אונגר הרב אייל
שם: אונגר הרב אייל
אודות הכותב:
בס"ד,
"על כן יעזוב איש את אביו ואמו ודבק ב...אביו ואמו".
מאת הרב אייל אונגר
תמר ואליעזר מגיעים לייעוץ נישואין. כל אחד מבני הזוג רואה את זולתו, כאגוצנטרי, כלא איכפתי, וכמי שמתעניין אך ורק בעצמו.
תמר טענה שהיא שחוקה מהצורך התמידי להשביע את רצונו של אליעזר שהרי מה שלא תעשה, לעולם זה לא יהיה מספיק טוב. ואליעזר מצדו תמיד ימצא סיבה להתלונן, לפעמים הבית לא מסודר, הבגדים לא מגוהצים, היחס שלה לילדים אינו נכון, היא לא מבינה אותו וכו'. לכן היא מרגישה צורך להתנתק רגשית מבעלה, ולהתמקד בעבדותה כעקרת הבית, ובקריירה שלה כרפקסולוגית, ובכך היא תוכל לפחות להשביע את רצונה שלה.
ואליעזר מצדו, גם הוא מרגיש את אותן תחושות, הוא חש שהסיבה היחידה המחייבת את תמר להישאר במסגרת הנישואין היא בשל הביטחון הכלכלי שהוא מעניק לה, וכן שבעת הילדים מהווים אף הם סיבה מספקת אשר מונעת מהם לפנות אל בית הדין, הוא מטיל ספק עז במידת האכפתיות וההתעניינות שלה בו וברצונותיו.
לאחר ששמעתי את הכאב והמצוקה של תמר ואליעזר, ניסיתי לשקף להם את תמונת המצב הרחבה יותר, ששניהם מרגישים זנוחים, שניהם מרגישים שלאף אחד לא איכפת מהם, ולשניהם חשוב להרגיש שהם בעלי ערך ושהצרכים שלהם באים בחשבון.
התגובות העוצמתית מבחינה רגשית, המילים הבוטות, האיומים החוזרים ונשנים על גירושין, והחזרה הכל כך שכיחה של אותו מעגל תגובות, הביא אותי לחקירת ההיסטוריה שלהם, התקופה שקדמה לנישואיהן על מנת לנסות ולדלות מהעבר שלהם שביבי מידע אודות ההתנהגות הקיצונית בהווה.
אליעזר היה האח הגדול בבית, מבין ששה אחים ואחיות. אביו היה נכה צה"ל, עובדה שהכריחה אותו מגיל צעיר להיות זה שתופס את מקומו של האב בעזרה בבית החל מניקיון הבית עד הדאגה להביא את האחים ואחיות הקטנים בזמן למוסדות הלימוד, ואף בדאגה לכלכלת הבית עד כמה שידו משגת.
לתמר אלו היו נישואיה השניים, כשהייתה בת ארבע נפטר אביה. ואמא סבלה מדפרסיה ודיכאונות ששיבשו את התנהלותה בבית. האחות הגדולה הצליחה להבליג על התנהגותה הדיכאונות של האם, בכך שרוב שעות היום היא הייתה מוצאת את מקומה מחוץ לביתה, אך תמר האחות הקטנה נשארה רוב היום בבית. כבר כילדה קטנה הייתה צריכה להיות עם כתף רחבה דיה להכיל את מצוקותיה הרגשיות של אמה. היא לא זוכרת שהיא הרגישה שמעריכים אותה בבית, וההפך הוא הנכון היא הרגישה בבית אמה "כמשרתת", כמי שעושה למען הבית והדברים מתקבלים כמובן מאליו, ורק כאשר מעשיה בבית לקו בחסר או אז היא הייתה מקבלת ביקורת וההערות, זה היחס היחיד שהיא זוכרת. בגיל 17 היא התחתנה, כיום היא אומרת שנישואיה נבעו ממקום שבו היא חיפשה לעזוב את בית אמה יותר מאשר לבנות לעצמה בניין עדי עד. וכעבור שנה וחצי היא כבר הייתה אשה גרושה וחזרה אל בית אמה. כעבור שנתיים היא התחתנה עם אליעזר. השנה הראשונה עוד זכורה להם כשנה נפלאה. אך במרוצת השנים מצא כל אחד את הפגמים בזולתו במשפחתו של זולותו בחברי זולתו, וכך הם מוצאים את עצמם מבודדים מבחינה חברתית ומשפחתית, מלבד אי אלו אירועים משפחתיים אשר לא השפיעו לטובה על בדידותם. הם נמנעו משיחות משמעותיות מכיוון שאלו הובילו תמיד לקונפילקט ומריבה והם נעשו כעוסים יותר אטומים יותר ומבודדים יותר. והאיומים בדבר הגירושין היו כמשפט מחץ שהיה מהווה סיום אחרון לויכוח סוער – השאלה הייתה מי הראשון שישתמש בכלי נשק זה.
