קורס מבוא למתודולוגיה פוליטית: קדימה, אלטרנטיבה של ממש או ברירת מחדל?
נמרוד נוי
27/1/2011
הגדרת קדימה כמפלגת מרכז מצביעה על כך שקדימה עדיין נמצאת בשלבי התפתחותה המוקדמים. על פי אותו חוט מחשבה גם שביעות הרצון העצמית שלנו מכך שקדימה מסתפקת במשהו כמו שלושים מנדטים ורואה בזאת השג מעיד על כך שקדימה איננה נערכת כראוי להוות אלטרנטיבה של ממש. אנו מרבים לשבח את הישגה של ציפי לבני, שהצליחה לשמור על כוחה של המפלגה בבחירות לכנסת הנוכחית, ואיש מאתנו אינו מוכן לערער על קביעה זו. איש מעמנו לא קם ולא שואל את השאלות הגדולות כמו האם זו באמת הצלחה והשג או שמה זה סוג של כישלון. סוג של מחדל.
די להסתכל על התוצאות העגומות שמייצרת לנו הפוליטיקה בשלושים השנים האחרונות כדי לעורר אותנו למחשבה יסודית ומקצועית יותר. אם רק נסכים בינינו, שהמציאות הקיימת בחיינו הפוליטיים אחראית לתוצאות הרעות שאנו מקבלים, אזי כבר עשינו כברת דרך משמעותית. אם אכן אנו מזהים במערכת הפוליטית שלנו את אותו המשהו המייצר לנו הפסדים עצומים וזורע פורענות לכל עבר, אז ניתן להתקדם ולצעוד קדימה. אם אנחנו מזהים את האיומים והסכנות הגלומים בהמשך המצב הקיים ומנגד יכולים להצביע על ההזדמנויות והסיכויים הנראים לעין, אנחנו כבר במצב טוב.
בדרך כלל קיימת בתוכנו נטייה טבעית לשמר את המצב הקיים. ואכן כן, ברוב הפעמים אנו נדרשים לשפר את הקיים ולעשות את אותם דברים שעשינו בעבר באופן טוב וראוי יותר. אך, מגיעים ימים שאי אפשר עוד להמשיך עם הקיים ועלינו לחולל שינויים ותמורות מרחיקות לכת. כזהו לדעתי מצבנו היום בכל הקשור לפוליטיקה במדינת ישראל.
הכשל הראשון בחיינו נגזר מחוסר יכולתנו להפריד ולהבדיל בין 'הגיון המדינה' ל'הגיון הפוליטיקה', בחזקת מה שלמדינה למדינה ומה שלפוליטיקה לפוליטיקה. כך קורה שהעיסוק בענייני ניהול המדינה נתפס על ידנו כמעשה הפוליטי האולטימטיבי. כולנו עוסקים השקם וערב בשאלות הביטחון והשלום והחברה והכלכלה וסבורים שזהו יעודה העיקרי של הפוליטיקה. זה נכון שהשיח הציבורי שלנו עוסק ברובו בניהול ענייני המדינה אך עיקרו איננו פוליטיקה, ואת זאת עלינו לדעת. אנו מצויים בתקופה בה 'הגיון המצע הרעיוני' - בו המפלגות מנסחות בפירוט את תכניותיהן באשר לניהול ענייני המדינה - איבד מן הכוח שהיה לו בעידן האידאולוגיות הגדולות מהמאה שעברה, והוא איננו יותר מאשר תכנית עבודה ותו לו, שמקומה מחוץ לחשיבה ולתכנון האסטרטגי.
הפוליטיקה עוסקת בשיח הציבורי במובן של אבטחת איכותו ובמשמעויות הכלליות של הרעיונות הנושאים אותו, בניסוחיהם העקרוניים ובהקשריהם הרחבים. תפקידה של המדינה לתרגם את הלכי הרוח הכלליים האלה בציבור לכלל תכניות עבודה ששיקול הדעת שבבסיסן הוא ענייני יותר ובעיקרו טכני ומקצועי. זה אמור להיות עיקר תפקידם של הפוליטיקאים הנבחרים שלנו בשיטה הדמוקרטיה הייצוגית. עליהם לייצגנו בשכל טוב ובמקצוענות רבה. לדעת לנהל משאים ומתנים ולהגיע לפשרות איכותיות.
