(אחת ממשתתפות קבוצת "בדרך לזוגיות" ,
מתוסכלת אחרי עוד דייט לא מוצלח בשורה ארוכה)
יותר ויותר אנשים מבינים היום שהזירה המרכזית למציאת זוגיות עברה לאתרי ההיכרויות ברשת. יש כאלה שעדיין מרגישים לא נח אל מול הטכנולוגיה הזו. זה בסדר לחפש באנטרנט מלונות לחופש הקרוב, דילים טובים כשרוצים להחליף מכונית, להתעדכן בתוצאות בדיקות הדם האחרונות שלך וכמובן מצב חשבון העובר ושב, אבל למצוא שם זוגיות?
הרבה אנשים מזכירים את המונח "שוק בשר" כשהם מתארים את אתרי ההיכרויות. ובאמת, קצת כמו בשוק, כל אחד באתר מציג את מרכולתו, בצורה הכי יפה שהוא יכול, והעוברים והשבים מוזמנים להסתכל, להתקרב, למשש, לטעום... אנשים מתארים את התחושה שלהם ביציאות לדייטים כתחושה של מבחן או סוג של אודישן. אחרים מרגישים ממש כמו מוצר.
אבל אם לסכם את החוויה המרכזית, שמשותפת לכל אותם גולשים באתרי הכרויות, שמחפשים קשרים רציניים למטרת זוגיות, נישואים והקמת משפחה ? הרי שהחוויה הבסיסית ביותר באתרי הכרויות היא האכזבה.
אפשר לחלק את האכזבות לשני סוגים:
אכזבה מהמעלה הראשונה
האכזבה מהמעלה הראשונה קשורה לתחושה של רמיה או חוסר כנות שמתעוררת במפגש: אתה קובע להפגש עם בחורה בת 37, ומגלה שהיא בת 41..... קבעת להפגש עם בחור, גרוש פלוס שניים, ואת מגלה שהוא בעצם פרוד כבר ארבע שנים פלוס שלושה ילדים, שניים מהנישואים האחרונים ואחת עוד מקודם... ראית תמונה שלה באתר וממש התלהבת, עד שגילית שהתמונה צולמה בשלהי שנות השמונים של המאה הקודמת... הוא אמנם כתב שגובהו 180, אבל גם על נעלי עקב הוא לא יותר מאשר 165... היא סיפרה שהיא מתל אביב, אבל בפגישה התוודתה שבעצם היא מירושלים, אבל אף אחד לא רוצה לפגוש ירושלמיות ולכן היא מספרת את זה רק בדייטים.... התמונה שלה עברה כנראה ריטוש מקצועי, אחרת אין להסביר למה היא נראית שם 20 קילו פחות מהמציאות....
הרבה אנשים מספקים פרטים לא מדויקים בכרטיסים שלהם ויוצרים אצל האחרים רושם מוטעה. זה לא אומר בהכרח שהם ממש "שקרנים". יש מאות סיבות, טובות יותר או פחות, שמובילות אנשים לנסות "לשפר" את התדמית שהם מוכרים ברשת. התוצאות מתגלות בשטח במהירה ואיתן מופיעה התחושה החמוצה של האכזבה.
לפעמים מצליחים להתגבר על האכזבה הראשונית הזו, ולהמשיך בכל זאת לנסות לבדוק את הקשר. זה קורה בעיקר כשנותנים הסבר טוב לפערים, בין מה שהוצג אונליין לבין מה שהתגלה באופליין. אבל בדרך כלל האכזבה לא מתפוגגת, ובעצם, לרוב המכריע של קשרים שמתחילים בדרך הזו אין סיכוי אמיתי להמשיך.
למה הגדרנו את האכזבה הזו "ממעלה ראשונה"? כי למרות שהיא מתסכלת, מעצבנת וכואבת, היא בכל זאת קלה יותר, כי היא מאפשרת למאוכזב להמשיך להרגיש יחסית טוב עם עצמו: הפעם זו לא אחריותו, ובודאי לא אשמתו, שהקשר לא הצליח. האחריות כולה מוטלת על כתפי ה"רמאי" שבצד השני. האכזבה מהמעלה השניה קשה יותר, ולצערנו, גם נפוצה יותר.
אכזבה מהמעלה השניה
האכזבה מהמעלה השניה היא אכזבה על כך שעוד פגישה, בה שני הצדדים מחפשים כנראה אותו דבר (זוגיות, אהבה, קשר) לא צלחה. שוב זה נכשל! התחושה הקשה הזו, של עוד כשלון אחד בשרשרת הדחיות, כשלונות, תסכולים ואכזבות, היא התחושה המרכזית שמתהלכים איתה רוב האנשים שנמצאים באתרי היכרויות.
