הדברים האמורים יפים כמובן גם לעניין נישום שכיר אשר מקור הכנסותיו הם מסעיף 2(2) לפקודה, קרי, הכנסות עבודה.
נישום כאמור, מדווח על הכנסותיו לפי בסיס מזומן. הוצאות שהוציא אותו נישום, יהיה רשאי הוא לנכותם מהכנסתו גם כן לפי אותו עיקרון (במועד הוצאתם) למעט הוצאות מראש שיותרו לפי בסיס מצטבר, קרי, באופן יחסי בכל שנת מס. לדוגמא, הוצאות שכירות מראש שהוציא נישום המדווח על הכנסותיו במזומן ינוכו באופן יחסי עבור כל שנת מס.
המבחן הכללי לניכוי הוצאות קבוע בסעיף 17 רישא לפקודת מס הכנסה (נוסח חדש), התשכ"א-1961 [להלן:- "הפקודה"], אשר קובע בזו הלשון:
" הניכויים המותרים
17.לשם בירור הכנסתו החייבת של אדם ינוכו, זולת אם הניכוי הוגבל או לא הותר על פי סעיף 31 - יציאות והוצאות שיצאו כולן בייצור הכנסתו בשנת המס ולשם כך בלבד, לרבות - ?"
הוראת סעיף 30 לפקודה מוסיפה בעניין, והיא קובעת, כי יש להגביל את ההוצאה המותרת בניכוי לסך סביר, ואין להתיר ניכוי הוצאה בסכום העולה על הדרוש לצורך ייצור הכנסה בידי הנישום.
סעיף 32 לפקודה מסייג את סעיף 17 וקובע אילו ניכויים לא יותרו; הסעיף קובע כדלקמן:
" ניכויים שאין להתירם
32.בבירור הכנסתו החייבת של אדם לא יותרו ניכויים בשל -
(1) הוצאות הבית או הוצאות פרטיות;
(2) תשלומים או הוצאות, שאינם כסף שהוצא כולו לייצור ההכנסה ולשם כך בלבד;
(3) הון שניטל או סכום כסף המשמש, או נועד לשמש, הון;
(4) עלות ההשבחה;
(5) כל הפסד או הוצאה הניתן להיפרע על פי ביטוח או חוזה שיפויים;
(6) דמי שכירות ועלות תיקונים, של חצרים או של חלק מהם, ששולמו או שנגרמו שלא לשם ייצור ההכנסה;
(7) סכומים ששולמו, או שיש לשלמם, כמס הכנסה;
..."
הפרשנות המקובלת בהקשר של ניכוי הוצאות היא שרק הוצאות פירותיות - שוטפות (להבדיל מהוצאות הוניות) יותרו בניכוי. סיווג הוצאה, כהונית או כפירותית, אינו דבר קל בכלל; ולעניין זה נקבעו בפסיקה ובספרות המשפטית מבחנים שונים, אשר נועדו לסייע בקביעה, אם מטרת ההוצאה היא שמירת ההון הקיים, אשר משמש בייצור הכנסה ("שמירה על הקיים"), או שמא מדובר בהוצאה, שנועדה ליצור לנישום נכס הון חדש ("רכישת יתרון מתמיד"). הוצאות לשמירת ההון הקיים יותרו בניכוי, בעוד הוצאה שנועדה ליצור נכס הון חדש אינה מותרת בניכוי.
הוצאות משפטיות, דינן כדין הוצאות אחרות, הנבחנות במסגרתו של סעיף 17 לפקודה,.מכיוון שהמחוקק לא התייחס אליהן במפורש. לפיכך, בכל תשלום הוצאות משפטיות בידי נישום, יש לבחון: אם מדובר בהוצאה פירותית או בהוצאה הונית; אם זו הוצאה עסקית (לצורכי ייצור הכנסה), או שמא זו הוצאה פרטית; וכו'.
הפסיקה בעניין זה מבחינה: בין הוצאות משפטיות שוטפות של נישום על ייעוץ משפטי שוטף קבוע הנוגע לניהול עסקיו במהלכם הרגיל; לבין הוצאות משפטיות, שמטרתן שימור ההון הקיים (הוצאות משפטיות פירותיות - עסקיות). ירון אלי, עו"ד (יועץ מס)
משתתף בכתיבת הספר "אמנות מס - 111 טבלאות השוואה של אמנות המס של ישראל". מרצה במכללה למנהל, וחבר בועדת המסים של לשכת עורכי הדין בישראל.
www.eli-law.com
מקור המאמר: www.Articles.co.il - מאמרים לשימוש חופשי
כלים שימושיים למאמר: פרסם את המאמר
 הדפס את המאמר
 שלח לחבר
 קישור ישיר למאמר
 פניה לכותב המאמר
 דווח מאמר בעייתי
|
