרצון האמיתי" (או: הרצון האותנטי) שבו. הוא מגיע להכרה כי הפתרון הינו להשתחרר משני הרצונות ולהגיע למצב של "התבטלות האגו" במובן של ביטול ההשתעבדות לצרכים, תשוקות, תאוות חשקים וחמדנות שמקורם בדרישות הפיסיות של הגוף ואבריו או בנורמות חברתיות,והסתפקות בדרישות שמאפשרות קיום בסיסי עבורו או עבור משפחתו על מנת להתקיים ולשרוד באופן מאופק וצנוע.
אדם שמגיע למודעות ברמה של "הרצון לקבל על מנת להשפיע" אינו מבקש ואינו זקוק לעצמו ולא כלום מעבר לצרכים המועטים של הקיום. הרצון לקבל לעצמו מתחלף ברצון חזק לעשיית טוב ולמתן סיוע לאחרים מהסוג של "אלטרואיזם". קרי, נתינה לשם נתינה בלבד.
בבחינה ד' האדם משוחרר מהשפעת הרצונות החיצוניים עליו ומסוגל לשלוט בזרימת האורות שבו באמצעות "הרצון הפשוט" שלו שזהה במהותו לזה של הבורא - להעניק שפע לנבראים. יכולתו לשלוט בזרימת האורות שבו, פנימה והחוצה, מבטאת את עצמיותו ואת "חופש הבחירה" שלו במידה המירבית.
