11.1.2011
כיצד דיכאו הפרסומות והאמצעים הטכנולוגיים את השכל הישר
יקיר שחף
נובמבר 1993. מדינת ישראל מתעוררת לערב חדש. מהדורת חדשות השעה שמונה עם יעקב אילון משודרת לראשונה בערוץ 2 ופותחת רשמית את שידורי הערוץ. עם ישראל צופה בהתרגשות- תפאורה ותאורה שלא הכרנו, אולפן בניחוח אמריקאי, אפילו ברכת הצלחה משדרנית ה CNN שודרה באותה מהדורה מכוננת.
יעקב איילון סומן אז (ובצדק רב יש לומר) ככוכב חדש ומבטיח, אך בעיני, הכוכבות האמיתיות של הערוץ החדש היו לא אחר מאשר הפרסומות. על אף שכבר צפינו בפרסומות בבתי הקולנוע, ברדיו וגם בערוץ הציבורי (ערוץ 1) תחת הכותרת של "תשדירי שירות", הפרסומות החדשות היו שונות לחלוטין: יצירתיות, שובבות, סקסיות, מהירות, נגישות, בחלקן מטעות, מוטות, שטחיות וחד צדדיות. מטרתן כמובן הייתה אז, כמו היום, למכור. למכור מהר וכמה שיותר. הן מצליחות לחדור בתוך כ-30 שניות לתוך ה DNA הרגשי שלנו ומביאות אותנו לשנות את הרגלי הצריכה: אם תלגום משקה מסוים תרגיש את טעם החיים, אם תשתה משקה אחר תהיה מוקף בחברים, אם תאכלו דגני בוקר של חברה מסוימת או מוצר חלב כלשהו- תהיו בריאים, חיוניים ומלאי אנרגיה, אם תלעסו דווקא את המסטיק הזה- תרד לכם העששת בפה, אם תלקקי רק את השלגון הספציפי תהיי יפה וחטובה, אם תקנה את נעלי הספורט האלה תוכל להגשים את חלומך ולהגיע איתן לכל יעד שאתה שואף בחיים, אם תאכלו את הגבינה הספציפית הזאת תמצאו את עצמכם לפתע בתוך בית חם ונעים, מוקפים בבן זוגכם החתיך ורווים נחת מהילדים... ועוד ועוד מניפולציות רגשיות- העיקר שתקנו.
רוב העם התמכר בשקיקה לפרסומות הצבעוניות המרצדות על המסך הקטן וככל הנראה רכש בהמוניו את מוצריהן, דבר שאיפשר אמנם לערוץ 2 לפתח את התעשייה, להציע לציבור תכנים מגוונים ולשבור את המונופול של הערוץ הראשון, אך מאידך- הפך אותנו למחפשי ריגושים מיידיים, לחסרי סבלנות לאחרים, לחסרי יכולת להביע רגשות שנמשכות יותר מ-30 שניות, לבעלי הפרעות קשב וריכוז שרודפים כל העת אחר ריגושים מיידיים וסף הריגוש רק עולה ועולה ואינו ממלא אותנו עוד.
הצלחת ערוץ 2 פתחה לרבים את התיאבון לרכוב על גל הפרסומות ולעשות מזה כסף: תחנות רדיו פיראטיות שהשתמשו בתדרי שידור בניגוד לחוק, תחנות הרדיו האזוריות שנפתחו כעבור שלוש שנים מאז החל ערוץ 2 לשדר באופן רשמי ומשדרות אלפי פרסומות ביממה (גילוי נאות- שימשתי במשך תקופה כשדר וכעורך חדשות ברדיו האזורי "קול רגע"), תחנות הרדיו של "קול ישראל" שהגבירו במידה רבה את כמות הפרסומות ששידרו. (מי היה מאמין שבתוך קודש הקודשים של "קול ישראל" בעת שידור מהדורת החדשות, יעצור הקריין הרשמי את שטף דיבורו לטובת פרסומות מסחריות...) ובנוסף- שלטי חוצות על בניינים, שלטי חוצות ענקיים בצידי הדרך, לוחות מודעות, ערוץ 10 שהגיח לאוויר העולם ומאות אתרי אינטרנט מרכזיים שכדי להתקיים הכניסו פרסומות מכל הבא ליד.
במקרה (או שלא במקרה), באותן שנים ממש של אמצע שנות ה-90, החלו להימכר הטלפונים הסלולאריים (בסוף שנת 1995 גם אני רכשתי את הפלא הנייד הזה) ששינו במידה רבה את דרך ההתנהגות שלנו ואת היכולת שלנו לדחות סיפוקים ואף פגעו בצורך שלנו לשקט ולחשיבה עמוקה, ביכולת שלנו לאמן את המוח לזכור פרטים ומספרים ובאפשרות להתרכז בדבר אחד בלי שצלצול הנייד שלנו ינתק לנו את חוט המחשבה. כל תשובה שאנחנו רוצים לקבל, כל מחשבה שצצה ברגע זה בראשנו- הכל דרך הסלולאר, עכשיו ומיד. תוסיפו לכך את הופעת האמצעים הטכנולוגיים הנוספים כמו המיקרוגל שהפך את הכנת האוכל ואת טעמו לאינסטנט, הג'י פי אס שמנוון לנו את המבט המרחבי ואת חוש ההתמצאות, המחשב שמפתה אותנו להיכנס לאתרים הראשונים שקופצים לנו מול העיניים מבלי שבאמת נבדוק את מידת עומקם ואמינותם וגדג'טים נוספים ותראו עד כמה הפכנו תלותיים לחלוטין באותם אמצעים וכמעט חסרי אונים להמשיך את חיינו בלעדיהם.
