חינוך הוא בעיני אחד המקצועות הנאצלים ביותר. הוא הזכות הגדולה והיכולת להעצים אנשים רבים לאורך השנים, לזהות את הפוטנציאל שלהם ולמנף אותו למען כלל החברה, ליצור תחושה של משפחתיות בקרב העובדים/ הפקודים/ התלמידים, לעודד אותם לפרגן זה לזה ולטעת בקרבם ביטחון כי יפרגנו כמובן גם להם.
מחנך אינו רק מנהל עבודה, מורה מקצועי או מרצה באקדמיה שנכנס לכיתה להעביר את החומר וללכת. מחנך הוא אדם שרואה גם את פנימיותו של העומד מולו, את תחושותיו, בעיותיו, מצוקותיו וכישרונותיו. מחנך אמיתי אינו מודד את הכפופים לו רק בהתאם להישגיהם הגבוהים בשטח, אלא חותר לחפש גם את הסיבות לחוסר בהישגים (בעיות אישיות, זוגיות, משפחתיות, בריאותיות וכד').
מחנך אהוב ומוערך הוא זה שיודע להעניק לאנשיו משמעות וטעם לחיים ולהניע אותם להישגים משמעותיים, באמצעות מערכת יחסים בין אישית המושתתת על הקשבה, רגישות, כנות, תשומת לב והנעה לפעולה אקטיבית. הוא יודע להביט קדימה ולראות כיצד ייראה תלמידו בעתיד, אם ישקיע בו ויאמין בו.
מחנך אמיתי אינו נדרש לציין ולפאר את כישרונותיו. ניסיונו וכישרונותיו מפארים אותו.
ב-20 השנים האחרונות בחרתי לעסוק בניהול ובחינוך מהיבטים שונים ומגוונים- כמפקד בסדיר ובמילואים, כמורה בבתי ספר, כמנהל צוות עובדים, כמנהל של להקות נוער עירוניות וכיועץ לעמותות ולארגונים בתקשורת ובניהול צוות.
תמיד שיננתי לפניי כי בזכות אותם אנשים אני מתפרנס ובזכותם מתאפשר לי לעסוק במקצוע שייעדתי לעצמי ובו אני רואה שליחות. זה מהווה עבורי מצפן ומזכיר לי תמיד להביט בהם בגובה העיניים.
על אף שהקבוצות הן שונות ובאות מעולמות שונים- המכנה המשותף הוא אחד: המחנך הוא המאחד. הוא המניע את הכפופים לו לעשייה, להישגיות ולתחושה אמיתית שהם בעלי ערך. הגישה החינוכית היא תמיד אותה גישה: הקשבה לדברי האדם העומד מולך, הקשבה גם לדברים שאינו אומר והמתפרשים מתוך דבריו, חוסר שיפוטיות, פרגון ומילה טובה, שימת דברים "על השולחן" בצורה פתוחה ובכבוד הדדי, תוך שחרור כעסים ומתחים ולסיום- ראיית אותו אדם כחלק מהקבוצה וכמי שמסוגל להמשיך ולתרום לה (אלא אם הוא לא חפץ בכך עוד או למרבה הצער מהווה גורם מפלג ומתסיס בתוך הקבוצה).
העיסוק בחינוך מהווה סיפוק עצום, אך לעיתים התמורה וההערכה אינן מיידיות- ישנם אנשים שיודו לך מיד. ניתן לראות זאת בשיפור התנהגותם המיידית, בחיוכם, ובתחושת ההקלה שעל פניהם.ישנם אחרים שיביטו בך בציניות, בהתנהגות הפוכה ובכעס, אך יודו לך ויציינו כמה הם מעריכים אותך ואת מה שעשית למענם רק כעבור שנים. מכל מקום, עלינו כמחנכים להאמין בתוצאה הסופית, גם אם היא אורכת זמן.
