מסעי גוליבר הם סטירה חברתית מצליפה ושנונה
"מסעי גוליבר",אשר נכתב ע"י ג'ונתן סוויפט ,הוא אחד הספרים הסאטיריים המוכרים בעולם כולו. הספר נכתב לפני שנים רבות באירלנד.
הסופר, נולד בדאבלין ב- 1667,לאב אשר מת לפני הולדת בנו. מאז ינקותו גודל ע``י אומנות ומשגיחים, דבר שיצר בלבו תחושת קיפוח ומרירות שליוותה אותו כל ימיו.
לאחר שסיים את טרינטי קולג` בדבלין עבר ללונדון ונתמנה כמזכירו של המדינאי ויליאם טמפל. במהרה נסחף לפעילות פוליטית תוססת, עבר פעמים אחדות ממפלגה למפלגה, כתב סאטירות עוקצניות, שירים וקונטרסים מצליפים, מהם בעילום שם.
``מסעי גוליבר`` נכתב במקורו כסאטירה חברתית מצליפה ושנונה, אך עוד בחייו של סויפט ``אימצו`` הילדים את הספר לעצמם .הוא נרדף במהלך חייו על רקע פוליטי.הוא התכוון לכתוב סאטירה פוליטית למבוגרים אך חשש שיתנכלו לו, ולכן בחר לפרסם את הספר בעילום שם. גם כך, שינה המוציא לאור כמה פרטים שנראו לו בעייתיים לפני שהוציא את הספר לאור. המהדורה הראשונה שלו יצאה לאור בשנת 1726 בשם: "מסעות אל כמה אומות נידחות בעולם" ,והייתה לרב-מכר בן-לילה.
העלילה מספרת על מסעותיו של הגיבור, למיואל גוליבר, בארצות דמיוניות. בספר ארבעה חלקים - כל אחד מהם מתאר מסע אחר:
-החלק הראשון -מספר על מסעו של גוליבר לארץ ליליפוט, שתושביה הם גמדים. דוקטור למואל גוליבר, רופא אנגלי, מפליג על אוניית סוחר באוקיינוס השקט. כשספינתו נטרפת בים הוא נשטף אל חופיה של ממלכת ליליפוט, אשר תושביה כולם גמדים זעירים. לאחר שספינתו נטרפת בים, גוליבר, הניצול היחיד, מגיע בשארית כוחותיו לחוף ארץ הליליפוטים הננסים ומוטל שם מעולף כדי לגלות בהתעוררו, שגמדים זעירים עמלו וטרחו בזמן שישן וקשרו אותו לקרקע ע"י מאות מיתרים דקים עד כדי חוסר תנועה מוחלט. לאחר שרכש את אמונם ובמיוחד את אמון הממלכה הליליפוטית, הפך להיות בן בית בחצר המלך, למרות כמויות האוכל והיין העצומות שצרך, הבגדים והסדינים הענקים שנתפרו במיוחד בשבילו וההוצאות הגדולות שהסב לממלכה. גוליבר הפך לעד בלתי אמצעי למצבים מגוחכים וגרוטסקיים של התנהלות חצר המלוכה הליליפוטית שאותה הקביל לבזבזנות והרהבתנות של חצר המלוכה באנגליה. הוא ראה שרים שנבחרים לתפקיד תודות ליכולתם לקפוץ לגובה או לזחול נמוך מכולם, אנשי שררה שאבדו את מעמדם וחייהם עקב אמירה סתמית של שר או מלשין ושיטות ממשל נלעגות המתוארות בהגזמה כמשל וכסאטירה לממשל האנגלי.
בזמן שהותו שם למד שהעם השכן, בלפוסקו, שהיה קודם שכן וחבר בנפש של הליליפוטים הפך לאויב מושבע [כנראה צרפת], עקב ויכוח על הצד הנכון לשבור ביצה קשה כדי לאכלה. בשעה שגרר ולקח בשבי את כל צי השכנים האויבים של הליליפוטים הפך גוליבר לגיבור העם לעומת זאת כיבוי צופי של שריפה שפרצה בארמון והרטבת הנסיכה בשתן, יחד עם סירובו לחסל פיזית את אויבי הליליפוטים הביאו למזימות זדוניות לרציחתו שנרקחו נגדו בחצר המלך ולעזיבתו את הממלכה בחסות הלילה.
-החלק השני -מתאר מסע לארץ ברובדינגנאג, שתושביה הם ענקים. כשסוף סוף מצליח גוליבר לחזור לאנגליה מולדתו שוב גובר עליו יצר הנדודים והוא יוצא למסע נוסף. הפעם הוא מפליג גוליבר ברפסודה קטנה ורעועה בים הגדול ומוצא את עצמו בממלכת ברובדינאג, ארץ הענקים, שלעומתם הוא זעיר כליליפוטי. שם הוא הופך לפריק וחיית שעשועים כמו הדוב המאולף או הקוף שרוקד מול הקהל במופעי המוזרים או בקרקסים של ימינו. בחלק הזה מראה לנו הסופר את שבירותו ואפסותו של האדם ואפילו הוא דוקטור וחוקר מכובד. ברגע שהוא פוגש כוחות אדירים וגדולים ממנו הוא עלול להפוך לבובת שעשועים בידיה של ילדה קטנה, ישן בבית הבובות שלה ומשעשע את אורחיה בריקודים וקידות.