הן תמר והן אליעזר שרדו את ילדותם בזכות זה שלמדו שלא ניתן לבטוח באף אחד, וכן כילדים הם שניהם התפשרו הרבה מאד על חשבון עצמם דבר שמנע משניהם התקרבות רגשית של ממש האחד לשני מכיוון שהם לא הרגישו ראויים לכך, על אף שלשניהם היה צורך חיוני להתקרבות רגשית, לשניהם היה חשוב לקבל מבן/ת הזוג תחושת הערכה וחשיבות.
הפרשנות שהם שמעו בטיפול עזרה להם להבין את עוצמת התגובה הרגשית שלהם, הם הבינו מדוע הם מגיבים כה מהר ובצורה כה פוגענית ומעליבה, הם הבינו והרגישו עד כמה כאבם העכשווי קשור לצרכי הילדות שמעולם לא נענו – כעת היו שניהם מסוגלים לדבר על רגשותיהם – במקום להגיע במהירות הבזק לכלל תובנה ומסקנה שלבן זוגם כלל לא איכפת מהם, היה להם קל יותר לגלות הבנה רגישות וסובלנות, ומעתה כל אחד מהם אף חש תחושת סיפוק להיות הגורם שמחולל שינוי בבן זוגו.
שניהם היו זקוקים באופן נואש ליחס, שיבחינו בהם, ויהיו קשובים להם, וכל אחד מהם התקשה לבקש תשומת לב ואכפתיות מבן זוג, אך מאידך למרות שלא ביקש מאד נעלב ונפגע כאשר לא זכה לצורך הרגשי שלא בא לידי ביטוי במילים.
מעגל הציפייה – הזנחה – אכזבה, היה חלק מאורח חייהם בילדותם, וחזר ונשנה בחיי הנישואין שלהם במסגרת שבה הם ציפו להגיע לידי חוויה מתקנת –ובמקום זאת הם הגיעו לידי חוויה שמנציחה את התקופה הכאובה שלפני הנישואין.
אלא שכעת השקפת עולמם ביחס למערכת הזוגית נעשתה ברורה ואסרטיבית יותר, כאשר הם השכילו להבין את השפעת יחסי העבר שלהם עם הוריהם על המערכת הזוגית שלהם.
הם הבינו שכל חוויה שלילית בנישואין הייתה כמו "קבלת מכה במקום בו העצם שבורה" נקל להבין את עוצמת הכאב במשל, כך הוא גם בנמשל, והם הבינו זאת. והם התחילו אט אט לחשוב, להרגיש, ולדבר בצורה שונה בעקבות התובנה החדשה.
אחת המשימות העיקריות של מטפל היא להתערב ביחסי הגומלין המפותלות וההרסניות ולהגדירן מחדש, כך שהגישה אליהן תהיה יעילה ובונה יותר, מטבעו של קונפליקט שהוא מעלה משמעות וחוויה רגשית שהופנמו זה מכבר (כמו במקרה שלנו – שכל קונפליקט עורר תחושות מהעבר והביא לידי תגובה קיצונית בהווה).
וכך המטפל יכול למתן תגובה רגשית חריפה על ידי מתן תוקף והבהרה של הרגשות העכשוויים וכן אלו של העבר, ואחרי ששני בני הזוג מרגישים מוכנים לגמרי, יכול המטפל לסייע להם, והסיוע במקרה הזה היה בהבנת האינטראקציה (יחסי גומלין) ביניהם, לתאר את ההווה ולהציגו כתוצר של העבר. וממקום כזה קל ונעים יותר לבנות עתיד חדש, בניין עדי עד.