העיסוק בחינוך תובעני מאד ודורש מאמץ מנטאלי רב. כל תלמיד הוא עולם ומלואו, כל תלמיד מגיב אחרת, לכל אחד רקע אישי, משפחתי וסוציו אקונומי שונה ועל המחנך המאמין באמת ובתמים בשליחותו החינוכית מוטלת המשימה להקדיש את מלוא ניסיונו, רגישותו וסובלנותו לאדם אותו הוא מחנך. מחנכים רבים, בין אם הם מנהלים, מורים, הורים ומפקדים, חשים לעיתים שחיקה גדולה ועייפות נפשית, אך אין דבר מספק יותר לדעתי מאנשים שחינכתם לאורך השנים ושאתם רואים בהצלחתם. אין דבר מספק יותר מאנשים שחינכתם וכשאתם פוגשים בהם הם באים לקראתכם עם חיוך גדול וידיים פתוחות הכמהות לחיבוק. (אני זוכר כשפגשתי במורה שלי מביה"ס היסודי לאחר כ-30 שנה שלא ראיתי אותה. נדרשו לה שניות בודדות לקרא בקול: "יקיר! מה שלומך? איזה כיף לראות אותך!" ניגשתי אליה וחיבקתי אותה בחום. זה היה עבורי אחד החיבוקים הנעימים ביותר הזכורים לי).
תרשו לי לשתף אתכם בעקרונות ה"אני מאמין" החינוכי שלי. אני משתמש בהם בבית, בעבודה ובמעגלים החברתיים שלי. אתם כמובן יותר ממוזמנים להוסיף תובנות וחוכמה משלכם:
התעניינות אישית: חשוב לי מאד להכיר את האדם שמולי: תחומי עיסוקיו, תחביביו, מעמדו בבית, הדברים אליהם הוא שואף, החלומות שלו, הקשיים איתם הוא מתמודד ובאילו דרכים הוא משיג את מטרותיו (אמינות, חנפנות, מסכנות, משיכת תשומת לב, קולניות, מנהיגות וכד'). כך אני מכיר ומבין אותו טוב יותר. ההיכרות מאפשרת גם לו להכיר אותי מזוויות אחרות.
הקשבה והבעת עניין ותשומת לב: הניסיון לימד אותי כי הקשבה ותשומת לב שבאות ממקום כן ואמיתי וללא שיפוטיות הינן מהכוחות החזקים ביותר הבונים אמון בין אנשים. עודדו את האנשים לפנות אליכם במצבים בהם הם לחוצים, מדוכדכים, חווים קושי משפחתי, פיזי ונפשי או פשוט שמחים וגאים בדברים שעשו וברצונם לחלוק זאת איתכם. עזרו להם ככל האפשר וגלו כלפיהם אמפתיה. ברוב המקרים הם יכירו לכם תודה גדולה על כך.
זיהוי כישרונות: לכל תלמיד, סטודנט או עובד ישנם תחומי עניין וכישרון, מעבר לתחום פעילותו הנוכחי (בישול, טכנולוגיה, נגינה, ריקוד, ידיים טובות, כתיבה וכד'). כדאי מאד לגלות את אותם כישרונות המעניקים לאותו אדם שמחה וסיפוק ולפתח אותם. תמיכתכם בכישרונו ובחשיפתו בפני הקבוצה, תרענן מחשבתית ויצירתית את אותו אדם, תעודד אותו ליצור ולזכות לפרגון הן מצד חבריו לקבוצה והן מצידכם.
שיחות קבוצתיות אחת לשבוע/ שבועיים: מדברים על מה שרוצים- דברים משעשעים, מרגיזים, פוליטיקה, יחסים בין אישיים ועוד. חשוב לתת ביטוי לכל אדם בקבוצה הרוצה להתבטא. במקרים רבים נוצרת דינמיקה חיובית וחיבור בין אישי טוב בין חברים שונים בקבוצה. אני נוהג להעלות נושא אחד קונפליקטואלי ולפתח אותו מול החברים. מתוכו אנחנו מפליגים לנושאים נוספים.
בילוי משותף: צאו עם הצוות שלכם אחת לכמה זמן לבית קפה, למסעדה, למופע, לסרט וכד' (זאת ללא קשר לאירועים משפחתיים של החברים). פתחו שיחה, צחקו ותיהנו מתחושת הביחד. כך ניתן להשתחרר, להתבטא בחופשיות ולהכיר טוב יותר זה את זה.
