ושתי כמנהיגת מרד פמיניסטי נגד שלטון הגבר
ושתי במגילת אסתר, איננה רק דמות שסולקה מתפקידה, כביכול כדי לפנות מקום "לרעותה הטובה ממנה". למעשה היא ניהלה את המרד הפמיניסטי הראשון שדוכא באיבו.ושתי הייתה מנהיגת מרד, ותכונותיה היוו גורם מאיים על שלטונו הבלתי מעורער של הגבר במשפחה. המסר שהופץ כצו בכל המדינות ,לאחר מרידתה בבעלה היה: "להיות כל איש שורר בביתו" [מגילת אסתר],דהיינו: שלטון הגבר בביתו הוא שלטון אבסולוטי וכל מרד ידוכא ביד חזקה.
ושתי הינה דמות מקראית המופיעה במגילת אסתר כאשתו של אחשורוש, אשר נהוג לזהותו עם כסרכסס הראשון. המדרש מציין ,כי ושתי הייתה נכדתו של נבוכדנצר השני מלך בבל ,ואילו אחשורוש היה שומר הסוסים של נבוכדנצאר.יוצא מכאן ,כי וושתי הייתה בת המלך ואחשורוש נהיה מלך רק מפני שהוא התחתן עם ושתי. [על פי מקורות היסטוריים, לכסרכסס הייתה רק אישה אחת בשם "אמסטריס" אולם ייתכן שהכוונה היא לאסתר].
יש המזהים את ושתי עם פריסאטיס, ששמה הפרסי היה "פרושתית". בהשמטת שתי אותיות ראשונות ואחרונות, מתקבל השם "ושתי". פלוטארכוס מתאר אותה כמרשעת, יהירה, תאבת שילטון ואכזרית. תכונותיה תואמות את תיאורה באגדות.
השם ושתי, הקרוי בפרסית קדומה "והשתי", מובנו 'המהודרת' [ר' אהרן מרכוס ב"קדמוניות"] יש טוענים, כי המובן של השם "ושתי" הוא בניאופרסית 'יופי' .יש הסבורים שמקור השם "ושתי" הוא בהודית ומובנו "הרצויה".משמעות השם ושתי בעילמית :"חוט" .
סיפור מגילת אסתר נפתח בתיאור המשתה המפואר שערך אחשוורוש במלאת שלוש שנים למלכותו. ביום השביעי למשתה החליט המלך,ככל הנראה תחת השפעת אלכוהול ,לזמן את ושתי ולהציג את יופייה בפני בכירי הממלכה המשתתפים בהילולה כדי להראות העמים והשרים את יופייה .ושתי, אשר ערכה במקביל משתה נשים משלה, לא נענתה לקריאה, ובכך עוררה את חמתו.
בעקבות המעשה, כינס אחשוורוש את שרי הממלכה ודן עימם בתגובה הראויה לסירובה של ושתי. ממוכן, טען כי ושתי פגעה לא רק בכבודו של המלך, אלא בכלל הגברים ברחבי האימפריה.לנוכח האופן בו נהגה ושתי עם המלך, יבוזו מעתה כל נשות פרס לבעליהן. ממוכן התריע כי רק ענישה בדמות הסרת תואר המלוכה מושתי תביא לתיקון הנזק. אחשוורוש קיבל את העצה, ושתי הודחה, והחיפוש אחר מלכה חדשה החל. החיפוש הסתיים בבחירתה של הדסה, היא אסתר, בת דודו של מרדכי היהודי.
ושתי הינה דמות משנית בסיפור המגילה, שתפקידה מסתכם בתיאור הרקע לסיפור פועלה של אסתר. חוקרים שונים טוענים כי ברובד הסמוי מוענקת לושתי משמעות חיובית, כדמות המכשירה את הקרקע לפעילותם של מרדכי ואסתר.
חז"ל נוטים להציג את ושתי באורח שלילי למדי. בספרות התלמוד והמדרש נטען כי הזימון מצד אחשוורוש נועד להצגתה עירומה בפני אורחיו. נטען כי ושתי לקתה בצרעת, או לחילופין סבלה מזנב שצמח לגופה, וסירובה לזימונו של המלך נבע מן החשש לדימויה כיפת תואר [תלמוד בבלי].
