ארנדט טבעה את המונח "הבנאליות של הרוע"
חנה ארנדט [1906- 1975] הייתה פובליציסטית והוגת דעות יהודייה ילידת גרמניה. לכתביה נודעה תרומה גדולה לפילוסופיה הפוליטית. היא נתפסת היום כהוגה מקורית ומעמיקה, אשר הקדישה את חייה לחיפוש אחר פוליטיקה חדשה בעידן הדמדומים של המרקסיזם כתיאוריה וכפרקטיקה.
במשך שנים רבות, הורחקה חנה ארנדט מהשיח הישראלי. ארנדט, פילוסופית ואשת רוח יהודיה ,לא הלכה בזרם הציוני המקובל והתנגדה לרבות מהעמדות שהציגה ההסתדרות הציונית. שמה הלך וטושטש בארץ עד לפני זמן קצר. הקהילה האינטלקטואלית הישראלית, לרבות אנשי שם כגרשם שלום ואחרים, סימנה את ארנדט כיריבה וכאויבת למפעל הציוני ולכלל העם היהודי. ארנדט תפסה את עצמה כיהודיה, אולי כזו החושבת אחרת מהזרם הפוליטי, אך מעולם לא התכחשה או הייתה אנטי יהודית, כמו שאמרו עליה.
ארנדט הייתה פעילה בפוליטיקה היהודית ועבדה בארגון ציוני בגרמניה, מזכירה בסניף עליית הנוער בצרפת. היא עבדה עם יהודה מאגנס להקמת מדינה דו לאומית בפלסטינה.ארנדט ראתה בעצמה כציונית חילונית שעמדתה נוגדת את התנועה הציונית.
בעקבות רדיפתם של היהודים בגרמניה הנאצית ותקופת מעצר קצרה בשנת 1933, היגרה מגרמניה. ארנדט ניסתה לעורר את העולם להתנגד להשמדה עוד לפני שנודעה שמעה.
בזמנו טענו נגדה שאיננה יהודיה של ממש. אך במאמר שכתבה כבר ב1941 יצאה נגד היהדות הרפורמית והאשימה אותה שהיא מעדיפה לזנוח את משה לטובת נפוליון. אי אפשר לעזוב את ההיסטוריה היהודית. לרדת ממנה כמו מאוטובוס.
רבים מכתביה בנושאים יהודיים, הרואים אור כיום, מאפשרים לנו לבחון את צדדיה המוכרים פחות. בביוגרפיה על רחל וארנהאגן, שבה תיארה את ניסיונה לברוח מזהותה היהודית ואת חוסר התוחלת של ניסיון זה, היא נקטה עמדה חד-משמעית, התובעת מן הפרט לפעול על פי החובות שמטילה עליו זהותו, ולא לנסות לחמוק מהן.
ארנדט סירבה לראות במחנות ההשמדה "פשע מלחמה" שלא כמו דרזדן והירושימה היהודים לא היו מעורבים כצד לוחם. היא דרשה להתייחס לשואה במלוא ייחודה - כפשע שונה מכל שאר פשעי המודרניות.
היא התנגדה לחבר את הניסיון הנאצי בהשמדת היהודים כמביאה תועלת. זו תופעה חסרת תקדים העומדת בניגוד לחוקים הבסיסיים של החברה. זהו סוג חדש של רוע, כתבה, זוהי התקפה על המין האנושי שהופכת את האנושות לחסרת תוכן.
לאחר שנשללה אזרחותה הגרמנית בשנת 1937, הייתה חסרת אזרחות עד שקיבלה לבסוף אזרחות של ארצות הברית בשנת 1951, ובה עבדה כעיתונאית ומרצה בקולג'.
הגותה של ארנדט מייצגת את מושג הפלורליזם בתחום הפוליטי. לפי מושג זה, בין בני האדם קיים פוטנציאל לחירות ולשוויון, וחשוב לאמץ את נקודת המבט של הזולת. לפי הגותה, בהתארגנויות פוליטיות ראוי שישתתפו ברמה הקונקרטית ביותר אישים המסוגלים לכך ורוצים בכך. בשל תפיסה זו הייתה ארנדט ביקורתית ביחס לדמוקרטיה ייצוגית, והעדיפה צורות שלטון של מועצות או דמוקרטיה ישירה.
ארנדט טבעה את המונח "הבנאליות של הרוע" בהקשר לנאצים, כאשר סיקרה את משפטו של אדולף אייכמן בישראל. בעקבות זאת,חל ממנה שיא הניתוק .
חנה ארדנט טענה,כי התרוממות הרוח ומילותיו האחרונות של אייכמן ברגעיו האחרונים [מילותיו האחרונות של אייכמן היו בנאליות: "שלום גרמניה! שלום ארגנטינה! אזכור אתכן תמיד"], הם עדות לכמה מבעיתה ובלתי ניתנת להגדרה במילים הבנאליות של הרוע . עד כמה הרוע הוא בלתי ניתן להגדיר במילים ואי אפשר להסבירו ורק הבנאליות של המשפטים המוכרים עלינו ממחישה לנו את הבעתה מרוע לא מובן ומוגדר.
אמירה זאת,שכל מי שלא התעמק בה וניסה להבין אותה, וגם אלו שכן, התנגדו לה התנגדות סוערת. טענתה הייתה אישית על אייכמן. היא הגדירה אותו כחסר מוסר אנושי, כזה שאינו מבדיל בין טוב לרע ומכור להשבעת רצונו של מנהיג כריזמטי.
ארנדט נפטרה ב?1975 ונקברה ב"בארד קולג'" בניו יורק, שם לימד בעלה שנים רבות.
אסתי-הילינג אנרגטי,מאסטר רייקי מדריכה ומטפלת,תקשור. מוסמכת לפרחי באך ומלחי שוסלר קוראת בקלפי טארוט,אושו,קבלה ועודesterrevka8@walla.co.il http://esterrevka84.cafe.themarker.com/> מקור המאמר: www.Articles.co.il - מאמרים לשימוש חופשי
כלים שימושיים למאמר: פרסם את המאמר
 הדפס את המאמר
 שלח לחבר
 קישור ישיר למאמר
 פניה לכותב המאמר
 דווח מאמר בעייתי
|