התנדבות בקהילה: תורמת לליכוד הקבוצה ולהגברת תחושת האחריות והשייכות הקבוצתית. מצאו נושא שסביבו ניתן ללכד את כולם: עזרה בשיעורי הבית לתלמידים, פעילות עם נוער בסיכון, התנדבות בבתי אבות, הכנת חבילות מזון לנזקקים וכד'. ההתנדבות יוצרת תחושה נפלאה של סיפוק, מפתחת את הרגישות החברתית, מוציאה את העובדים משגרת החיים השגרתית ומלכדת בין חברי הקבוצה.
חיבור תחומי העיסוק לנושאים אקטואליים: בין אם אתה מנהל, מורה או יועץ- ניתן לקחת כל נושא בתחום העיסוק של הקבוצה ולקשר אותו לנושא אקטואלי. הדבר מסייע לך ולעומדים מולך לראות דברים מזוויות שונות. לפני כמה ימים הוזמנתי לייעץ לעובדי חברה, בנוכחות המנהל האישי שלהם. חלקם טענו כי אותו מנהל מפגין כלפיהם חוסר רגישות וחוסר הבנה ומטיל עליהם עוד ועוד מטלות מעבר לעבודתם השוטפת, דבר הגורם להם לחץ רב ומונע מהם להשקיע בתחום עיסוקם באופן אופטימאלי. המנהל בחר להתבצר בעמדתו ולא לקבל את דבריהם. בתום המפגש ביקשתי לשוחח איתו באופן אישי ושאלתי אותו איך הוא מגיב כאדם, כאזרח, לעלייה החדה מאד במחירי הדלק ולעובדה שהוצאות הדלק של החברה שהוא עומד בראשה גדלו באופן משמעותי. תשובתו (הצפויה יש לומר) הייתה: "חוצפה, מותר להעלות מיסים מדי פעם אבל למה בצורה כ"כ דרסטית ובלי רגישות? לא עוצרים את הממשלה אז היא מרשה לעצמה. טוב שמפגינים נגדה". נראה לי שהוא קלט היטב את ההקבלה בין המשבר בקרב העובדים שלו לבין המשבר הארצי הנוכחי.
מופע צוותי: חשבתם פעם לבצע מופע עם הצוות שלכם שהכנתו אורכת מספר חודשים? נפגשים לחזרות אחת לשבוע בתום שעות העבודה ומשלבים את כלל הכישרונות בקבוצה- בשירה, נגינה, משחק, ריקוד, הנחייה, כתיבת קטעי קישור, הפקה, לוגיסטיקה, חוש טכני וכו'. האמינו לי שזו העצמה אמיתית: הפעילות הזאת מחברת אישית בין החברים, יוצרת עבודת צוות, מציפה מתחים על פני השטח ופותרת אותם, מלמדת את חברי הקבוצה לסמוך על עצמם ומחזקת אצלם את תחושת האחריות הן כלפי עצמם והן כלפי חבריהם לקבוצה. המופע המרכזי אל מול בני המשפחה, העובדים והחברים בתום עבודת צוות ארוכה ומהנה הוא הדובדבן שבקצפת. ניתן כמובן לחבר בין שתי קבוצות, או לחלק את הקבוצה לשניים, בהתאם לגודלה. מומלץ ביותר.
שאו ברכה.
יקיר שחף.
יקיר שחף הוא יועץ תקשורת ומאמן אישי, קבוצתי וניהולי. מנהל להקת הנוער העירונית של יקנעם ולהקת הנוער בכפר הילדים בעפולה.
yakirshahaf@gmail.com
www.yakirshahaf.comמקור המאמר: www.Articles.co.il - מאמרים לשימוש חופשי
כלים שימושיים למאמר: פרסם את המאמר
 הדפס את המאמר
 שלח לחבר
 קישור ישיר למאמר
 פניה לכותב המאמר
 דווח מאמר בעייתי
|
