מובארק קיבל השראה ממפלגת העבודה בישראל
בתרגיל אחרי תרגיל, מבטיח מובארק שהוא עוזב את השלטון לבקשת ההמונים שיצאו לרחובות כמו "גברים", אבל מלגלג חזור ולגלג לאינטליגנצייה של ההמונים הזועמים.
כל הפרומואים של ה"אני מתפטר" שהוא מפזר מאחורי הקלעים, מתגלים עם עליית המסך על הבמה בה הוא עומד לנאום – כמוצאים מהקשרם. מובארק מבטיח לא להציג מועמדותו בעוד חצי שנה, מבטיח שבנו לא יירש אותו, מבטיח להעביר סמכויותיו לצבא... ואפילו אינו מכחיש שייצא לטיפולים רפואיים (עין קורצת) וייעלם לנצח מהזירה המצרית.
אז הבטיח.
מיד נדלקה אצלי נורה אדומה: מובארק למד מ"חברו" פואד בן אליעזר, וקיבל לא מעט השראה מ"החברים של החבר פואד" – מסיעת העבודה בכנסת ישראל.
גם חברי סיעת העבודה בכנסת ישראל נכנסו לכל ממשלה, והעיקר הריפוד הנוח של כסא השר.
בוז'י הרצוג, פואד בן אליעזר, אהוד ברק, מתן וילנאי, שלום שמחון... היו נהנתנים עד שהראו להם את הדלת עם חיצים מוארים מהבהבים ומאבטחים החלו שולפים נשקם (מטאפורה) למקרה שיתנגדו לעזיבת משרדי השרים.
כמו למובארק, גם לנהנתנים הישראליים אין בושה.
הם קוראים לחוצפה הזו להשתין לבריכה מגובה המקפצה בשמות רבים: דאגה לבטחון המדינה. אחריות ציבורית. עשייה רבה שעלולה להיקטע. שמירה על שלטון ללא זעזועים, ועוד חארטות שכבר התנפצו על פניהם ופנינו – תמיד מאוחר מידיי.
נראה לי כי המזרח התיכון החדש, והגלובאליזציה העולמית ולבטח האזורית – מחלחלים יותר ויותר גם לצורת ההתנהגות של המנהיגים האזוריים. מה שנותר לקוות בהמשך ללוח הליניארי הזה ו/או הלוגי הזה – שגם העם בישראל יתחיל להתבולל בתרבות המזרח הקרוב שלא היה הכי מוערך אצלנו עד כה – וייצא גם הוא לרחובות בישראל, כשצריך.
רמז?
צריך מהר, וטובה שעה אחת קודם.
לוחם חברתי ברשויות ובכלל. מומחה תחבורה, מנהל ועורך מקומון לשעבר, מנהל מכירות. נשוי ואב לארבעה מופלאים. עיינו בבלוג שלי: http://cafe.themarker.com/user/264286/
>מקור המאמר: www.Articles.co.il - מאמרים לשימוש חופשי
|
כלים שימושיים למאמר: |