-בחלק השלישי- נקלע גוליבר אל אי מעופף שנקרא "לפוטה", שתושביו הם מדענים אשר במסגרת הסאטירה העוקצנית שלו לובשת צורה של אי מרחף באויר מלא מדענים תלושים ונבובים. באופן מקביל ועקבי, ממשיל הסופר את האקדמיה המנותקת מהעם לאי מרחף ואת מדעניה וחוקריה העקשנים והבורים לאנשי חלומות בהקיץ ,אשר דוחים מתוכם כל מחשבה מקורית והורסים כל מחקר אמיתי שעשוי להועיל לחברה. בהקבלה נלעגת אבל אמיתית עד כדי גיחוך מתאר גוליבר את המדענים כעדר של יצורים חסרי תבונה שכל מהותם היא הבטלה וחוסר המעש והצלחתם נמדדת ביכולתם שלא להתקדם לשום מקום ולא ליצור שום דבר חדש.
-בחלק הרביעי הוא מגיע לארץ הויהנהמס, שתושביה הם סוסים בעלי תבונה. הוא נתקל בארץ האוטופית, הנכונה והמסודרת, הנשלטת דווקא בידי הסוס הנבון – ההוינהון , הסולד מגסון והבליהן של החיות הבורות הגסות והבהמיות בדמותם של היאהו – בני האדם המלוכלכים וחסרי התבונה. בצל עצי הפרי המניבים בשפע ורחש הנחלים המפכים, מגיע סוף סוף גוליבר אל החברה האולטימטיבית, החכמה והתרבותית כל כך רק כדי לגלות שגם הוא עצמו, למרות תבונתו ותרבותו, דומה ושווה ליאהו הכול כך משוקצים ומתועבים. הוא נאלץ לקבל את העובדה שגם הוא עצמו בסופו של דבר מגורש מתוך חברת ההוינהונים הנאורים ומקבל את אותו היחס לו זוכים כל בני מינו היאהוס.
יש כאן אולי שברו של החלום האוטופי של סוויפט על חברה תרבותית מפותחת והוגנת, שיכולה להתפתח בתוך החברה האנושית.
שני החלקים הראשונים עובדו גם לסיפור לילדים.הספר המקורי כתוב למבוגרים.
ג'ונתן סוויפט כתב יצירות חתרניות על מנת להאיר פגמים ולדקור בראויים לכך בחברה האנגלית של זמנו, ובאנושות בכלל. ספרו הידוע ביותר, בספרו "מסעות גוליבר", הוציא ללעג את הקטנוניות, הטיפשות, והאכזריות הטבועות במין האנושי. באמצעות מבט כמו-אובייקטיבי של נוסע-נודד, הוא מביא בפנינו חברות נידחות ומוזרות, של גמדים, ענקים ויצורים מוזרים שלכאורה אין בינן לבין המוכר לקורא כמעט כלום - אך למעשה מציגות את הערכים והאמונות הברורים מאליהן של קוראיו באור מגוחך, שמאפשר את בחינתם מחדש.
הסיפורים משמשים את הסופר כדי לנגח את סדרי השלטון הלקויים, וכדי לחשוף את צביעותה של החברה. פגעי התקופה לבשו צורה של אגדה והביקורת הוסוותה בעלילה דמיונית. בנוסף נחשב הספר כפרודיה מוצלחת על ספרות המסעות שהייתה פופולרית מאוד בזמנו - תקופת התגליות באמריקה באפריקה ובאסיה, זמן קצר לפני גילוי אוסטרליה.
גוליבר /מילים: אהוד מנור
בוקר קם לימינו
ערב רד לשמאלו
פיהק ונרדם בעמקים
על גבו הוא שכב
לא חשב, לא אהב
חרש באפו את השחקים
בימים בהירים
נחילים של דבורים
הקימו כוורת באוזניו
ודגים קטנטנים
אדומים לבנים
החליקו ושטו בעיניו
גולי-גוליבר,
איפה גוליבר?
לאן הוא נעלם,
היכן הוא מסתתר?
גולי-גוליבר
בוא, בוא, גוליבר
חזור עכשיו, חזור מהר.
כשהיה מתעורר
הוא אהב לשורר
בזמר לשמש הזהב
וכמו ילדים
אז היינו רוקדים
כל בוקר בתוך כפות ידיו
גולי-גוליבר...
והיו לפעמים בצחוקו רעמים
צחק לו עד שירדו דמעות
והגשם שטף
וצלף וסחף
את כל הבתים והשדות
גולי-גוליבר...
יום אחד נעלב
קם פתאום על רגליו
נטש את כל נושאי כליו
אסתי-הילינג אנרגטי,מאסטר רייקי מדריכה ומטפלת,תקשור. מוסמכת לפרחי באך ומלחי שוסלר קוראת בקלפי טארוט,אושו,קבלה ועודesterrevka8@walla.co.il http://esterrevka84.cafe.themarker.com/> מקור המאמר: www.Articles.co.il - מאמרים לשימוש חופשי
כלים שימושיים למאמר: פרסם את המאמר
 הדפס את המאמר
 שלח לחבר
 קישור ישיר למאמר
 פניה לכותב המאמר
 דווח מאמר בעייתי
|