כל כך קשה להצליח למצוא זוגיות! לפעמים זה נראה שלאחרים הרבה יותר קל, אבל אם תסתכלו מסביבכם, תגלו שזה ממש לא פשוט. רוב האנשים עוברים מסע ארוך ומפרך עד שהם מוצאים את הזוגיות "הנכונה" להם (וגם אז, באחוזים גבוהים מאד מהמקרים היא לא תחזיק מעמד לאורך שנים).
רוב רובם המכריע של המפגשים הראשונים נועדו מראש לכשלון. זה פשוט ענין סטטיסטי - הרי מציאת זוגיות מתאימה משולה למציאת מחט בערימה של שחת.
הרבה אנשים נוטים לקחת את הכשלון באופן אישי, ואם הוא קורה הרבה פעמים (וזה בדרך כלל קורה הרבה פעמים, אם ממשיכים לחפש) מצטברת לאט לאט תחושה לא נעימה, שמשהו כאן פגום, לא בסדר, כי איכשהו רוב הזמן לא נוצרים קשרים. מפעם לפעם, מפגישה לפגישה, ומדייט לא מוצלח אחד לזה שאחריו, תחושת האכזבה מהמעלה השניה גוברת. בסופו של דבר היא מתעצמת לכדי יאוש. חלק מהאנשים מרים ידיים ומפסיק לחפש: "כנראה שאתרי הכרויות זה לא בשבילי".
אנחנו לא מתכוונים להגיד שהכל תלוי באלת המזל, או לרמוז שאין לאף אחד אחריות על מה שקורה בדייטים. להיפך. השאלה אם דייט יהפוך לקשר, ואם הקשר יהפוך לזוגיות במשך הזמן היא שאלה משמעותית, שאחראים לה שני הצדדים המעורבים.
כל אחד שמגיע לאתרי הכרויות ומחפש צריך לעשות את המקסימום מצדו על מנת להצליח במשימה המורכבת הזו של חיפוש קשרים : מהבחינה החיצונית הוא צריך להבטיח שהוא נראה הכי טוב שהוא יכול, נקי, מטופח ולבוש בצורה שמחמיאה ונוחה לו, ומהבחינה הפנימית הוא צריך להגיע למפגשים פתוח וסקרן להכיר אדם חדש, מחויב להתאמץ בדייט, אפילו שזה לפעמים קשה, מוכן לשים בצד תפיסות מוקדמות ולהגיע חדש ורענן, גם אם זה הדייט החמישים שלו השנה, ובעיקר ? מוכן לבא ממקום של תקווה.
אבל אם זה לא הלך (וברוב המקרים, כאמור, זה לא הולך) צריך להזכר בסטטיסטיקה, להבין שזה לא כשלון אישי, ולחזור ולשנן שזו פשוט עוד תחנה בדרך: הדרך הארוכה אל עבר הדבר האמיתי, שנמצא שם בחוץ, ומחכה לכם למצוא אותו....
נסיכות צפרדעים וסטטיסטיקה
לפני כשנה בערך יעל שימשה שופטת בתחרות "חתונת ה- 5000" של קופידון. מאז אנחנו לא שוכחים את שמעון וצמרת, אחד מעשרת הזוגות שהשתתפו בתחרות : צמרת יצאה לדייט אחד לא מוצלח ומייאש. בדייט השני בחייה היא פגשה את שמעון, ומאז הם יחד. מעצבן כמה מזל יש לה, נכון? אבל אנחנו תמיד נזכרים בהם, כי אנחנו יודעים שכדי שהיא תמצא את שמעון, הוא היה צריך לא להתייאש, ולהמשיך לחפש, לנסות ולקוות, במשך למעלה משנה!
סיפורי החתונות באתרי ההיכרויות תמיד מרגשים אותנו. כשזה קורה כבר, זה מרגיש כמו בהוליווד, עם כל הפרפרים, ההתרגשויות, הכינורות וכמויות הקיטש ההכרחיות. אבל אם מסתכלים לעומק, בפרטים של סיפורי ההצלחה האלה, רואים תמיד שנדרשה שם הרבה סבלנות, תקווה, והתמודדות עם לא מעט אכזבות ותסכולים בדרך.
בחיים האמיתיים אין נסיכות, ובדרך ל"הם חיו באושר ועושר" יש לא מעט צפרדעים. בסופו של דבר, הצפרדע האמיתית שכל אחד צריך לנשק, כדי להצליח למצוא זוגיות, היא הצפרדע שבתוכו.
פורסם במדור יחסים Ynet
גילי ויעל
מכון זוגות עוסק בטיפול אישי, זוגי וקבוצתי. המכון מתמקד בכל הקשור לזוגיות : מציאת זוגיות לרווקים ורווקות, זוגיות בסיבוב שני, זוגיות באמצע החיים.
http://www.zoogot.co.il
מקור המאמר: www.Articles.co.il - מאמרים לשימוש חופשי
כלים שימושיים למאמר: פרסם את המאמר
 הדפס את המאמר
 שלח לחבר
 קישור ישיר למאמר
 פניה לכותב המאמר
 דווח מאמר בעייתי
|
