יקבי רמת הגולן
מאת שף אלון גונן
גמלא ברוט
לקראת השנה האזרחית הוצפתי ביינות מבעבעים ישראלים על מנת לחוות דעה עליהם. מתקפת הקאוות והשמפניות בחנויות היין והסופרים בשבוע האחרון הוא מטורף. אפשר למצוא יופי של דברים במחירים שפויים, אפילו שלושה או ארבעה במאה היו על מדפי הסקוטית והאמת בכלל לא רעים בתמורה למחיר.
כאשר מגיעים למבעבעים הישראלים הסיפור שונה לחלוטין מבחינת המחיר. אין יין שמתחיל מתחת לחמישים שקלים. ברוט פרייבט קולקשיין של כרמל וכמובן בלאן דה בלאן של ירדן לא במשוואה הזו. השקעה בענבים משובחים ותסיסה של שמרים והקפדת יישון הופכים את שני היינות האלה למבעבעים המובילים בארץ. יש הבדל מחירים כמובן אבל כל אחד על פי טעמו וכיסו.
כאשר אנו מדברים על היקבים שמתמחרים את יינותיהם במחיר בינוני אז יקב גמלא נמצא במשוואה הזו עם יינותיו שלא פעם מפתיעים באיכות ובמחיר.
בטעימה:
גמלא ברוט: 11.5 אחוזי אלכוהול, עשוי מזני הענבים פינו נואר ושרדונה. מיוצר בשיטת שמפיין המסורתית.
בהרחה היין שופע ריחות של פרי הדר בוסרי ותפוחי עץ ירוקים. בטעימה היין מאוד נקי ולא מתמקד באיזשהו טעם פרי מוביל גם לא של ענבים כמתבקש. לצערי הטעם הדומיננטי המורגש בפה הוא חומציות לימונית שלא נעימה בפה. גם בבליעה מורגשת תסיסת הבועות הלימונית והאפטר טייסט לא משפר את ההרגשה.
מחיר הבקבוק בחנויות הוא בין 60-70 שקלים .
מרלו ירדן 2006
שנת המלחמה, לבנון מספר 2. כרמים לא מושקים, כרמים לא מרוססים וכרמים שלא זכו לטיפול מסור אליהן הן רגילות. היינות של 2006 של רב היקבים שסבלו בגלל המלחמה די הופתעו מיכולת הישרדותה של הגפן. נכון שהיבולים היו מעטים יותר, נכון שהגפן לא נראתה מטופחת וזקופת קומה אבל הענבים היו משובחים והוכיחו לנו שוב שיד אדם לא תמיד רצויה והטבע עושה את שלו.
לצערי, מרלו רמת הגולן 2006 לא ידע להסתדר בעצמו עם רוחות המלחמה שנשבו ולא היה מורגל לחוסר הליטוף של עוצמת יקב רמת הגולן שמעניק ליקביו ואולי סורס בשל כך.
בטעימה שנערכה במתחם קסטיאל השבוע התגלה מרלו בעל ריח מינורי של פירותיות מתבקשת ממרלו צפוני, הריח נעלם תוך כמה עירבולים והשאיר נוזל אדום ללא כל ריח, אפילו אדי אלכוהול לא הצליח המרלו הזה לעלות בהרחה. טעם היין מיימי ומרירות ליוותה אותו ממגעו על הלשון ועד הבליעה. ללא כל אפטר טייסט ללא טעמי פירות כלשהן.
ביקשתי מזיגה מבקבוק אחר וגם כאן הטעמים והריחות לא הורגשו.
לאחר כחצי שעה בכוס עוד יותר התאכזבתי והרגשת התיקונים שנעשו ביין הזה הורגשו בצורה מאסיבית ואולי אפילו חובבנית משהו. טוב אולי אפשר להאשים את המלחמה.
לסיכום: לא ברור לי מדוע לא מצא היין הזה את דרכו ליינות הר חרמון. שם מקומו. יקב גדול ומוביל כמו יקבי רמת הגולן לא יכול להרשות לעצמו להוציא יין כזה לציבור לקוחותיו.
שף אלון גונן
מסעדת אל בריו, בית איש הענבים כתב באתר היין אדום או לבן
מקור המאמר: www.Articles.co.il - מאמרים לשימוש חופשי
כלים שימושיים למאמר: פרסם את המאמר
 הדפס את המאמר
 שלח לחבר
 קישור ישיר למאמר
 פניה לכותב המאמר
 דווח מאמר בעייתי
|
