המחבר: שמואל קרמרמן
המדע מחפש, בשיטות המחקריות הייחודיות לו ובאמצעות טכנולוגיה מודרנית משוכללת, אחר קשרים של סיבה ותוצאה בין משתנים בלתי תלויים (הסיבה) לבין משתנים תלויים (התוצאה). החוקר, מנסה לאתר גורם שפעולתו מביאה לתוצאה מובחנת הקשורה אל או נובעת מן אותו גורם. העיקרון המנחה מורה, שמה שמוגדר כסיבה אינו מוביל בהכרח למה שמופיע בתוצאה ומה שמתגלה כתוצאה אינו מיוחס בהכרח אל הסיבה ועל כן יש להוכיח כל קשר סיבתי ולוודא שלא מדובר בקשר נסיבתי-מקרי והאם אין משתנים מתערבים נוספים בדרך שמוליכים מהסיבה אל התוצאה.
בחוכמת הקבלה נהוג לדבר על מושגים של "עילה" ו-"עלול". העילה מקבילה לסיבה והעלול מקביל לתוצאה. אור האינסוף נחשב כ-"עילת כל העילות" או "הסיבה לכל הסיבות" מכיוון שהוא המקור הראשוני להולדת הבריאה ולכל המתחולל בעולמות הבריאה הרוחניים השונים עד להתגשמות התוצאות בפועל בעולמנו הגשמי.
החיבור שבין כל החוליות בשרשרת "עילה-עלול" הינה לפי עקרון של "השתלשלות". כל עולם רוחני, שהינו נעלה מזה שבא אחריו, מכיל בתוכו את הידע, הסודות והסיבות החסויות למה שקורה בעולם שמתחתיו באופן ישיר וכמו גם לכל שאר העולמות התחתונים ממנו.
ניתן להמשיל זאת למערכת שבה המנכ"ל יודע יותר מכל אחד מהסמנכ"לים שכפופים אליו לגבי המדיניות שמכוונת את ניהול בארגון, ועל כן הוא בעל ההשפעה הרבה ביותר. לעומת זאת, כל סמנכ"ל יודע, בתחום שהוא מופקד עליו, יותר מכל המנהלים שכפופים לו על ניהול הארגון ולכן הינו בעל השפעה רב יותר מהמנהלים הכפופים לו אך השפעתו פחותה משל המנכ"ל. וכך חלוקת הידע וההשפעה ממשיכה כלפי מטה עד לרמת העובד שמבצע את עבודתו לפי ההנחיות, שמצומצמות ומוגבלות לתחומו בלבד, שהוא מקבל מהממונה הישיר.
הבורא הינו המקור הנסתר והנעלם לכל ההסברים הסיבות, הנימוקים, הסודות שמתוכם נובעים ומתגלים כל האירועים והנבראים שמרכיבים את עולמות הבריאה מתחילתה ועד סופה. מכיוון שחוכמת הקבלה אינה מספקת מידע לגבי הבורא, נוהגים ליחס את "עילת העילות" אל אור האינסוף ברוך הוא, לפי הקוד "הוא ושמו אחד".
מכיוון שהבורא הוא המקור הראשוני והעילאי לכל המתרחש בבריאה ובו חבויה העילה הראשונית במשמעות של "המדוע" למתרחש בבריאה, יוצא שכל הסיבות לקורה בעולמות הבריאה ובעולמנו הגשמי נקבעו מראש על ידי הבורא והינן חבויות באור האינסוף. הקושי הוא, שאותו מאגר הידע האינסופי שעוסק בשאלה "המדוע" אינו יכול להיות מושג על ידי הנברא ולו רק מהטענה של "נסתרות דרכי האל".
יתר על כן, כל הבריאה כולה, על העולמות הנעלים, המקודשים והנסתרים ביותר שבה, אינה מכילה בתוכה את "ידע האמת" לגבי העילות מכיוון שהעילה הראשונית "האמת הצרופה" מצויה מחוץ לבריאה ואילו בתוך ישנה רק השתלשלות של סיבות משנה, בדרגות שונות ופחותות, שאינן מעידות על הכוונות, הרצונות ושמסבירים, מדוע קורה דווקא כך ולא אחרת.
כל סיבה שמשתלשלת מאור האינסוף דרך העולמות הרוחניים אל עולמנו הגשמי, מכילה בתוכה ידע רב ומהותי יותר מהסיבה שמשתלשלת ממנה. מכאן נובעת תובנה מרכזית וחשובה - כל ההסברים שיכול האדם לתת לגבי המתרחש בעולמנו הגשמי הינם ברמת תפיסה נמוכה ביותר, מכיוון שהוא מודע רק למה שנגלה אליו בחושיו או בשכלו. אך אין בכך די כדי להגיע אל האמת העליונה והשלמה. עם זאת, עצם תהליך החיפוש והחקירה אחר האמיתות שבתעלומת הבריאה הינו חשוב ביותר, כי זו בדיוק היתה הכוונה של הבורא ככל שהנבראים חקרו יותר את הבריאה ויתאמצו לגלות את סודותיה כך תתגבר המודעות לקיומו של בורא שעומד מאחורי כל הדברים, ולהבנה כי כוונותיו וסיבותיו הינן טובות במהותן.
