צורר ושמו אדולף אוטו אייכמן
אדולף אוטו אייכמן [1906 - הוצא להורג ב-31 במאי 1962], אדולף אייכמן נולד בסולינגן שבגרמניה. משפחתו עברה לאוסטריה והצטרפה למפלגה הנאצית האוסטרית ב-1932. חייו עד להצטרפותו למפלגה הנאצית היו שגרתיים למדי: הוא עבד כאיש מכירות בחברת נפט, ופוטר בזמן השפל הכלכלי הגדול בשנות ה-20. ב-1932 הצטרף למפלגה הנאצית .ב-1939 הוא מונה לראש "הדסק היהודי" בגסטאפו ובמשך שש השנים הבאות עבד ביישום "הפיתרון הסופי", ובשכלול יעילותם הרצחנית של מחנות המוות ותאי הגזים.
הצורר אייכמן,היה המהנדס אשר פיקח על ביצוע "הפיתרון הסופי" של היטלר והיה אחד הנושאים הראשיים באחריות לרצח השיטתי של שישה מיליון יהודים בשואה. היה מבכירי המנגנון הנאצי בגרמניה, בדרגת אובר-שטורמבנפיהרר (סגן-אלוף) באס אס, מהאחראים הראשיים לביצועה בפועל של תוכנית הפתרון הסופי להשמדת יהודי אירופה במהלך השואה. אייכמן היה אחראי על כל משלוחי הרכבות והאקציות מרחבי אירופה אל מחנות הריכוז וההשמדה. בהונגריה הוא ניהל במישרין את השילוח וכמעט חצי מיליון איש נשלחו אל מותם.
כשפרצו בעלות הברית לברלין, בימיו האחרונים של הרייך השלישי, פשט אדולף אייכמן את מדי האס-אס שלו ונעלם.הוא הצליח להתחבא באירופה עד 1950, ואז ברח לארגנטינה. אשתו וילדיו הצטרפו אליו שנתיים אחר כך. הוא הסתתר עם משפחתו בארגנטינה במשך 15 שנה ,תחת השם ריקרדו קלמנט,זאת כדי לחמוק ממשפטי נירנברג.שם חי בביטחון יחסי עם אשתו וארבעת ילדיו, כמנהל מכבסה אנונימי.
במשך שנים עקב אחריו המוסד .מקום הימצאו לא נודע במשך שנים. אייכמן השמיד את כל הראיות לזהותו הקודמת. הוא מחק את הקעקוע שנטבע על גופם של כל אנשי האס.אס, מתחת לבית שחיים השמאלי. לא היו כל טביעות אצבעות, רק כמה תמונות מטושטשות מלפני המלחמה.
ב-1957 קיבל המוסד מידע שאמר כי אייכמן חי ומתגורר בבואנוס איירס, בשם בדוי. המרדף אחריו נמשך ארבע שנים. ראש המוסד, איסר הראל, היה נחוש ללכוד אותו, אך לא להרגו. הוא רצה שאייכמן יובא לדין לפני העם היהודי.וכן, חיפושו העיקש של שמעון ויזנטל יחד עם החקירה התנהלה באיטיות ובקפדנות [היום כבר ידוע כי גורמים גרמניים רשמיים בבואנוס איירס היו בקשר קרוב עם אייכמן, ואף סיפקו לו דרכונים ומסמכים שסייעו לו להמשיך לחיות בגלות באין מפריע]הביאו לכך ש ב-1960 נתפס ונחטף הפושע הנאצי אייכמן, על ידי המוסד בארגנטינה .כך הובא הצורר אייכמן לישראל,כדי לעמוד לדין על רצח עם.
משפט אייכמן נפתח בירושלים באפריל 1961. התובע במשפט, גדעון האוזנר, פתח נאומו במילים:
"במקום זה בו אני עומד לפניכם, שופטי ישראל, ללמד קטגוריה על אדולף אייכמן – אין אני עומד יחידי. עימדי ניצבים כאן בשעה זו, שישה מיליון קטגורים… דמם זועק אך קולם לא ישמע. אהיה על כן אני להם לפה ואגיד בשמם את דבר האישום הנורא".
חשיבותו הגדולה הייתה בכך,שרבים מניצולי השואה פתחו את סגור לבם בפני הציבור, וכך נכנסה תודעת השואה. במהלך המשפט העידו ניצולי שואה רבים וסיפרו לשופטים ולעולם כולו את זוועות השואה.
ערעורו של אייכמן לבית המשפט העליון, התבסס בטיעוניו על כך שמילא את פקודות הרייך, ושלא היה לו כל עניין אישי בהרג יהודים.הטענה נדחתה, יחד עם בקשת החנינה שלו. הצורר לא התכחש לעובדות העיקריות הנוגעות לאירועים הללו, אך הוא ניסה בעקביות להקטין את חלקו בכל הפרשה הנדונה, ולהציג את עצמו כ'בורג קטן' במנגנון ההשמדה, שנאלץ למלא את הוראות הממונים עליו.
בית-המשפט שמע יותר מ-100 עדים ועיין ביותר מ-1,600 מסמכים. במשפט טען אייכמן שרק ציית לפקודות, אך בריאיון ב-1957 אמר: "לו היינו מצליחים להרוג את כולם [...] הייתי מאושר". הוא נמצא אשם ונגזר עליו דין מוות. עונשו היה
גרסה זו לא התקבלה על דעת בית-המשפט, הצורר נדון למוות בתלייה [גזר-דין מוות הראשון והיחיד בתולדות מדינת ישראל], והוצא להורג במאי 1962.
שיר לשואה:
העיירה בוערת/מילים: מרדכי גבירטיג
שריפה, אחים, שריפה
עיירתנו בוערת כולה
בה רוחות שחורות יסערו
להבות חורבן יבערו
עקבותיה לא נשארו
היא עולה באש
ואתם חובקים ידיים
בלי הושיט עזרה
בלי כבות את אש הלהב
אש העיירה
שריפה, אחים, שריפה
קרובה חס וחלילה השעה
כי הלהבות יתמידו
את כולנו פה ישמידו
רק שרידי קירות יעידו
מה שפה היה
ואתם חובקים ידיים
בלי הושיט עזרה
בלי כבות את אש הלהב
אש העיירה
שריפה, אחים, שריפה
רק בידכם בלבד היא העזרה
חיש הושיטו יד אוהבת
והצילו מהמוות
בדמכם כבו שלהבת
חיש כבו בדם
מרחוק אל תעמודו
כי האש עולה
אל נא תחבקו ידיים
השריפה גדולה…
אסתי-הילינג אנרגטי,מאסטר רייקי מדריכה ומטפלת,תקשור. מוסמכת לפרחי באך ומלחי שוסלר קוראת בקלפי טארוט,אושו,קבלה ועודesterrevka8@walla.co.il http://esterrevka84.cafe.themarker.com/> מקור המאמר: www.Articles.co.il - מאמרים לשימוש חופשי
כלים שימושיים למאמר: פרסם את המאמר
 הדפס את המאמר
 שלח לחבר
 קישור ישיר למאמר
 פניה לכותב המאמר
 דווח מאמר בעייתי
|
