לאחרונה אנו עדים לחידוש הויכוח בין האוצר לבין המעבידים וחברות הליסינג בדבר גובה שווי השימוש ברכב אותו יש לזקוף במשכורות בעלי הרכב הצמוד במשק. האוצר מבקש להעלות את שווי השימוש ברכב הנקבע על פי קבוצות מחיר של סוג הרכב המוענק לעובד. קיימות שבע קבוצות מחיר אשר לגבי כל אחת נקבע סכום שווי ההטבה שתיזקף בשכר בגינה.
מן הראוי להזכיר את מקור החיוב של בעלי רכב צמוד, ואת ההשלכות לעניין מס הכנסה וביטוח לאומי שיש לזקיפת ההטבה בגין הרכב. ראשיתו של חיוב רכב צמוד במס במשכורת העובד הינה ברפורמת המס משנת 1975 (רפורמת פרופ' בן שחר). אז תוקן סעיף 2 (2) לפקודת מס הכנסה ונקבע ששווי שימוש ברכב (ולאחרונה נוסף חיוב גם עבור שווי שימוש בטלפון סלולארי ) שהועמד לרשות העובד חייב במס כהכנסת עבודה.
זקיפת ההטבה בגין הרכב הצמוד שמעביד מעמיד לרשות העובד מגדילה את משכורת העובד לצורך חישוב מס הכנסה בהתאם לסוג הרכב וקבוצת השווי. משמעות הזקיפה הינה הקטנת הסכום נטו שהעובד מקבל משכר.
מאידך הרכב הצמוד הניתן לעובד על יד המעביד חוסך לעובד את הצורך להוציא סכום חד פעמי לרכישת הרכב וכן את ההוצאות השוטפות להחזקת רכב כגון: רישוי, ביטוח ,דלק תיקונים וכדומה. מדובר בחיסכון בלתי מבוטל, אשר "עולה" לעובד בתוספת המס שעליו לשלם בגין זקיפת שווי שימוש.
בעלי חברות המועסקים כשכירים בחברה שבשליטתם, ושהחברה העמידה לרשותם רכב צמוד חייבים אף הם בזקיפת שווי שימוש. עמדת מס הכנסה הינה כי גם לכלי רכב אשר משמשים לעבודה ונחשבים "רכב מאגר", יש לייחס שווי שימוש אם ניתן לזהות את העובד המשתמש ברכב גם לצרכיו האישיים גם אם הרכב אינו צמוד לעובד מסויים. אם הרכב משמש אך ורק לצורכי עבודה ובסוף יום העבודה הרכב חוזר לשטח בבעלות החברה עד להפעלתו מחדש למחרת לצורך עבודה, במקרה כזה לא נדרשת זקיפת הטבה וכל ההוצאה הינה ביצור הכנסה.
נמצאו מעבידים אשר טענו כי הרכב אינו צמוד לעובד מסויים אלא עומד לרשות עובדים שונים בעסק המשתמשים בו לביצוע עבודתם, ורק לצורך זה, ולא ניתן לייחס את השימוש ברכב באופן ספציפי.
טענות מסוג זה נבדקות על יד מס הכנסה במסגרת מה שמכונה "ביקורת ניכויים". המחלוקת בנושא החובה לזקוף את שווי ההטבה לעובדים נדונה זה מכבר בפס"ד בע.מ.ה 348/85 וישיי ישראל בע"מ נ' פקיד השומה תל אביב 5 בבית המשפט המחוזי בתל אביב . בית המשפט קבע שיש לחייב את העובדים בשווי ההנאה שהפיקו משימוש ברכב המעביד, שהחברה הסכימה להעמיד לרשות העובדים אחרי שעות העבודה , ולא משנה אם מדובר ברכב פרטי או מסחרי. לא עמדה למעביד הטענה שהרכב אינו "צמוד" לעובד מסויים, ואין בכך כדי לשלול את טובת ההנאה. החברה טענה כי כאשר אין לעובד רכב ספציפי אין לבצע שווי שימוש ברכב. ביהמ"ש דחה את טענתה וקבע כי יש לבצע שווי שימוש יחסי ברכב עבור כל עובד.
חיוב עובד בטובת הנאה משימוש ברכב המעביד צופן בחובו גם חיוב בדמי ביטוח לאומי ומס בריאות על פי סעף 344 (א) לחוק הביטוח הלאומי(נוסח משולב), התשנ"ה- 1995, לעניין חישוב הכנסתו החודשית של עובד. השכר לחישוב התשלום לביטוח לאומי הינו עד לתקרת ההכנסה החייבת לצורך ביטוח לאומי. לגבי עובד שהועמד לרשותו רכב צמוד החיוב נעשה אוטומטית בתלוש השכר שלו. לגבי עובדים המשתמשים ברכב "מאגר" מעבידים יטו שלא לזקוף שווי שימוש ברכב, ואז מתעורר הויכוח בעניין החובה לזקוף שווי שימוש בעת עריכת ביקורת על ידי מס הכנסה ו/או ביקורת מחלקת הניכויים של הביטוח הלאומי
אריה בר-און עורך דין ורואה חשבון וכן יועץ מס מייצג על פי פקודת מס הכנסה. בעבר מנהל תחום בכיר (מנהל מחלקת השומה) בנציבות מס הכנסה. מרצה לשעבר במכללה למינהל בירושלים ובמוסדות להשכלת מבוגרים בחשבונאות, מיסים וחשבות שכר, וכן מרצה לביקורת וחשבונאות ממשלתית בבית הספר המרכזי לעובדי המדינה בירושלים. מייצג נישומים בפני רשות המיסים בנושאים אזרחיים ופליליים.
