האחריות למימון השירותים לקשישים מתחלקת כיום בין מספר גורמים כלהלן: משרד העבודה והרווחה אחראי לטיפול בקשישים עצמאיים ותשושים, משרד הבריאות אחראי לטיפול בקשישים סיעודיים ותשושי נפש וקופות החולים אחראיות לטיפול בקשישים במצב סיעודי מורכב.
אז למה צריך להעביר את האחריות לגורם אחד - קופות החולים?
קופות החולים חייבות לספק את כל השירותים הכלולים בסל השירותים שבאחריותם, בעוד ששירותי האשפוז הסיעודי כפופים למגבלות התקציב הקיים במשרד הבריאות. לצערנו, תקציב הסיעוד אינו מעודכן באופן שוטף על פי גידול והזדקנות האוכלוסייה וזכור לנו כי עד לפני מספר שנים, מאות ואלפי חולים שנמצאו זכאים למימון המשרד מבחינת מצבם הבריאותי והכנסתם נאלצו להמתין פרק זמן ממושך למימוש זכאותם גם אם מצבם קשה, מכיוון שהמשרד סיים את ההקצבה התקופתית של מספר החולים 'קודים' ועל החולה היה להמתין עד אשר אחד המאושפזים ימות על מנת לקבל 'קוד' שיתפנה.
כיום עלות האשפוז הסיעודי במשרד הבריאות עומדת על כמיליארד שקלים וחצי ממנו 1 מיליארד מכוסה על ידי המשרד וחצי מיליארד כגביית השתתפות עצמית.
אשפוז סיעודי הוא אחד השירותים הרפואיים הבודדים שקיימת אחריות משפטית של בני המשפחה מקירבה ראשונה לשאת בו בהתאם לקריטריונים שנקבעו על ידי משרד הבריאות (גובה התשלום הנדרש תלוי במצבו הכלכלי של המטופל, של בן/בת זוגו ושל ילדיו).
משפחה שמצבה הכלכלי 'קשה' מקבלת סיוע מלא של משרד הבריאות, אך משפחות מהמעמד הבינוני נאלצות לעבור מבחן הכנסה שבעקבותיו הן מחויבות להשתתף באחוז גבוה מעלות האשפוז, שעולה כיום כ- 9,500 ש"ח לחודש (במוסדות ההסדר של משרד הבריאות).
בשלבים השונים במהלך חייו של החולה, האחריות מועברת מגורם למשנהו. חולה סיעודי השוהה בביתו מקבל סיוע מביטוח לאומי למטפל/ת בבית במסגרת חוק סיעוד, כאשר מצבו משתנה לסיעודי מורכב (סיעודי רפואי), הוא באחריות קופות החולים ואילו כאשר הוא חייב באשפוז סיעודי, מועברת האחריות לאשפוז למשרד הבריאות.
פיצול זה פוגע ברצף הטיפולי וכמו כן עלול להביא למצב שכל גורם יעדיף לשנות את הגדרת סטאטוס המצב של המטופל, כך שאחריות התשלום תהיה בידי הגורם האחר.
יתרה מזאת, לכאורה, אין לקופה "אינטרס" כלכלי, להשקיע בהקמת מסגרות טיפוליות שיבטיחו כי המטופל ישהה בביתו, שכן אז כל עלות ההוצאה תוטל עליה, ולא על משרד הבריאות.
חלק ניכר מהציבור רוכש ביטוח סיעודי פרטי שכן אינו רוצה ליפול על כתפי בני משפחתו. פוליסות הביטוח יקרות יחסית, ובמקרים רבים כוללות כיסוי ביטוחי חלקי בלבד.
כיום כ- 75% מאנשים המממשים פוליסה סיעודית, נמצאים בבית עם מטפל ורק 25% מהם מאושפזים במוסד סיעודי. כלומר ברוב המקרים האנשים לא חייבים בפוליסה שתכסה אשפוז במוסד סיעודי ומוציאים מכיסם הוצאה מיותרת.
היקף דמי הביטוח השנתי הוא כמיליארד שקלים וחצי והעברת האחריות לקופות, תביא לביטול של חלק גדול מפוליסות אלה ולחיסכון בהוצאות משקי הבית.
כבר בעת חקיקת חוק ביטוח בריאות ממלכתי, התחייבה המדינה להסדיר נושא זה, אך במקום להסדיר אותו אנחנו נאלצים לרכוש ביטוחים פרטיים יקרים, שבחלק גדול מהמקרים מיותרים, בחלקם נותנים כיסוי חלקי בלבד מבחינת גובה ההשתתפות ו/או מבחינת פרק הזמן שהמבוטח זכאי לקבל השתתפות.
האשפוז הסיעודי הוא חלק בלתי נפרד משירותי הבריאות, שהקופות אמורות לספק לכלל התושבים ואין כל הצדקה להפריד בינו לבין השירות של קופות החולים. המאמר מוגש מטעם האגודה לזכויות החולה
http://www.patients-rights.org/
מקור המאמר: www.Articles.co.il - מאמרים לשימוש חופשי
פרסם את המאמר
הדפס את המאמר
שלח לחבר
קישור ישיר למאמר
פניה לכותב המאמר
דווח מאמר בעייתי
