לעתים השעמום הוא סימן לכך שהפעולה או המצב הנוכחי אינו מגרה, אינו מספק ואולי מיצה את עצמו. במצב כזה השעמום הוא אות ברור שהגיעה השעה לשינוי ולתחילת דבר מה חדש.
פעמים אחרות השעמום נובע מתוך פחד להתמודד עם רגשות כלשהם שעולים במהלך עשייה מסוימת. במצב כזה נוצרים באופן לא מודע ניתוק והתרחקות מהסיטואציה עד למצב של חוסר הרגשה וחוסר מעורבות במתרחש. חווית השעמום, במקרה הזה אינה נובעת ממיצוי ומחוסר עניין, אלא מצורך לא מודע להימנע מעימות ישיר עם מה שהפעולה גורמת לנו להרגיש.
בשני המצבים שתיארתי, שעמום מהווה הזדמנות להתפתחות ולשינוי. שעמום אינו אלא סמן למצב מסוים, שאם בוחרים שלא להתייחס אליו, ורק מנסים "להפיג את השעמום" בכל דרך אפשרית, ההזדמנות חולפת והשעמום ישוב, במועד הקרוב שהוא יוכל. במקרה הזה הופך האדם לנרדף על ידי השעמום שלו, והוא מנסה בכל דרך להימנע מהמפגש הבלתי נמנע והלא נעים הזה, שמחכה לו בכל רגע שיפסיק לרגע להתרוצץ ולנוע מצד לצד.
איך ניתן לדעת אם מקור השעמום הוא במיצוי ובחוסר עניין אמיתי ולא תוצאה של ניסיון לא מודע להימלט מעימות עם רגשות לא נעימים? תחילה זה עלול להיות קשה מאד עד כדי בלתי אפשרי. ניתן להמשיך את הפעולה היצירתית המשעממת ולבחון באם רעיונות חדשים מופיעים מתוך עצמם ומעניקים עניין חדש לפעולה. ניתן גם להפסיק לזמן מה ולבחון אם נוצר מחדש געגוע לאותה פעולה שנחשבת כמשעממת. כשמופיע מחדש הגעגוע זה סימן שהשעמום לא ביטא מיצוי אלא מחסום של פחד. שיבה לפעולה היצירתית מתוך הגעגוע הזה לא תמנע את שובו של השעמום, להיפך. השעמום צפוי לחזור ולתבוע התמודדות עמו. ההתלהבות של החזרה לאחר ההפסקה דועכת במהרה ומה שקודם גרם לשעמום ישוב לגרום את אותה תחושה.
כששעמום מבטא בתוכו את סופה של תקופה ומיצוי דבר מה בחיים הוא בעצם מבשר את קרבתה של פרידה כלשהי, שמתדפקת בשער. במצב כזה שעמום יכול להיות מאיים עוד יותר ואף קשה עוד יותר לטיפול, שכן מטבענו אנו סולדים מפרידות, חוששים מאובדנים ונזהרים משינויים משמעותיים. השעמום בא במקרה כזה לספר לנו את מה שאנו מסרבים לראות זמן מה, והוא לא ירפה מאיתנו עד שנעשה את השינוי המתבקש.
דרך נוספת להבנת השעמום היא בראייתו כמצב של "ריק" (VOID). מצב של "אין כלום". מצב של ריקנות וחלל פנימי שמרגיש שאין בו דבר. גם זה מצב מאד לא נוח ואף מאיים. אנחנו אוהבים להיות עסוקים בדבר מה ולהיות שייכים לדבר מה. אנחנו נזהרים מאד מלפגוש את ה"ריק" שבתוכנו, את הכלום שנמצא שם בפנים. ישנם אנשים שמוגנים היטב ממפגש עם ה"ריק" שבתוכם, וישנם אנשים שמעיזים להתקרב אליו אך אינם יודעים כיצד להתמודד עמו.
ה"ריק", מטבעו, מבקש להתמלא מחדש. ה"ריק" הוא מצב זמני והכרחי בתהליכי התפתחות, סוג של שפל שיכול לשמש הכנה לגאות הבאה. השאלה הגדולה היא כיצד ינהג האדם שנקלע למעמקי ה"ריק שלו". האם ינסה להימלט ולהתכחש מה"ריק" שלו? האם יכפה על עצמו מגוון התנהגויות שיסיחו את דעתו מהמקום הזה בתוכו, בו אין מילים ובו אין שום תשובות? האם ייסוג לדיכאון ולייאוש עקב ה"ריק" הזה, שתוקע אותו ולא מאפשר לו להתקדם? ואולי יבין האדם את ההזדמנות הגדולה שהריק מציע לו? אולי יבין עד כמה גדולה השעה וכמה רבות הן האפשרויות היצירתיות ברגע הנדיר המפגש עם ה"ריק"?
ניתן לראות את ה"ריק" כמצב של אתחול (RESTART). זה מצב בו כמעט הכל אפשרי, מצב של ניקוי השטח, פריש מיש, והזדמנות מחודשת לבחון הכל ולנסות משהו אחר. ה"ריק" הוא מקום ותקופה שניתן לנצלו למילוי מצברים, למנוחה, להאטה זמנית של הקצב ולהזנה רגשית מוגברת.
לחיים יש נטייה להיות בשינוי מתמיד, ולאדם יכולת מוגבלת לשלוט על עתידו כמו גם על ההווה שלו. יכולת השליטה הזו פוחתת עוד יותר אם אנו מנסים להיאבק בקיים ומתעלמים ממנו. אם הגיעה שעתנו להשתעמם, להתכווץ ולהיעצר, יתכן ואנו יכולים לנצל את השעה הזו ולהעניק לעצמנו דברים שלא יכולנו להעניק, לולא נבלמנו אל המקום הזה, לו אנו קוראים "שעמום".
שיהיה לך שבוע עם שעמום פורה!
דר' פינקי פיינשטיין הוא פסיכיאטר "אחר", מנהל המרכז לציור אינטואיטיבי בתל אביב והמכון הפסיכו-קריאטיבי. מרצה, מטפל ומחבר ספרים: "רגע לפני הפסיכיאטר", "איך לגדל ילדים יצירתיים ושמחים יותר", "ריפוי בציור אינטואיטיבי" ועוד.
לאתר המרכז לציור אינטואיטיבי לחץ כאן
לאתר הפקולטה למדעחי השמחה לחץ כאן
מקור המאמר: www.Articles.co.il - מאמרים לשימוש חופשי
כלים שימושיים למאמר: פרסם את המאמר
 הדפס את המאמר
 שלח לחבר
 קישור ישיר למאמר
 פניה לכותב המאמר
 דווח מאמר בעייתי
|
