שפינוזה ברוך כתב שהשמחה נובעת מהכרת אלוקים
שפינוזה היה פילוסוף יהודי-הולנדי, בן למשפחת אנוסים, פילוסוף רציונליסט, כלומר הוגה דעות המבסס את הגותו על ההיגיון ובונה את תורתו, צעד אחר צעד, על שורה של היקשים לוגיים. הוא נחשב להוגה דעות רציונליסטי, שהשפיע רבות על המחשבה הפילוסופית האנושית, ולמייסד של מדע ביקורת המקרא. היה אחד הפילוסופים החשובים ביותר בכל הזמנים. ניתן לטעון שהוא היה גם הרדיקלי והשנוי במחלוקת ביותר. זכה להוקרה רבה מצד פילוסופים שונים כמו הגל, נובאליס ויעקבי ומצד משוררים כמו גיתה, הרדר, קולרידג' ושלגל.
תפיסתו, המכונה פנתאיזם, גורסת כי אין אלוהות טרנסצנדנטלית ואין אל פרסונלי מצווה, ומבחינתו האלוהות היא בעצם כל הטבע על כל מרכיביו וגווניו.
שפינוזה סבר שאין קיימת במציאות שום מקריות, כי הכול כלול בישות אחת הכרחית, היינו באלוקים או בטבע. לכן, כמו שבמציאות אין מקריות ככה אינו קיים גם טוב ורע, סדר או אי סדר, אי שלמות ותכליתיות בטבע, וכל אלה מופיעים רק בעיני האדם המדמה. במציאות הכול אחד, הכול שלם, לא טוב ולא רע, בלי ראשית ובלי תכלית ובבחינת הכרח.
בשטח המוסר כופר שפינוזה בחופש הבחירה, אך מצדד בחירות ההכרה, אולם גם חירות זו יסודה בהכרח, כי הנפש המשכלת היא אחד האופנים בתואר המחשבה של אלוקים שקיומו ופעולותיו הכרחיים.
שפינוזה כתב שהשמחה הנובעת מהכרת אלוקים, הוא קורא לה "אהבת אלוהים שכלית" והיא האושר העליון והשלמות היותר גדולה.
שפינוזה גרס כי הגוף והנפש הם שני תארים שונים של העצם: תואר המחשבה ותואר ההתפשטות. ישנם אינסוף תארים לעצם, מתוכם אנו מכירים רק שניים. לכן - במות הגוף תמות גם הנפש. תפיסה זו עוררה סערה בעולם הדתי, שנמשכה מאות שנים. שפינוזה, באמצעות השימוש במילון המושגים של דקארט ["עצם", "אלוהים" ועוד] שלל את הדואליזם הקרטזיאני בפרט, ואת השניות של עולם נוכחי ועולם הבא, של אדם ואל, בכלל. על פי יוסף בן שלמה, השפינוציזם יכול לשמש כמעין דת של האיש החילוני, במקום היהדות או הנצרות.
ברוך [בנדיקטוס] שפינוזה [1632 –1677] מקור משפחתו, כנראה מן העיירה אספינוסה דה לוס מונטרוס שבמחוז בורגוס בספרד. אביו היה סוחר ואדם עשיר אשר כיהן כפרנס בקהילה הספרדית באמסטרדם ואמו, חנה דבורה דה-אספינוזה, ממנה התייתם בגיל שש שנים.משפחתו שבה בגלוי ליהדותה בהגיעם אל קהילת אמסטרדם שבהולנד, לאחר שמדינה זו התמרדה נגד שעבודה לספרד. שפינוזה נולד שם.
ברוך, שנקרא גם בשם הלטיני "בנדיקטוס" ("ברוך" בלטינית), נחשב לעילוי בצעירותו והיה בקי בתנ"ך ובתלמוד ובכתבי הפילוסופים היהודיים של ימי הביניים, כגון הרמב"ם ור' חסדאי קרשקש. הוא למד גם לטינית ויונית, מתמטיקה ומדעים והתוודע להגותו הפילוסופית של הפילוסוף הצרפתי רנה דקרט.
אחרי מותו של אביו התקרב שפינוזה לחוגים נוצריים משכילים שבסביבה, ובקהילה היהודית התחילו להתפשט שמועות על האפיקורסות שלו. בהיותו בן 24- הוחרם על ידי הקהילה היהודית בשנת 1656 קולל ונודה ונאסר על חברי הקהילה לבוא עימו במגע- בשל תפיסותיו המהפכניות על מהות האלוהים ומעמד כתבי הקודש.
