מי שהיה אחראי משך יותר ממאה שנים לבלול את תורת המוסר הבדוקה שלו עם המוסר העולמי הבלתי מוגדר ומתוחם, ומי שבקנאות חתר להתערבב עם ערכיה ה"נעלים" של האנושות מתפלא היום שאירוע מעצב על ציר ההיסטוריה שלו כעם קטן מספרית מקבל חשיבות אפסית עד כדי התעלמות בתוך בליל התרבויות וסדרי היום המלאים שעל שולחן "האנושות כולה" ובצדק- שכן באותה מלחמה מתו יותר רוסים כדוגמא, וחמישים שנה לאחר מכן בוצע טבח של כמיליון בני אדם בקונגו וסביבותיה וכיום מתבצעים דברים דומים בסודן, אלה ערכי האנושות.
מנהיגי ישראל מצפים ממנהיגי העולם לפעול בקנאות באותו מתחם שהם אפילו לא חושבים לפעול. ללחום נגד הכחשת שואה. גם אם נתעלם מן העובדה המחרידה שישראל היא מדינה שמשפילה ניצולי שואה עד עפר בזמן שהדור האחרון שלהם הולך וכלה לנגד עינינו, הרי שלישראל כמדינה אין שום צידוק לנהוג במוסר כפול ולכפות זיכרון שואה בזמן שהיא היא מכחישת שואות.
כמובן שאם נצא מנקודת ההנחה שכל העולם מקדונלד'ס ואין שום חשיבות למה שקרה מעבר לאופק שעינינו רואות, אין טעם לתצריף המילים הזה, אבל נצא לרגע מנקודת הנחה שההיסטוריה היא ותיקה יותר מאיתנו. במדינת ישראל של 2007 קיימת מערכת מאורגנת שנוסדה עם יסוד הציונות של הכחשת הסטורה. לדבר טעמים רבים ובהם הצורך ליצור תנועה לאומית המנותקת מהיבטים דתיים. השכחת ההיסטוריה והפיכתה למיתולוגיה ברת ויכוח היא מפלצת שהציונות יצרה. בחוטיה של המפלצת משחקים היום כל עמי העולם, העולם המוסלמי מוצא מתוך המפלצת צידוק לטיעוניו שאין לנו כל זכות על פיסת אדמה שהקשר היחיד אליה הוא מיתולוגי-קווזי היסטורי. עם אותה הלוגיקה ממשיכים תומכיהם במערב שגם הם כמו מדינת ישראל ממתינים שיגווע לו דור העדים האחרון כדי לומר: "מה שלא ראיתי לא קיים...". כך מדינת ישראל בשואותינו הקודמות. "אני לא מבין" אמר לי פעם ברט ורהכן, מורה הולנדי להיסטוריה שלמד איתי באוניברסיטה בהולנד, "מאיפה הצידוק לנשל עם שלם מאדמתו אם אתם בעצמכם לא מאמינים בכם"?
מדינת ישראל 2007 לא רק שלא זוכרת שואות קודמות של העם שהיא מתיימרת לייצג אלא מזלזלת במי שכן דואג להזכיר ולזכור אותן. השחורים מבני ברק, מספרים (לא בצ'יזבטים סביב למדורות הפלמ"ח) יש להם תיעוד כתוב. שהיו כאן שני מקדשים שאת חורבן שניהם לווה טבח בל יתואר ביושבי הארץ, גירוש, לקיחת מרבית האוכלוסייה בשבי, מעשי ביזה אונס וריסוק החברה היהודית ששכנה כאן, שכחנו. על גירוש ספרד למדנו בבית הספר רק ברמת המושג העמום ואני מסופק אם הנוער המהולל של היום יודע בכלל משהו על מאורע כזה (בהתחשב בעובדה שאין הם יודעים מה זה "אולמרט" (סוג של פוקימון?) ואולי טוב שכך. אולי אפשר להכניס לתכנית הלימודים את גירוש ספרד דרך מסלול המסיבות באיביצה (איביזה), זה יהיה נגיש הרבה יותר לגאונים הצעירים.
