הניצוץ האלוקי שבאדם הוא תשורה מאלוקים
אלוקים העניק לכל אחד ואחת מאיתנו ניצוץ אלוקי, פיסה מעצמו, שאותה אנו מכנים לרוב בשם "הנשמה" או "הנפש". ניצוץ אלוקי זה הוא זהותנו האמיתית. גופנו וה"אישיות" הקשורה אליו הם הכלים שדרכם נשמתנו מבטאת את עצמה. גופינו הם אנושיים, אך נשמותינו הן רוחניות-שמימיות. מבחינת הנשמה יש לנו אותן תכונות כמו לאלוקים בעצמו, שכן אנו נבראנו בצלמו של אלוקים. הניצוץ האלוקי חי. מעצם היותו חלק אלוקי ממעל, הוא נצחי והוא חי גם לאחר יציאת הנשמה מן הגוף.
נפש האדם ,אם כך,היא בעלת ניצוץ אלוקי הנמצא במרכז חיי האדם, והוא נתון במאבק מתמיד בין הנטיות לשים את עצמו במרכז עולמו לבין לשים את בוראו שם. כשאדם מאמין שיש בו נקודה אלוקית, יש לו עוצמה ויכולת שרידות גדולה יותר. את הניצוץ האלוקי שישנו בכל אדם,יש לטפח ולבנות על מנת שיתפתח ויגיע לידי מימוש בכל עוזו. היכולת של האדם לשים אלוקות במרכז החיים יוצרת פרופורציות בשאלות 'מי אני' 'מה אני' ו'מה מגיע לי'.
המיסטיקה היהודית מסבירה את מציאותה של ה'קליפה'. הקליפה מסתירה את הניצוץ האלוקי שנותן חיות לכל נברא. הקליפה לא מאפשרת להגיע אל הניצוץ. לזה אנו קוראים 'רע'. האלוקות הטבועה, לכודה בלבושי הקליפה ואינה יכולה לבטא את עצמה ולעלות לדרגה גבוהה יותר.
תורת החסידות מלמדת על עניין 'בירור הניצוצות'. בכל דבר בעולם ישנו ניצוץ אלוקי [שממנו שואב אותו דבר את קיומו וחיותו]. תפקידו של היהודי 'לברר' ולהעלות את הניצוץ הזה. כשיהודי נוטל חפצים גשמיים ומקיים בהם מצוות או מברך עליהם - בכך הוא גואל את הניצוצות האלוקיים שהיו טמונים בהם ומעלה אותם למקורם.
כך לדוגמא,האכילה והשתייה, שהן צרכים בסיסיים וחיוניים לקיום האדם, תלויות בעיקרם בניצוץ האלוקי שבפנימיותם, ולא בעצם גשמיות הדברים. הניצוץ האלוקי הוא הקובע את מידת חיוניותו של הדבר, מכיוון שהוא העיקר.
גישה זו מאפשרת לאדם לחפש בכל פעולותיו ומעשיו את הניצוץ האלוקי, ובכך להסיר את המסווה הגשמי ולהגיע אל נקודת האמת שבכל דבר. בירור זה של הניצוצות וגילוי האלוקות שבמעשינו הגשמיים מכשירים את העולם לתכליתו ,להוות דירה למטה לאלוקים כפי שחפץ כשברא את עולמנו ואותנו.
הצומח נחות מן החי, אך מבחינת הניצוצות האלוקיים מעמדו גבוה יותר. הכלל הוא שככל שדבר מסוים ירד לדרגה תחתונה יותר, זו עדות לשורשו העליון יותר. על-כן הצומח, הנחות מן החי, יש בו ניצוצות נעלים ביותר, שהנשמה זקוקה להם יותר מאשר הניצוצות שבסוג החי.
הבה ונבחן את פרי התפוח. בתפוח נמצא ניצוץ אלוקי המעניק לו נשמה וחיות, אך הניצוץ 'נלכד' בתוך התפוח. כאשר אנו אוכלים את התפוח מתוך כוונה רצויה, הניצוץ משתחרר מהמלכודת הפיזית ומתאחד עם כוונתו של האוכל לעבוד את הבורא, ואז הוא הופך לחלק אלוקה ממעל.
כך, אכילה אינה רק עניין של סיפוק חוש הטעם. היא אפילו אינה עניין של הישרדות. זוהי עבודה רוחנית הדורשת מחשבה-כמו כל דבר בחיינו בו מצוי הניצוץ האלוקי.
ונאחל לעצמנו להתחבר לניצוץ זה ולהאיר את עצמנו ואת סביבתנו.
אסתי-הילינג אנרגטי,מאסטר רייקי מדריכה ומטפלת,תקשור. מוסמכת לפרחי באך ומלחי שוסלר קוראת בקלפי טארוט,אושו,קבלה ועודesterrevka8@walla.co.il http://esterrevka84.cafe.themarker.com/> מקור המאמר: www.Articles.co.il - מאמרים לשימוש חופשי
כלים שימושיים למאמר: פרסם את המאמר
 הדפס את המאמר
 שלח לחבר
 קישור ישיר למאמר
 פניה לכותב המאמר
 דווח מאמר בעייתי
|