על פי פרופסור יוסף בן שלמה, הוא הוחרם מהקהילה היהודית לא בשל דעותיו, שכמותן ניתן למצוא אצל הוגי דעות דתיים, אלא בשל אי קיום מצוות בפרהסיה והתחברותו לנוצרים. רבני אמסטרדם ראו בדעותיו אלה כפירה בעיקר וחששו מפני התפשטותן. שפינוזה הואשם באתיאיזם, כלומר בכפירה בקיומו של האל באומרו כי אלוהים, איננו ישות המכוונת את מהלך הדברים מחוץ, אלא סיבת הדברים, המצויה בהם ונובעת מתוכם. [למעשה,שפינוזה לא היה אתיאיסט, אלא פנתאיסט, כלומר מי שרואה את האל כמהות אימננטית, המצויה בכל, ולא כמהות על-טבעית, טרנסצדנטלית, שמעל ומעבר למציאות ולכל מה שקיים בעולם].
שפינוזה הטיל ספק במסורת המייחסת את כתיבת חמשת חומשי התורה למשה רבנו.הוא סבר כי יש לשפוט את תורת משה וחוקיה על פי השכל הישר וקבע שלחוקים אלה אין יתרון על "חוק הטבע". שפינוזה לא האמין שהניסים המתוארים בתנ"ך התרחשו בדרך על-טבעית, וטען שאפשר להסבירם הסבר רציונלי.
לאחר שנים שב שפינוזה לאמסטרדם, אך בשנת 1664 עבר לפרבר של האג, וב-1670 להאג עצמה, שם חי עד מותו. הוא התרועע עם משכילים נוצריים והתפרנס למחייתו בעיירה רינסבורג כלטש עדשות למשקפיים, ולראשוני הטלסקופים והמיקרוסקופים, המתקנים המדעיים-אופטיים שהחלו להתפתח באותם ימים.
אוניברסיטת היידלברג הציעה לו לקבל משרה כפרופסור מן המניין לפילוסופיה בשנת 1673, תוך התניות הקשורות באי פגיעה בסמכות הדת הרשמית. הוא דחה את ההצעה, בנימוק שהדבר יפגע בעבודתו הפילוסופית העצמאית, ובכך שחופש ההוראה הפילוסופי שלו יהיה מוגבל.
שפינוזה הקדיש את שארית חייו לחיפוש אחר האמת, החירות וחיי המוסר הטובים. הוא חתר גם להגשמת חזונו בדבר "דת אמיתית" ומדינה חילונית וסובלנית.
בכתביו,הרב קוק פעמים רבות מתמודד עם טענות ורעיונות בלי להזכירם במפורש, אך כנראה יחס לשפינוזה משקל רב, לא רק בגלל שהוא היה גאון – כשרון יהודי מיוחד במינו, אלא כנראה, בגלל ששיטתו היא הביטוי של המהומה האלילית בעת החדשה. ["עקבי הצאן", מאמר "דעת אלוקים"].הוא אמנם איש, אבל הוא גם מושג, התגלמות מרוכזת של התנועה הרוחנית שבה מתגלית האלילות בעת החדשה.
שפינוזה מת בעודו במיטב שנותיו משחפת, שהוחמרה עקב אבק הזכוכית שחדר למערכת הנשימה שלו בעת ליטוש העדשות.
בספרו הגדול "תורת המידות" ["אתיקה"] אשר נדפס רק לאחר מותו, ביקש שפינוזה להשתית את המוסר על "אהבת האל השכלית": מי שתופס בשכלו את מהות האל - אוהב אותו, ומתוך אהבתו לאל הוא מסוגל לכבוש את יצרו ולסגל לו את המידות הטובות, כלומר את ההתנהגות המוסרית הנאותה.
אסתי-הילינג אנרגטי,מאסטר רייקי מדריכה ומטפלת,תקשור. מוסמכת לפרחי באך ומלחי שוסלר קוראת בקלפי טארוט,אושו,קבלה ועודesterrevka8@walla.co.il http://esterrevka84.cafe.themarker.com/> מקור המאמר: www.Articles.co.il - מאמרים לשימוש חופשי
כלים שימושיים למאמר: פרסם את המאמר
 הדפס את המאמר
 שלח לחבר
 קישור ישיר למאמר
 פניה לכותב המאמר
 דווח מאמר בעייתי
|
