מדינת ישראל שרויה בהתפרצות של חוסר סובלנות וזרמי גזענות . יש השלכה ישירה לסכסוך הדמים בינינו לבין הפלסטינאים על החברה הישראלית פנימה . המחנכים , חשים את המתח ואובדן הסובלנות בקרב התלמידים . תקופת עימות מחריף גורמת להעמקת השסע בתוך החברה הישראלית . בראש ובראשונה השסע ביחסי יהודים וערבים אזרחי ישראל , אך לא רק . שוב מחריפים השסעים בין מחנות שבתוכנו : חילונים ודתיים , מחנות פוליטיים הולכים ומקצינים . בדמוקרטיה, מחלוקת היא לגיטימית וקיומה הוא אפילו הכרחי . הוא נובע מאבחנה בין אחדותנו הלאומית בעת משבר , לבין היכולת לקיים דיון מסודר אך נוקב על הבעיות הכי קשות כגון : גבולות המדינה , יחסי הרוב היהודי והמיעוט הערבי , מעמד ועתיד ההתנחלויות , סרבנות אידיאולוגית , ועוד.
על כן , חשוב שהיכולת לקיים תהליך דמוקרטי תופנם גם בבתי הספר . חשוב שיידע כל ילד בישראל , כי דעותיו והשקפותיו יעוצבו לאחר שנחשף לדעות שונות בציבור הישראלי , ולאחר שהבין שיש תהליך דמוקרטי לקבלת הכרעות , גם הכרעות היסטוריות גדולות, קשות וכואבות . חשוב שנער ונערה ישראליים יבינו שאחדות לאומית ורגשות לאומיים אינם עומדים בסתירה לויכוח חופשי על בעיות מוסריות ועל הצורך לשמירה על סובלנות הדדית . חשיבות האבחנה הזו נובעת מהחשש שעם התלהטות טרור והאלימות, 'מתלהטים היצרים . ואז , בשם האחדות הלאומית כביכול , עלולה להתפתח גישה לא סובלנית השוללת את עקרון שמירת זכויות האדם והאזרח והפוסלת דעות " לא מקובלות " . מתפתח חוסר סובלנות לעצם הקשבה לאחר ולשונה. כך אתה שומע בני נוער הקוראים "לא לתת לערבים להצביע " , " התקשורת עויינת " , " לגייס את הדתיים לצה"ל " ( כאילו כל הדתיים אינם משרתים בשירות צבאי ) . אמירות אלה מסמלות בורות ואי הבנת הקוד הדמוקרטי שלנו. ולאחרונה , אף קריאות מאורגנות של רבנים ורבניות שלא להשכיר דירות לערבים, ולא להתרועע עם בני זוג ערביים.
חינוך לדמוקרטיה וסובלנות נתפס , משום מה , כנכס ומסר של מחנות פוליטיים מסוימים . כאילו רק חלק מהעם מופקד על משמר הדמוקרטיה . האמת היא כי החינוך לדמוקרטיה בונה את התשתית לתודעה לאומית משותפת . ערך הסובלנות הוא היחיד המסוגל לגשר ולאחד בין ריבוי הדעות והמחנות . מאחר ולא תיתכן דעה אחיד ,קיימת סכנה שבני נוער יפתחו דה לגיטימציה של דעות ואישים בישראל . התרחשויות מדאיגות בתחום זה היו בשדה הציבורי , האקדמי , הפוליטי . צעקות וקללות הן עניין של שגרה בועדות הכנסת או בתכניות טלביזיה . אלימות בחברה , ובתוך זה – אלימות פוליטית היא מאפיין הולך ומתפתח אצלנו .
בתקופה כזו יעד החינוך לסובלנות ודמוקרטיה הוא מטרה לאומית עליונה . את שניהם צריך לבנות . זהו תהליך חינוכי, ולא עניין לעוד פרויקט במערכת , או מעשה הצהרתי .