בס"ד,
"על כן יעזוב איש את אביו ואמו ודבק ב...אביו ואמו".
מאת הרב אייל אונגר
תמר ואליעזר מגיעים לייעוץ נישואין. כל אחד מבני הזוג רואה את זולתו, כאגוצנטרי, כלא איכפתי, וכמי שמתעניין אך ורק בעצמו.
תמר טענה שהיא שחוקה מהצורך התמידי להשביע את רצונו של אליעזר שהרי מה שלא תעשה, לעולם זה לא יהיה מספיק טוב. ואליעזר מצדו תמיד ימצא סיבה להתלונן, לפעמים הבית לא מסודר, הבגדים לא מגוהצים, היחס שלה לילדים אינו נכון, היא לא מבינה אותו וכו'. לכן היא מרגישה צורך להתנתק רגשית מבעלה, ולהתמקד בעבדותה כעקרת הבית, ובקריירה שלה כרפקסולוגית, ובכך היא תוכל לפחות להשביע את רצונה שלה.
ואליעזר מצדו, גם הוא מרגיש את אותן תחושות, הוא חש שהסיבה היחידה המחייבת את תמר להישאר במסגרת הנישואין היא בשל הביטחון הכלכלי שהוא מעניק לה, וכן שבעת הילדים מהווים אף הם סיבה מספקת אשר מונעת מהם לפנות אל בית הדין, הוא מטיל ספק עז במידת האכפתיות וההתעניינות שלה בו וברצונותיו.
לאחר ששמעתי את הכאב והמצוקה של תמר ואליעזר, ניסיתי לשקף להם את תמונת המצב הרחבה יותר, ששניהם מרגישים זנוחים, שניהם מרגישים שלאף אחד לא איכפת מהם, ולשניהם חשוב להרגיש שהם בעלי ערך ושהצרכים שלהם באים בחשבון.
התגובות העוצמתית מבחינה רגשית, המילים הבוטות, האיומים החוזרים ונשנים על גירושין, והחזרה הכל כך שכיחה של אותו מעגל תגובות, הביא אותי לחקירת ההיסטוריה שלהם, התקופה שקדמה לנישואיהן על מנת לנסות ולדלות מהעבר שלהם שביבי מידע אודות ההתנהגות הקיצונית בהווה.
אליעזר היה האח הגדול בבית, מבין ששה אחים ואחיות. אביו היה נכה צה"ל, עובדה שהכריחה אותו מגיל צעיר להיות זה שתופס את מקומו של האב בעזרה בבית החל מניקיון הבית עד הדאגה להביא את האחים ואחיות הקטנים בזמן למוסדות הלימוד, ואף בדאגה לכלכלת הבית עד כמה שידו משגת.
לתמר אלו היו נישואיה השניים, כשהייתה בת ארבע נפטר אביה. ואמא סבלה מדפרסיה ודיכאונות ששיבשו את התנהלותה בבית. האחות הגדולה הצליחה להבליג על התנהגותה הדיכאונות של האם, בכך שרוב שעות היום היא הייתה מוצאת את מקומה מחוץ לביתה, אך תמר האחות הקטנה נשארה רוב היום בבית. כבר כילדה קטנה הייתה צריכה להיות עם כתף רחבה דיה להכיל את מצוקותיה הרגשיות של אמה. היא לא זוכרת שהיא הרגישה שמעריכים אותה בבית, וההפך הוא הנכון היא הרגישה בבית אמה "כמשרתת", כמי שעושה למען הבית והדברים מתקבלים כמובן מאליו, ורק כאשר מעשיה בבית לקו בחסר או אז היא הייתה מקבלת ביקורת וההערות, זה היחס היחיד שהיא זוכרת. בגיל 17 היא התחתנה, כיום היא אומרת שנישואיה נבעו ממקום שבו היא חיפשה לעזוב את בית אמה יותר מאשר לבנות לעצמה בניין עדי עד. וכעבור שנה וחצי היא כבר הייתה אשה גרושה וחזרה אל בית אמה. כעבור שנתיים היא התחתנה עם אליעזר. השנה הראשונה עוד זכורה להם כשנה נפלאה. אך במרוצת השנים מצא כל אחד את הפגמים בזולתו במשפחתו של זולותו בחברי זולתו, וכך הם מוצאים את עצמם מבודדים מבחינה חברתית ומשפחתית, מלבד אי אלו אירועים משפחתיים אשר לא השפיעו לטובה על בדידותם. הם נמנעו משיחות משמעותיות מכיוון שאלו הובילו תמיד לקונפילקט ומריבה והם נעשו כעוסים יותר אטומים יותר ומבודדים יותר. והאיומים בדבר הגירושין היו כמשפט מחץ שהיה מהווה סיום אחרון לויכוח סוער – השאלה הייתה מי הראשון שישתמש בכלי נשק זה.
