אדם אשר משיג את מטרתו הוא אדם טוב לדברי אריסטו
אריסטו[ אריסטוטלס ביוונית] ,היה פילוסוף יווני חשוב שחי במאה ה-4 לפני סה"נ.פילוסוף ,הוגה דעות, יווני שיחד עם אפלטון נחשב לאחד מבכירי הפילוסופים של העת העתיקה. עסק בכל תחומי ההגות. בתחום מדעי הטבע ,עסק במיון ובמתודולוגיה של המדעים ובכך הייתה השפעתו רבה בכל מהלך ימי הביניים. הוא היה מבכירי הפילוסופים של העת העתיקה, ומאבות הפילוסופיה המערבית. מייסד האסכולה האריסטוטלית בפילוסופיה, מהאסכולות המשפיעות ביותר בפילוסופיה עד היום. היה תלמידו של אפלטון.
היסוד הראשי שעליו נשענה כל שיטת אריסטו היא החלוקה של עולם המציאות לשנים: חומר וצורה.
כל דבר הנמצא בפועל מורכב משניהם, כי בלי הרכבה זו אין המציאות אפשרית. אין מציאות לחומר בלי צורה, ולא לצורה בלי חומר.
התפיסה האריסטוטלית של האתיקה מושתתת על מושג התכלית. לפיו, לכל דבר בעולם יש מטרה, ואותו הדבר יחשב לטוב אם יהיה מוכשר בהשגת מטרתו. אריסטו התעניין בפעולת האדם, ולכן ניסה למצוא את מטרתו של האדם ולגלות איך ישיג אותה בצורה הטובה ביותר. [אדם אשר משיג את מטרתו, לפי ההגדרות שתוארו לעיל, הוא אדם טוב].
תורת המדינה של אריסטו מפרטת שישה סוגי שלטון והוא מדרגם מן הטוב ביותר עד לגרוע ביותר. העיקרון שמנחה את אריסטו: ככל שקטן מספר השולטים במדינה כך גדל הסיכוי לסדר [כי הכוח מרוכז]. אלא שבמצב זה גם גדל הסיכון שהשליט ינצל את מעמדו לצבור כוח על חשבון האזרחים:
-שלטון מלוכני הוא שלטון יחיד שיכול להיות נפלא אם המלך לא ינצל לרעה את כוחו. אם ינצל המלך לרעה את כוחו שלטונו יהפוך רודני – הגרוע מבין כל סוגי השלטון.
-שלטון של עילית אריסטוקרטית עשירה טוב פחות משלטון מלוכני [פחות ריכוזי], אך עדיין נחשב לשלטון טוב מאוד. זאת אלא אם תתקלקל השורה וחלק מהשולטים ינצלו את כוחם לרעה . עם זאת, הנזק יהא קטן יותר מנזק שעשוי ליצור הרודן כי לאותם סוררים אין שליטה מוחלטת כמו למלך.
-שלטון פוליטי משתף הכי הרבה אנשים וקלקולו הוא השלטון הדמוקרטי – הכי פחות סיכויים לסדר אך גם הכי פחות סיכונים לשחיתות.
בכל מדינה, בלי קשר לסוג השלטון, רצוי שהשליטים יהיו בעלי "נפש גדולה" – מחויבים למדינה ובעלי רצון להעניק לאזרחים מעצמם. כך יקטן הסיכון להשחתת המידות ולקלקול המדינה.
אריסטו נולד בסטאגירה בצפון יון בשנת 384 לפנה"ס. אביו, ניקומכוס, היה רופא החצר של מלך מוקדון, אמיטס השלישי, וממנו כנראה ,קיבל את ידיעותיו הראשונות בתחום הביולוגיה. בגיל עשר התייתם מאביו, והושם בחזקת דודו, פרוקסנוס.
בהיותו בן 17 -נסע ללמוד באקדמיה של אפלטון באתונה, שם נשאר כתלמיד וכמורה במשך 20 שנה. לפי עדות רבים מסופרי יוון הקדמונים לא נהג אריסטו כבוד ראוי ברבו אפלטון, בייחוד בשנות חייו האחרונות, אז נעשו תלמידיו נעשו כתות כתות באשמת אריסטו. עם מותו של אפלטון, ציפה לרשת את מקומו בניהול האקדמיה, אולם התפקיד ניתן תחת זאת לאחיינו של אפלטון.
אחרי מות אפלטון (348) עזב אריסטו את אתונה ולקח לאישה את פיתיאס, אחות אחד מנסיכי יוון. בשנת 343 קרא אותו פיליפוס מלך מוקדון לחצרו כדי שילמד את בנו אלכסנדר שהיה בן 13 ,שלימים נודע כאלכסנדר הגדול.. אריסטו היה אהוב וחביב בעיני המלך ובנו בכל ימי שבתו עמם, וגם אחרי כן היה אלכסנדר תומך בו בכל פעולותיו. דבר זה הוא מקור הספורים והאגדות הרבות שהתפשטו על היחס שהיה בין אלכסנדר ואריסטו והמכתבים שהריצו זה לזה.
כאשר עזב אלכסנדר את ארץ מוקדון לרגל מלחמותיו עם הפרסיים, שב אריסטו לאתונה וייסד שם בית מדרש לתלמידים רבים, שהתאספו אליו יום יום לשמוע את תורתו בפילוסופיה וחכמות אחרות. בתקופה זו חיבר את רוב כתביו. בדומה לאפלטון, חיבר גם הוא דיאלוגים, אבל אלו לא השתמרו. כתביו שהשתמרו הם סיכומי הרצאותיו אשר נערכו בידי תלמידיו.
בשנת 323 לפנה"ס, עם מותו של אלכסנדר, גברה באתונה העוינות כלפי מוקדון ובשל קרבתו לבית המלוכה המקדוני הועלתה נגד אריסטו אשמת כפירה. האתוניים האשימוהו שהוא מחלל את כבוד אלוהיהם כאשר האשימו את סוקרטס.
אריסטו נמלט מאתונה ועבר לגור בכלקיס - לדבריו, משום שלא רצה שהאתונאים יחטאו פעם נוספת נגד הפילוסופיה [הפעמים הקודמות היו הוצאתו להורג של סוקרטס והגלייתו של אנקסגורס]- ושם נפטר כשנה לאחר מכן בשנת 322- בהיותו בן 58.
את מקומו בניהול הליקיאון ירש תלמידו, תאופרסטוס.
אסתי-הילינג אנרגטי,מאסטר רייקי מדריכה ומטפלת,תקשור. מוסמכת לפרחי באך ומלחי שוסלר קוראת בקלפי טארוט,אושו,קבלה ועודesterrevka8@walla.co.il http://esterrevka84.cafe.themarker.com/> מקור המאמר: www.Articles.co.il - מאמרים לשימוש חופשי
כלים שימושיים למאמר: פרסם את המאמר
 הדפס את המאמר
 שלח לחבר
 קישור ישיר למאמר
 פניה לכותב המאמר
 דווח מאמר בעייתי
|