ראשית , חינוך לסובלנות ודמוקרטיה צריך להיבנות אנכית , מהבסיס כלפי מעלה : בבית הספר היסודי בתכנית מובנית ( ולא מזדמנת ) , בחטיבת הביניים , ורק אז – בתיכון , בתפיסה המוכרת לנו כיום . יצוין כי כיום הרובד היחיד בו הנושא נלמד הוא התיכון , כחלק ממערך הבגרות . אלא מה? רק כ % 40 מבני הנוער נבחנים בבגרות במקצוע האזרחות . % 60 מהנוער הישראלי מגיע לגיל 18 ללא חינוך שיטתי המעודד את ערכי הדמוקרטיה והמקשר בינו למשמעות ישראל כמדינה יהודית . בחטיבת הביניים האזרחות איננה מקצוע חובה , ולבית הספר היסודי אין בכלל תכנית לימודים כזו . מנהלים ומחנכים בעלי תודעה מפותחת מצליחים לעשות משהו בתחום , אך כידוע במערכת החינוך מה שאיננו מובנה ומתוקצב נידון לזמניות וברוב המקרים , להיעלם .
שנית , חינוך לסובלנות ודמוקרטיה הינו פרי של מודעות המורים לנושא . אם יפתחו המורים גישה בריאה ומשכילה לקשר שבין טיפוח הלאומיות הישראלית והדמוקרטיה , תובטח השלמות של החברה , על שסעיה . פירושו של דבר הוא כי כל אונה בחברה הישראלית מטפחת את ייחודה באמצעות חינוך ילדיה : החרדים , הדתיים , המסורתיים , החילונים . באותו זמן , כחלק בלתי נפרד עליה לטפח פתיחות אצל הילד כלפי הקבוצות שהוא איננו מכיר , ושאיתן הוא איננו בא במגע . הטמעת הרעיון הזה תבטיח יציבות וסובלנות – העומדים אצלנו בסכנה .
ועוד , ילד ישראלי חייב להיות אמון על זכויות המיעוט , ולכבד את תרבותו וייחודיותו . האווירה בארץ כלפי המיעוט הערבי מתאפיינת בחוסר סובלנות קיצוני ומסוכן . קיצון העמדות בקרב ערביי ישראל , המתבטא קודם כל בנוער הערבי , מחריף את הבעיה . מצב זה עלול לערער , פשוטו כמשמעו , את יכולת החברה הישראלית להתקיים . זהו מתכון לאלימות וסגרגציה חברתית בתוך מדינה קטנה שאוכלוסייתה הולכת וגדלה . החינוך לדמוקרטיה אשר יבנה חברה דמוקרטית, יבנה בסיס המכיר בשתי תרבויות , יהודית וערבית , המתקיימות תחת הסכמה ודיאלוג הדדי . כך גם מול בני המיעוט הדרוזי .
שלוש נקודות שהודגשו כאן : הבניית החינוך לסובלנות ודמוקרטיה בכל הרמות החינוכיות , הטמעת הגישה של גישור בין שסעי החברה שלנו , וטיפוח הסובלנות בין הרוב היהודי והמיעוט הערבי , הן היעד הלאומי הקודם כמעט לכל סיסמא והכרזה. מעטים אולי מאמינים בכוחו של החינוך לבנות חברה . לספקנים נזכיר את הישגי תנועות הנוער , יכולתן של ישיבות לעצב דמות בוגריהן , שימור השפה העברית באמצעות בית הספר . כעת הוא הזמן לרתום את החינוך לבניית חברה דמוקרטית בריאה יותר .
נכתב במקור כמצע להקמת פורום המחנכים לכבוד האדם והסובלנות, 2002 .
המאמר עודכן.
ראש מינהל החינוך בעיריית חולון ,
בעל תואר מוסמך בתקשורת , מאוניברסיטת קלארק , בוסטון ,
ותואר ראשון בהיסטוריה כללית ומדע המדינה , האוניברסיטה העברית .
מייסדם של בתי הספר התיכוניים "מור" מטרו ווסט ו"אביב" ברעננה .
מחבר ספרי לימוד בתורת האזרחות ,
בשליחות : שימש כשליח קהילתי בקהילה היהודית של סינסינטי , אוהיו - סיטי .
לשעבר , חבר מועצת העיר בכפר סבא .
מקור המאמר: www.Articles.co.il - מאמרים לשימוש חופשי
כלים שימושיים למאמר: פרסם את המאמר
 הדפס את המאמר
 שלח לחבר
 קישור ישיר למאמר
 פניה לכותב המאמר
 דווח מאמר בעייתי
|