הsms ואיתו המסנג'ר, הפייסבוק והטוויטר הפכו אותנו למאותגרים ורבאלית. הם מחייבים לכתוב בקיצור ולהשתמש בקלישאות ולא מאפשרים לנו לתאר רגשות, מצבים וחוויות. עד לפני מספר שנים היו רבים שגיחכו בהנאה על שחקני הכדורגל שמדברים בקלישאות: "הטבלה לא משקרת", "הכדור הוא עגול" ו"לדרבי חוקים משלו". היום? העולם העצבני והמהיר דיכא לרובנו את אוצר המילים ואת ההתנסחות החווייתית והפך את כולנו לקלישאתיים: "היה פיצוץ", "חבל על הזמן" (או אם נקצר עוד יותר- חבל"ז), "סוף הדרך", "אתה מלך", "אין עליך" וכו'.
וטכנולוגיה? עולה לנו כסף. הרבה כסף שבעבר לא היינו מוציאים אותו: על החשבון הסלולארי, על הכבלים והלוויין, על מיחשוב ומכשירים טכנולוגיים. תוסיפו לכך את
המשכנתא היקרה שנמשכת 20-30 שנה, רכב או שניים למשפחה, חשבונות, דלק, חוגים לבני המשפחה, חדר כושר ועוד ועוד ותקבלו חיים יקרים, כמקובל בעולם המערבי.
וכדי לעמוד ברמת החיים הגבוהה אנחנו עובדים קשה יותר, יותר שעות נוספות, לעיתים גם שתי עבודות ויותר. במקרים רבים הפחד מפיטורין גורם לנו להרכין ראש, להיצמד למקום עבודה שאינו מספק ואינו מעשיר אותנו, העיקר שלא ניפול, שלא נעמוד מול שוקת שבורה. ואז מגיעים הביתה, עייפים ומותשים, נטולי כח וסובלנות לילדים, לבן/ בת הזוג שלנו, למערכת הזוגית ולעצמנו, חסרי סובלנות להקשיב זה לזה, לפרגן, לתקשר, לשוחח, לאהוב, להביט זה לזו בעיניים, לחבק, להביע רגשות. אנו צונחים באפיסת כוחות אל מול הטלוויזיה, המחשב, המשחקים בסלולארי והאייפד, כשכל מה שאנחנו רוצים זה לבהות בתכנים שישכיחו מאיתנו את עול היום- חלקם רכילותיים, מציצניים ורדודים להדאיג. ועל הדרך צופים ומאזינים לפרסומות ששוטפות לנו את המוח וכך נופלים כפרי בשל למלכודת הדבש שטומנים לנו בעלי הממון, שכל רצונם הוא להשאיר אותנו בתוך המסלול של לחם ושעשועים, העיקר שנתרגש ונתבדר ונפתח את הארנק ונקנה, בלי לחשוב יותר מדי. ואז גוררים עצמנו למיטה ולמחרת היום מגיעים לעבודה ומשוחחים כמובן על הדברים הכי בנאליים ומעצימים עוד יותר את תרבות הבורות- וחוזר חלילה.
כראיה, די אם נביט בערוצי הכבלים והלוויין - ערוץ 8, נשיונל ג'אוגרפיק, ערוץ ההיסטוריה ואחרים. התכנים שלהם מרתקים, מעשירים ומחכימים. על אף זאת הרייטינג שלהם הוא כמעט אפסי יחסית לשני הערוצים המסחריים וברור שהם לא היו יכולים לשרוד ללא התשלום החודשי של המנויים.
חשוב לי להדגיש כי המאמר כתוב בהכללה וכמובן שאינו מקיף את כלל עם ישראל, אך די שנביט באחוזי הצפייה הגבוהים של תכניות בידור כאלה ואחרות (כ-30% המוכנים להודות כי צפו בתכניות אלו. ייתכן והמספר גבוה בהרבה) בכדי שנבין כי המצב די מדאיג.
חשוב עוד לציין לזכותן של הפרסומות, כי הן מהוות מנוף כלכלי חשוב לתרבות ולדמוקרטיה, הן המאפשרות כלכלית את הפלורליזם התקשורתי, את היכולת שלנו להיחשף לדעות שונות, לבחור איזה תוכן תקשורתי לצרוך וכן מעודדות כישרון ויצירה. הטכנולוגיה גם היא חשובה מאד בתחומים רבים ומקילה מאד על חיינו. הביקורת שלי היא כלפי עומס הגירויים שיוצרות הפרסומות וכלפי התלות שפיתחנו באמצעים הטכנולוגיים, המסיתים את תשומת ליבנו ואינם מאפשרים לחלק גדול מאיתנו לנתח מקרים לעומקם, להעניק תשומת לב לעומדים מולנו, להתבטא בחופשיות ובהנאה, להביע רגשות, להתפתח מקצועית ולהביט בעצמנו ובעתידנו מתוך מקום של חופש ויצירה.
יקיר שחף הוא יועץ תקשורת ומאמן אישי, קבוצתי וניהולי. מנהל להקת הנוער העירונית של יקנעם ולהקת הנוער בכפר הילדים בעפולה.
יקיר שחף הוא יועץ תקשורת ומאמן אישי, קבוצתי וניהולי. מנהל להקת הנוער העירונית של יקנעם ולהקת הנוער בכפר הילדים בעפולה.
href="mailto:yakirshahaf@gmail.comyakirshahaf@gmail.com">">yakirshahaf@gmail.com
מקור המאמר: www.Articles.co.il - מאמרים לשימוש חופשי
כלים שימושיים למאמר: פרסם את המאמר
 הדפס את המאמר
 שלח לחבר
 קישור ישיר למאמר
 פניה לכותב המאמר
 דווח מאמר בעייתי
|