הן תמר והן אליעזר שרדו את ילדותם בזכות זה שלמדו שלא ניתן לבטוח באף אחד, וכן כילדים הם שניהם התפשרו הרבה מאד על חשבון עצמם דבר שמנע משניהם התקרבות רגשית של ממש האחד לשני מכיוון שהם לא הרגישו ראויים לכך, על אף שלשניהם היה צורך חיוני להתקרבות רגשית, לשניהם היה חשוב לקבל מבן/ת הזוג תחושת הערכה וחשיבות.
הפרשנות שהם שמעו בטיפול עזרה להם להבין את עוצמת התגובה הרגשית שלהם, הם הבינו מדוע הם מגיבים כה מהר ובצורה כה פוגענית ומעליבה, הם הבינו והרגישו עד כמה כאבם העכשווי קשור לצרכי הילדות שמעולם לא נענו – כעת היו שניהם מסוגלים לדבר על רגשותיהם – במקום להגיע במהירות הבזק לכלל תובנה ומסקנה שלבן זוגם כלל לא איכפת מהם, היה להם קל יותר לגלות הבנה רגישות וסובלנות, ומעתה כל אחד מהם אף חש תחושת סיפוק להיות הגורם שמחולל שינוי בבן זוגו.
שניהם היו זקוקים באופן נואש ליחס, שיבחינו בהם, ויהיו קשובים להם, וכל אחד מהם התקשה לבקש תשומת לב ואכפתיות מבן זוג, אך מאידך למרות שלא ביקש מאד נעלב ונפגע כאשר לא זכה לצורך הרגשי שלא בא לידי ביטוי במילים.
מעגל הציפייה – הזנחה – אכזבה, היה חלק מאורח חייהם בילדותם, וחזר ונשנה בחיי הנישואין שלהם במסגרת שבה הם ציפו להגיע לידי חוויה מתקנת –ובמקום זאת הם הגיעו לידי חוויה שמנציחה את התקופה הכאובה שלפני הנישואין.
אלא שכעת השקפת עולמם ביחס למערכת הזוגית נעשתה ברורה ואסרטיבית יותר, כאשר הם השכילו להבין את השפעת יחסי העבר שלהם עם הוריהם על המערכת הזוגית שלהם.
הם הבינו שכל חוויה שלילית בנישואין הייתה כמו "קבלת מכה במקום בו העצם שבורה" נקל להבין את עוצמת הכאב במשל, כך הוא גם בנמשל, והם הבינו זאת. והם התחילו אט אט לחשוב, להרגיש, ולדבר בצורה שונה בעקבות התובנה החדשה.
אחת המשימות העיקריות של מטפל היא להתערב ביחסי הגומלין המפותלות וההרסניות ולהגדירן מחדש, כך שהגישה אליהן תהיה יעילה ובונה יותר, מטבעו של קונפליקט שהוא מעלה משמעות וחוויה רגשית שהופנמו זה מכבר (כמו במקרה שלנו – שכל קונפליקט עורר תחושות מהעבר והביא לידי תגובה קיצונית בהווה).
וכך המטפל יכול למתן תגובה רגשית חריפה על ידי מתן תוקף והבהרה של הרגשות העכשוויים וכן אלו של העבר, ואחרי ששני בני הזוג מרגישים מוכנים לגמרי, יכול המטפל לסייע להם, והסיוע במקרה הזה היה בהבנת האינטראקציה (יחסי גומלין) ביניהם, לתאר את ההווה ולהציגו כתוצר של העבר. וממקום כזה קל ונעים יותר לבנות עתיד חדש, בניין עדי עד.
עוד מאמרים שנכתבו על ידי אונגר הרב אייל
- תיאור טיפול זוגי [ 31/05/2010 ]