עלינו לדעת לעשות את האבחנה הדקה הזאת בין שתי הישויות האלו: המדינה והפוליטיקה. כמו כן מן הראוי שנפנים אל תוכנו, כי בשתי קטגוריות העניין הראשיות של חיינו, שלום ובטחון וחברה וכלכלה, ממילא מרבית הציבור מתכנס בימינו אלה סביב הסכמה רחבה לגביהם. כמו כן חשוב גם להבין שהפתרונות האפשריים לשאלות חיינו היסודיות נגזרים מתנאי המציאות הגלובליים והגיאופוליטיים ומוכתבים לנו על ידם, כך שהרבה משחק ואוטונומיה אין לנו. קצת לכאן וקצת לשם ולא יותר. שום דבר המצדיק מלחמה אידאולוגית בין מחנות שונים ומערכת פוליטית מפוצלת ותשושה לעייפה, המקיימת משטר קואליציוני התאבדותי.
הכשל השני בחיינו נעוץ בעצם קיומה של תרבות פוליטית בה אין שואלים שאלות ובולטת במיוחד העדרותה של תשתית מקצועית מכוונת ומנחה. מציאות המתכחשת בכל כוחה לצורך בקיומם של תהליכי חשיבה ועיון והגות בכל האמור לחיינו הפוליטיים במדינה. מציאות, בה העיסוק במחשבה סדורה ופיתוח מצע פרשני איכותי, שעל פיהם נוכל לתת תשובות טובות יותר לכל אותן בעיות ושאלות המעסיקות אותנו כאן היום ועכשיו, נחשב לדבר בזוי. לא מתקיימת בתוכנו כל מתודולוגיה ראויה לשמה, שעל פיה נוכל לחשוב ולתכנן את צעדינו בפוליטיקה באופן אחראי ומושכל. כך קורה, שדרכי התנהלותינו כושלות והמלל שאנו מייצרים תפל, וברוב המקרים אנו פועלים נגד טובתנו ויורים לעצמנו ברגליים. כך קורה שהפוליטיקאים, שעליהם מוטלת האחריות להוביל את הספינה הזו הנקראת מדינת ישראל אל עבר חוף מבטחים, מסיתים ומדיחים את הציבור במלל תפל אשר יש בו הבט חזק ביותר של הפרת אמונים יסודית ואם תרצו גם משהו מן השחיתות.
ברמה האסטרטגית מפלגה כמו קדימה מתגדרת על פי הלך הרוח היסודי שלה ואופיים הבסיסי של דרכי התמודדותה עם המציאות. התקשקשות עצמנו לדעת על ענייני המדינה השונים וההתפלפלות הבלתי פוסקת בהם מחד, ומאידך העמידה הזאת עם סרגל מדידה ביד אחת ומדיד אפיצות עדין ביד השנייה, עד כמה קדימה היא מרכז-ימין ועד כמה מרכז-שמאל, מעידים יותר מכל על המצוקה והאובדן והחולשה והנמיכות שאנו מצויים בה כולנו.
את השיעור הראשון נסכם איפוא בכך שנאמר, כי קדימה היא אומנם מפלגה חדשה אך אורחותיה כולן ישנות המה. היא פועלת על פי דפוסי העבר, והעומדת בראשה היא נסיכת הכתר והמייצגת הבולטת ביותר של הפרדיגמה הקיימת. זו לא היתה הכוונה לשמה הוקמה המפלגה הזו. בכך, היא איננה עונה לצורך הדורי האקוטי שלנו לגיבוש תרבות פוליטית חדשה ומערכת פוליטית חדשה. ככך, היא יותר בחזקת ברירת מחדל מאשר אלטרנטיבה של ממש. בשיעורים הבאים נרחיב את היריעה וננסה לעגן את הדברים ולחזקם היטב היטב.
מקור המאמר: www.Articles.co.il - מאמרים לשימוש חופשי
כלים שימושיים למאמר: פרסם את המאמר
 הדפס את המאמר
 שלח לחבר
 קישור ישיר למאמר
 פניה לכותב המאמר
 דווח מאמר בעייתי
|