יחד עם זאת, המושג "עילה", בהתאם לרוח הקבלה, אינו שקול ישירות למושג "סיבה" אלא ניתן להגדרה לפי "המקור שבו מצוי הידע הרב ביותר שמסביר את התוצאה" והמושג "עלול" ניתן להגדרה לפי "מה שנובע מן הידע וכלול בתוך הידע שבמקור" הרעיון המרכזי הינו, שאם מתגלית בעולמנו הגשמי התרחשות מסוימת, זו נובעת, כאמור, מהשתלשלות של עילות שמקורן בעולמות רוחניים עליונים עד לעולמנו שלנו וכי התוצאה מתגלית כאן מכיוון שעולמנו הוא עולם החומר או עולם הגשמי שבו מתגשמים עניינים ויוצאים אל הפועל.
מקור כל העילות או הסיבות בלשון המקובלת, למתחולל בבריאה הינו באור האינסוף. כל "עילה" קרויה גם בשם "שורש" במובן של מקור ויכולה להוביל אל מקבץ של תוצאות שכל אחת מכונה בשם "עלול" או "ענף" כשם שענפים יוצאים מהגזע של העץ שמקורו בשורש. (נעיר, כי ניתן לראות את הגזע כאוסף ענפים חבויים שאינם מתגלים בו אלא בהמשך הגדילה שלו). כל "עלול" יכול לשמש בפני עצמו בתפקיד של "עילה" עבור ה-"עלול" שנובע או משתלש ממנו. העיקרון המרכזי הוא, שמה שמצוי ב-"עלול" מצוי כבר ב-"עילה" כי לא ייתכן מצב של "יש מאין", במובן, שבתוך ה-"עלול" ישנו משהו חדש שלא היה כלול מראש ב-"עילה". יחד עם זאת, יש מצבים שבו העילה והעלול נראים כשונים זה בזה וכאילו העלול אינו כלול בעילה. כלומר, התוצאה שונה במהותה מהסיבה. במקרה כזה יש לשאול, האם בין העלול לבין העילה אין עוד השתלשלויות ביניים נוספות שלא באו לגילוי ועל כן נראית שונות רבה בין הסיבה הנגלית לבין תוצאה המיוחסת אליה.
גישת "העילה והעלול" קרובה לזו של "שפת השורשים והענפים" ותומכת ברעיון של השתלשלות הדברים בהדרגה מלמעלה למטה, ובתפיסה הקבלית כי שכל מה שמצוי למעלה, בעולמות עליונים, מכיל בתוכו, באופן הרוחני, את מה שמצוי, בנפרד, גם למטה, בעולם הגשמי. במילים אחרות, "הסיבה" כוללת בתוכה את כל "התוצאות" האפשריות שיכולות לנבוע ממנה, כל אחת בפני עצמה. ניתן לסכם ולומר כי:
? כל מה שישנו ב-"עילה" קיים גם ב-"עלול". ההבדל ביניהם הוא בכמות הידע של הסיבה.
? המעבר מ-"עילה" אל "עלול" הינו כלפי מטה ומתפרש כ-"השתלשלות בהדרגה" לכיוון "מעלה רוחנית" פחותה יותר. לעומת זאת, המעבר מ-"עלול" אל "עילה" הינו כלפי מעלה ומתפרש כ-"התעלות בהדרגה" לעבר "מעלה רוחנית" גבוהה יותר.
? המעבר מ-"עילה" אל "עלול" מתקשר לתהליך צמצום של הרצון ומעבר מכוונות כלליות אל פעולה מוגדרת וממוקדת. הפועל היוצא של הצמצום הינו בחירה, מתוך כלל האפשרויות, של הפעולה או התוצאה הרצויה לפי שיקול דעתו של הנברא.
? עיקרון "העילה והעלול" מורה על תפיסת העולם דטרמיניסטית שבה הכל ידוע ונקבע מראש על ידי הבורא, אך אין בו סתירה לתפיסה "שהרשות נתונה" מכיוון שהידע שמצוי באור האינסוף אינו בא לידיעת הנבראים ועל כן אינו ממילא אינו משפיע על שיקול דעתם ואינו פוגם כזכות הבחירה שמוקניית להם.
? עיקרון זה מצדד בגישה של "התפתחות דברים בתוך עצמם" ושולל את הגישה של "התפתחות כל דבר לכדי כל דבר אחר". לשון אחרת. לכל דבר בעולמנו ישנו שורש מובהק, מובחן ובלעדי לו בעולמות עליונים. לכן, כל מה שקורה בעולם הגשמי אינן סתמי ומקרי אלא לכל דבר יש תכלית משלו שמוגדרת ומכוונת אליו מראש.