במקומות שונים מכונה ושתי פרוצה ורשעה.כך למשל בדברים הבאים: "שהייתה ושתי הרשעה מביאה בנות ישראל ומפשיטן ערומות ועושה בהן מלאכה בשבת" [מגילה].האמירה מלמדת כי ושתי חייבה את בנות ישראל לעבוד בשבת, ומרמזת על ענייני פריצות מינית שאופיה אינו ברור. במקום אחר נטען כי ושתי היא נצר לנבוכדנצר מלך בבל, מחריבו של בית המקדש: "זה מרדכי שנקרא ראש לכל הבשמים... תחת הסרפד תחת ושתי הרשעה בת בנו של נבוכדנצר הרשע ששרף רפידת בית ה'" [מגילה] .
לא ברור מדוע בחרו חז"ל להציג את ושתי באורח שלילי. הסבר אפשרי הוא ניסיונם של חכמים להעצים את גדולתה של אסתר הצדיקה והצנועה על רקע האישה שקדמה לה בכס המלכות. הסבר אפשרי אחר רואה בדברים מתן פשר לסיפור הסתום הפותח את המגילה. לפי הסבר זה, חז"ל לא הסתפקו בהבנת הקטע כרקע לסיפור המרכזי של מרדכי ואסתר,והציעו פרשנות חלופית של גמול אלוקי.
בשל סירובה של ושתי לגחמות בעלה האחשוורוש,היא מצוינת כאישה פמיניסטית על ידי תנועות מודרניות לשחרור האישה. ושתי הוצבה כאידיאל לדמות האישה ,הנאבקת על זכויותיה ועל מעמדה. ושתי היא האישה היחידה במקרא המסרבת באופן מפורש להוראה של גבר. עוצמתו של מעשה הסירוב מתגלמת בכך שזהו סירוב כפול – הן לגבר הבעל, והן לגבר המלך. זאת הסיבה שיועציו הגברים של אחשוורוש מציגים את מעשיה כאיום על שלטון הגברים בנשותיהם. ושתי, לשיטת הפרשנות הפמיניסטית ולשיטת גיבורי הסיפור גם יחד, היא האתגר המסכן את השלטון הפטריארכאלי.
על תכונותיה של ושתי כמנהיגה ניתן ללמוד משתי פעולות יחידות שלה, עליהן מספר לנו הסופר:
-היא עשתה משתה נשים בבית המלכות .
-היא סירבה להישמע לפקודת המלך .
שני הפעלים הנקשרים בשמה הם פעלים אקטיביים, וזה מה שמאפיין את דמותה כדמות אקטיבית. מעשה זה שלה הוא המקרה היחיד במקרא בו מתוארת לנו פעילות של התארגנות נשים כלשהי, שאיננה תפקיד של מחוללות, או משוררות לעת ניצחון, או להבדיל של מקוננות בימי אבל ושכול.
סירובה של ושתי היה לרודנותו של הבעל ולדרך ההתייחסות אליה כאישה. רצונו של אחשוורוש להציגה בפני אורחיו -מקביל לאופן שבו הציג קודם לכן את עושרו. כפי שהחפצים המוזהבים מלמדים על העושר, כך גם היא נתפסה בעיני המלך כאובייקט המעיד על עושר, וככזה, ניתן להציגו לראווה. בשני המקרים, מדובר בחפץ שנועד ללמד על גדולתו של הבעלים.
ושתי בסירובה מצהירה כי בפני המלך עומד סובייקט בעל אישיות, בעל רצון, ובעל עמדה. המרידה כוננה את המעבר מהיותה חפץ להיותה סובייקט. במובן זה, ושתי מממשת את המטרה הפמיניסטית הבסיסית, של מעבר מתפיסת האישה כאוביקט, כלי שרת של השלטון הגברי, לסובייקט בעל אישיות.
אסתי-הילינג אנרגטי,מאסטר רייקי מדריכה ומטפלת,תקשור. מוסמכת לפרחי באך ומלחי שוסלר קוראת בקלפי טארוט,אושו,קבלה ועודesterrevka8@walla.co.il http://esterrevka84.cafe.themarker.com/> מקור המאמר: www.Articles.co.il - מאמרים לשימוש חופשי
כלים שימושיים למאמר: פרסם את המאמר
 הדפס את המאמר
 שלח לחבר
 קישור ישיר למאמר
 פניה לכותב המאמר
 דווח מאמר בעייתי
|
