משלי שלמה
מתוך עלון "חוויית השבוע" של "החוויה היהודית"
"חכמות נשים בנתה ביתה, ואולת בידיה תהרסנו. הולך בישרו ירא יהוה, ונלוז דרכיו בוזהו. בפי אויל חטר גאוה, ושפתי חכמים תשמורם. באין אלפים אבוס בר, ורב תבואות בכח שור. עד אמונים לא יכזב, ויפיח כזבים,עד שקר". (משלי י"ד/א'- ד')
לפנינו תקבולת ניגודית בדבר מעלתה של האשה החכמה, אפיונו של ירא ה' ומה שומר על חיי החכמים, בדבר מעלתו של עד נאמן ותקבולת משלימה בדבר חשיבות עבודתו של השור לעבודת האדמה למען האדם.
"חכמות נשים בנתה ביתה, ואיוולת בידיה תהרסנו" - האשה החכמה מבין הנשים, בנתה בחכמה וביעילות את ביתה - הקימה משפחה לתפארת. אולם לעומתה, האשה האיוולת נטולת החכמה המעשית, תהרוס במו ידיה את הדבר הטוב שנעשה בחכמה. שכן, אין לה את ההבנה היסודית להבחין, להתבונן ולחשוב מה לעשות אם בכלל.
"הולך בישרו ירא ה', ונלוז דרכיו בוזהו" - מי שמתנהג ביושרו האישי והמצפוני כאשר הוא מתהלך בעולמה המוסרי של ההלכה, הוא ירא ה' -בעל יראת שמים, המכבד את הבריות ואת ה' בורא העולם. לעומתו, מי שלא הולך בדרך הישר, אלא מזלזל בעצמו ובכולם, מעקם את דרכו והוא בז לדבר ה', שציווה: "ועשית הישר והטוב בעיני ה'" (דברים ו'/יח').
"בפי אוויל חוטר גאווה, ושפתי חכמים תשמורם" - האוויל, נטול החכמה, עושה שימוש לא נכון בפיו. הוא מוציא מפיו דברים לא ראויים תוך שהוא מתפאר בכוחו ובשלטונו. המסר שלו לציבור הוא: חוטר גאווה - שבט רועים, כמו מקל רועים שבאמצעותו הם מנחים בדרכם את הצאן. כך האדם הלא חכם, מוציא מפיו שבט גדלות - המכה בסביבתו ופוגע בסובבים אותו בדבריו. הוא פוגע ועולב באחרים כמו להכות במקל ללא רחם, מה שנקרא: אלימות מילולית. אולם לעומתו, דווקא השפתיים השומרות על חיי החכמים המתבוננים ומבינים את דברי החוכמה הבוקעים משפתי חכמים, ישמרו אותם מכל פגע רע ובמיוחד מדברי הבלע של חוטר הגאווה של האוויל.
"באין אלפים אבוס בר, ורב תבואות בכח שור" - כשאין בקר המכונה בשם 'אלפים' - אין גם בר (דגן נקי) באבוס (כלי שבו נמצא מאכל הבהמות). זאת, משום שתבואה רבה לסוגיה כתוצר האדמה שממנה מפיקים לאדם ומשמשת כמספוא לבהמה, כל זה בזכות כוח השור, אשר מושך את המחרשה המכשירה את האדמה לזריעה. השוורים מכונים בשם "אלפים" - מלשון מאולפים, המלומדים לחרוש. מי שמפעיל, מכוון את השור ומאלף אותו לחרוש כראוי, זה האדם. אבל העוצמה וכוח העבודה הם של השור בעשיה.
"עד אמונים לא יכזב, ויפיח כזבים עד שקר" - עד נאמן באישיותו, הוא אדם אמין ואמיתי, הדובר אמת בפיו ובלבבו ואינו רגיל לספר דברי כזב - שקרים - גם לא מחוץ לכותלי בית המשפט. לעומתו, מי שרגיל לשקר ולהפריח כזבים, בוודאי שהוא עד שקר ואין להאמין לדבריו במשפט.
מסקנה:
החכמה בונה ומטיבה עם מי שמיישם אותה ועם הדורות הבאים כדרך הנהגה חינוכית-ערכית. האדם החכם חושב היטב לפני שמוציא הגה מפיו ובכך מיישם את המסקנה המופיעה בהמשך: "שומר פיו ולשונו, שומר מצרות נפשו" (משלי כ"א/כג'). אמירת אמת ראשיתה בחינוך בבית - בסביבה הקרובה, בכוחו של הרגל.
עבודת האדמה של השור היא המביאה את הלחם, שהוא מזונו הקיומי החשוב של האדם.
ד"ר אברהם גוטליב
המרכז ללימודי יסוד ביהדות
אוניברסיטת "בר-אילן
ד"ר אברהם גוטליב מרצה ומחנך להעמקת הזהות יהודית באוניברסיטת "בר- אילן" המרכז ללימודי יסוד ביהדות אוניברסיטת "בר-אילן"
מקור המאמר: www.Articles.co.il - מאמרים לשימוש חופשי
כלים שימושיים למאמר: פרסם את המאמר
 הדפס את המאמר
 שלח לחבר
 קישור ישיר למאמר
 פניה לכותב המאמר
 דווח מאמר בעייתי
|