טרם ציינתי את מאורעות ת"ח ות"ט, לא הזכרתי את גירוש יהודי אנגליה, את שריפת התלמוד בצרפת בעשרות קרונות וכרכרות סוסים ועוד מאורעות זוועה אחרים. אולי על הפוגרומים ניתן יהיה ללמד את הנוער דרך התכנית למלחמה באלימות, בין צ'פחה לכאפה ילמדו התלמידים שגם אז היו פוגרומים (אם כי קצת יותר קטלניים).
הביטוי המודרני המצמרר ביותר של הכחשת שואה ישראלית הוא ראייה של חג הפורים כ"טבח שביצעו היהודים בשונאיהם". למי שלא מודע, יש ספורט חדש שכזה לפני כל חג פורים. ממרחק של אלפיים חמש מאות שנים ניתן לגבב כל שקר נתעב והוא ישמע כאקסיומה מקובלת ואף כעובדה היסטורית, או לפחות הנחה מדעית ראויית מחקר. אין זה קשה לראות זאת אף שישים וארבע שנים לאחר השואה, כאשר מן האומות הנאורות יוצאים נציגים אמיצים יותר מתוכם (כי חלק גדול חושב אך לא מעז לומר) וממרחק דור וחצי מעזים לומר שהכול היה פברוק יהודי, לא ירחק היום ומעשי הנקם של הסובייטים בגרמנים לאחר שחרור המחנות ייוחסו ליהודים שנקמו בשוביהם-שורפיהם האירופאים.
אגב, אותם אלה המעלים טענות אלה על חג הפורים מוציאים ראייה מכתובי היהודים עצמם ושוכחים שעם הכתוב ניתנה גם הדרך ללמוד אותם. אך אסור לבלבל כאן לאף אחד את השכל עם עובדות. בטח לא במדינת הסיסמאות הנבובות.
בחזרה לט' באב. בעוד בתי הקפה בתל אביב מתחרים ביניהם מי יפתח בט' באב את מסעדתו (כדי לרצות ציבור שמעולם לא החשיב דבר מעבר ללאטה עם מאפה ב 45 ? ) מחוסר חשש כמובן מסנקציית העירייה, הרי שביום הזיכרון, רחמנא ליצלן, הס מלדבר, לא חושבים אפילו. אלה חיילינו היקרים (גם אני חייל יקר). חשוב ואף נחוץ לזכור כ 21,000 חללים שחרפו נפשם להגן על העם היושב בציון, אך חשוב אף יותר לזכור שואות ומאורעות שקרו גם לפני היות הזמן (במושגים ישראליים זה לכל היותר 100 שנים). פרוטוקולים של וועדות ממלחמת לבנון האחרונה לא שווים את הנייר שעליהם נכתבו, מחוסר אמינות העדים, השופטים והשופר העיתונאי. יש לנו את שיטת התיעוד האמינה ביותר בעולם, המחקר ההיסטורי המקיף ביותר שמתפרס על פני לפחות (לדעת הסקפטיים) 1900 שנים (מאז הועלתה על הכתב התורה שבעל פה) שהועברה 1500 שנה לפני כן ועד אז, לכל שכבת תלמידי החכמים, אלפי אנשים למדו מפי אלפי אנשים במקביל וכן הלאה. וגם בלי כל זה, יש לנו זיכרון היסטורי, שחלק מהציבור אף חי אותו. איך יצא שטבח של מיליונים נדחק לפינת הזלזול ומוות של 20,000 חיילים (כואב כמובן לא פחות) קיבל מימדים של אסון לאומי?.
הכחשת שואה היא יציר ציוני מובהק, מה שגורם ובצדק לאוכלוסיה הערבית בישראל לפקפק בכל אמירה ציונית שמתאנפפת מפיו של מי ממנהיגינו הדגולים. למן הרצל, דרך בן גוריון ועד אולמרט. בשביל שכנינו הערבים הציונות היא רעה חולה. בעיני רבים היא לכל הפחות, מכחישת שואות עבר וממיטה כליון על עצמה במודע.
נדב
מקור המאמר: www.Articles.co.il - מאמרים לשימוש חופשי
כלים שימושיים למאמר: פרסם את המאמר
 הדפס את המאמר
 שלח לחבר
 קישור ישיר למאמר
 פניה לכותב המאמר
 דווח מאמר בעייתי
|
