מאמרים - כתיב חסר היגיון, כתיב מלא בעיות Free Articles Zone

כתיב חסר היגיון, כתיב מלא בעיות

נכתב על ידי עריכה לשונית עינת קדם

[ הדפסת המאמר ]

הכתיב המלא או הכתיב חסר הניקוד הונהג על ידי האקדמיה ללשון העברית כדי להקל את הקריאה, לעומת הכתיב המכונה "כתיב חסר" - כתיב שאותיותיו זהות לאלה הנכתבות בכתיב המנוקד. בכתיב המלא נוספו, בין היתר, אמות הקריאה י' ו-ו', כתחליף לסימני הניקוד, וכך, מילים רבות נכתבות באופן שונה בכתיב החסר לעומת הכתיב המלא לאחר שהתווספה להן יו"ד או ו"ו.

לעומתן, בשל חוקי העברית יש מקרים רבים שאין להוסיף בהם יו"ד או ו"ו, והמילים נכתבות באופן זהה הן בכתיב החסר והן בכתיב המלא, ומכאן נוצר הבלבול, בעיקר בנוגע לשאלת ההוספה של יו"ד וו"ו. אנחנו לא יודעים מתי צריך להוסיף אותן על פי כללי הכתיב המלא, ומתי אסור להוסיף אותן בשל חוקי העברית. הבלבול גדל בשל כך שאנחנו רואים הוספה של יו"ד או ו"ו גם במקרים שאין להוסיף אותן, בעיקר באתרי חדשות המבקשים להקל את הקריאה. מצד אחד הוספה של אמות הקריאה על פי כללי הכתיב המלא אכן מקלה את הקריאה, אך מצד שני אנחנו לא יודעים מתי להוסיפן, ומהם המקרים שאין להוסיפן. זוהי הסיבה לכך שכשיצרתי לראשונה את העמוד על כתיב חסר ומלא באתר שלי, החלטתי שכתובתו תהיה mevulbalim, על פי המשפט המוכר של גיא זוהר בתכניתו "היום שהיה" בערוץ 10: "מבולבלים? גם אנחנו!"

בטקסטים ספרותיים נהוג להשתמש בכתיב חסר במילים "היתה", "אמא", "כל" ו"הכל", וביו"ד אחת בסוף שייכות בגוף ראשון (אחרי, עלי, בני - במקום אחריי, עליי, בניי בכתיב המלא). האם זאת טעות להשתמש באותו טקסט בכתיב מלא ובכתיב חסר? תלוי את מי שואלים - יש עורכי לשון הרואים זאת בחומרה.

השימוש בכתיב החסר נעשה בעיקר בספרי קריאה. נראה שהם סבורים שככל שהכתיב הלא-מנוקד זהה לכתיב המנוקד ולתנ"ך, הוא גבוה יותר וספרותי יותר. ייתכן גם שהדבר נובע משמרנות ומשמירה על מה שהם רואים כסגנון אישי וייחודי, או שהשינויים נראים להם זרים לשפה. את הכתיב המלא נראה בעיקר בכתוביות לסרטים ולכתבות בטלוויזיה. בקרב רוב הציבור נראה ערבוב של שני סוגי הכתיב: חלק מהמילים כתובות בכתיב חסר, וחלק בכתיב המלא.

הסיבות העיקריות לערבוב:

1) נוצר בלבול בקרב קוראים שנחשפים לכתיב החסר ולכתיב המלא, וקשה לדעת מתי השימוש באותיות ו"ו ויו"ד קשור לכללי הכתיב המלא או בבחירה להוסיף אותן לשם הנוחות, למרות שהמילים צריכות להיכתב ללא ו"ו ויו"ד הן בכתיב חסר והן בכתיב מלא.

2) רוב הציבור אינו מצליח לעקוב אחר השינויים התכופים שמנהיגה האקדמיה. כח ומח הפכו להיות כוח ומוח, ואמנם זה ממש נוח, אבל למי יש כוח לעקוב, ובכלל, המילים שהתרגלנו אליהן כבר כל כך הושרשו בכתיבה שלנו עד שהכתיב המלא שאמור להקל עלינו הופך להיות עניין לא נוח.

