כשלון בתביעה לפיצוי בגין נזק למכולות 

סוכן אוניה הגיש תביעה כספית כנגד רשות הנמלים אשר סיפקה שירותי פריקה ואחסנה למכולות. לטענת סוכן האוניה, מכולות שלו (או שיש לו זכות להחזיק בהן) נמסרו לאחסנה אצל רשות הנמלים כשהן מצב תקין, וניזוקו כשהן בחזקת רשות הנמלים. לטענת סוכן האוניה, רשות הנמלים אחראית לנזקים, בין היתר, מכיוון שזו הפרה את התחייבותה לשמור על המכולות בזמן שהיו בהחזקתה, כשומרת שכר.

בית המשפט דחה את התביעה, משום שלא הונח בסיס כלשהו לאחריותה של רשות הנמלים מכוח דיני החוזים או הנזיקין, ואף הנזק לא הוכח די הצורך.

בית המשפט הבהיר כי אחריות רשות הנמלים יכולה לנבוע ממעמדה של רשות הנמלים כשומרת שכר, כאמור בחוק השומרים. ישנה אבחנה בין שומר שכר "עיקרי" לבין שומר שכר "טפל": בעוד שאחריותו של שומר שכר "עיקרי" רחבה, שכן מטרת ההתקשרות עימו הייתה השמירה, אחריותו של שומר שכר "טפל" הנה צרה יותר, משום שהשמירה הייתה אקט נלווה להתקשרות החוזית. בעניינינו, אחריותה של רשות הנמלים הנה אחריות של שומר שכר "טפל", משום שהמטרה העיקרית של ההתקשרות אינה שמירה, כי אם שינוען של המכולות. הנמל הנו הגוף האחראי על קבלת המכולות והעברתן לבעלי הזכויות בהן, ואף אם המכולות מאוחסנות למשך זמן כלשהו בנמל, אין בכך כדי ליצור חוזה שמירה של שומר שכר "עיקרי".

בכל הנוגע לאחריות נזיקית, הסביר בית המשפט כי על מנת להקים אחריות נזיקית היה על סוכן האוניה להצביע על התקיימותם של רכיבי עוולת הרשלנות, שהנם: קיומה של חובת זהירות, הפרת החובה, נזק, וקשר סיבתי בין ההפרה לנזק. בעניינינו, ברור שמוטלת על רשות הנמלים חובת זהירות כלפי ציבור לקוחותיה. אלא שבאשר להפרת החובה, סוכן האוניה לא הציג ראיות מספקות להוכחת הפרת החובה. המידע של העד שהובא על ידה הגיע אליו מעיון במסמכים; הוא לא היה בנמל בעת פריקת המכולות ואף לא ערך את המסמכים המתעדים את תקינותן של המכולות בעת פריקתן, ולפיכך גם אם המסמכים שהמציא סוכן האוניה הנם קבילים, משקלם הראייתי אפסי.

באשר להוכחת הנזק הנטען, קבע בית המשפט כי העד מטעם סוכן האוניה לא היה מסוגל להעיד מידיעתו האישית אודות הנזקים, משום שלא ראה אותם, ולפיכך אין כל ראייה כי אכן נגרם נזק. כמו-כן, באשר לשיעור הנזק, אותו עד ביקש לבסס את סכום הנזק על מסמכים הכוללים הצעות מחיר לתיקונים, אך סוכן האוניה לא הציג כל עדות בנושא הערכות הנזק הכלולות במסמכים אלה, ולפיכך גם שיעור הנזק כמו דבר התרחשותו, אף הוא לא הוכח.

לאור כל האמור לעיל, התביעה נדחתה מחמת אי הוכחת אחריות רשות הנמלים, ולחילופין מחמת אי הוכחת רכיב הנזק, מבחינת עצם התרחשותו ומבחינת שיעורו.

פרשנות: כפי שכבר כתבנו מספר פעמים, כללי הראיות בבית המשפט הינם כללים נוקשים. אי עמידה בהם עלולה להביא להפסד המשפט.

להרחבה ראו במאמרנו שפורסם כאן:

http://www.nadel-law.co.il/Index.asp?ArticleID=139&CategoryID=84&Page=1

ת.א. 80078/01, פסק דינו של בית משפט השלום בתל אביב מיום 23/10/2006


עו"ד גיל נדל עוסק בתחום דיני יבוא ויצוא, מסי יבוא ומסים עקיפים, חוזים בינלאומיים, הובלה ושילוח בינלאומי וקנין רוחני. עו"ד נדל מרצה בפורומים מקצועיים רבים כגון מכון היצוא, לשכת עורכי הדין, ארגוני סוכני המכס והמשלחים הבינלאומיים, איגוד שלכות המסחר ועוד. לעו"ד נדל מדור קבוע בעיתון "תעשיות", במגזין PORT 2 PORT, ובפרסומים נוספים. חומר נוסף מאת עו"ד נדל ניתן להוריד באתר האינטרנט, בכתובת http://www.nadel-law.co.il

מקור המאמר: www.Articles.co.il - מאמרים לשימוש חופשי

כלים שימושיים למאמר:  פרסם את המאמר   הדפס את המאמר   שלח לחבר   קישור ישיר למאמר   פניה לכותב המאמר   דווח מאמר בעייתי