3)במאמרו של אלי גיא "מהי עריכת לשון" הוא מעלה את הקושי שנוצר לאחר השינוי בכללים שהיו נהוגים עשרות שנים: "עורכים ומתרגמים עתירי ניסיון נאלצו ללמוד שיטה חדשה. בתהליך זה יש קושי כפול, לא רק מפני שבמצב כזה כל אדם בעל ניסיון מקצועי רב נדרש לשנות כללים שבהם השתמש שנים רבות, אלא גם מפני שהעניין אינו רק טכני אלא גם אסתטי, אפילו אידאולוגי. למי שרגיל לכתוב: `אמא כעסה מאד על דני, ואמרה לו: לעולם אל תדבר אלי במלים כאלה!` צורם לעין, ממש נראה מכוער, לכתוב: `אימא כעסה מאוד על דני ואמרה לו: לעולם אל תדבר אליי במילים כאלה!` האקדמיה אינה משטרת השפה, ולכן איש אינו מחויב לנהוג לפי כלליה והמלצותיה. בשל כך ישנם מו"לים המעדיפים ליצור מערכות כללים פנימיות ובהן רשימות ארוכות של `עשה ואל תעשה` הנהוגות אצל אותו מו"ל. לדוגמה, אחד המו"לים שעבדתי בשבילם מקבל את רוב כללי האקדמיה, אבל ברשימת היוצאים מן הכלל שלו הוא מעדיף, למשל, עוצמה ולא עצמה, אמיתי ולא אמתי, אידיאלי ותיאורטי ולא אידאלי ותאורטי, מדי ולא מדיי, ואוסטריה ולא אוסטרייה. את ההתמצאות בכללים ספציפיים כאלה קשה לדרוש מהכותב, ואפילו ממתרגם העובד בשביל לקוחות רבים, ושאפילו אם הצליח לסגל לעצמו את הכללים החדשים של האקדמיה, אין בכך די בשביל צורכי הקליינט הספציפי. זה מסוג הדברים המוטלים על העורך".

4) הבעיה בכללי הכתיב ובשפה העברית בכלל היא שאין כללים גורפים. לכל דבר יש יוצא מן הכלל, וכשאנחנו באים ללמוד על משהו שנראה שעומד מאחוריו היגיון כלשהו מתקילים אותנו בסייגים המתחילים במילים "למעט..." "חוץ מ...". המקרים החריגים הרבים אינם מאפשרים הכללה. הם מצריכים ידע מקיף יותר מהידע הבסיסי הנדרש בכתיבה, ונדרשת סבלנות רבה כדי לעמוד בהם.

וכך יש לנו מעורב לשוני.

השאלות העיקריות המתעוררות אל מול כללי הכתיב הן היכן צריך להוסיף או להשמיט י` ו-ו`, מתי יש להשתמש ב-י` אחת וב-ו` אחת ומתי יש להכפילן. אכן בעיה. כאמור, כל כמה שנכיר את הכללים, תמיד יהיו יוצאים מן הכלל שישברו אותנו.

שימוש במתקן השגיאות האוטומטי יכול לסייע מעט, אך לא כדאי לבנות עליו. ודאו שהפונקציה "בדיקת איות ודקדוק" ב-word תהיה מוגדרת על פי "כתיב מלא", באופן הבא:
כלים (בתפריט)
אפשרויות (שורה אחרונה)
איות ודקדוק (כרטיסייה/לשונית)
מצבי עברית (באמצע, בצד שמאל)
בחירה ב"כתיב מלא".

יש להביא בחשבון שהמאיית אינו יודע למה התכוונתם והוא גם יכול להטעות אתכם.

אודות הכותב:
מבולבלים? גם אנחנו. עניינים נוספים הנוגעים לכתיב חסר ומלא בעמוד כתיב מנוקד חסר וכתיב מלא חסר ניקוד

[ הדפסת המאמר ]

מתוך אתר מאמרים, ספריית מאמרים לשימוש חופשי.
http://www.articles.co.il