פרשת וארא בראי הקבלה - אוריה זמיר 

 

בס"ד

פרשת השבוע וארא בראי הקבלה – מאת אוריה זמיר

 שמות ו-ג : וארא אל אברהם אל יצחק ואל יעקב בא-ל  שד-י ושמי יקוק לא נודעתי להם:

 רמב-ן (והראב-ע) - והנה אמר האלקים למשה נראיתי לאבות בכח ידי אשר אני שודד בו המזלות ועוזר לבחירי, אבל בשמי של יו''ד ה''א אשר בו נהיה כל הווה לא נודעתי להם לברוא להם חדשות בשנוי התולדות, ולכן אמור לבני ישראל אני ה', ותודיע להם פעם אחרת השם הגדול כי בו אני עושה עמהם להפליא, וידעו כי אני ה' עושה כל. וצדקו כל דברי ר''א בענין הזה, אלא שהוא כמתנבא ואינו יודע. והנה גם לדבריו היה ראוי שיאמר הכתוב ואודע אל אברהם וגו' באל שד"י ובשמי ה' לא נודעתי להם, או שיאמר ובשמי ה' לא נראיתי להם. אבל הוא יתקן בזה, כי מפני היות נבואת האבות במראות הלילה אמר בהם וארא, ובעבור היות של משה פנים אל פנים אמר לא נודעתי להם, כאשר נודעתי לך: 

ועל דרך האמת בא הכתוב כפשוטו ומשמעו, יאמר אני ה' נראתי להם באספקלריא של א"ל שד"י, כטעם במראה אליו אתודע (במדבר יב ו), ואותי אני ה' לא נודעתי להם, שלא נסתכלו באספקלריא המאירה (זהר וארא כו א) שידעו אותי, כטעם אשר ידעו ה' פנים אל פנים (דברים לד י), כי האבות ידעו ה' המיוחד אבל לא נודע להם בנבואה. ע"כ.

 

{ הנה כי-כן נודעת הלימה בין ייעודו של אדם (שנקבע למעלה, טרם "ירידתו" לעולם המעשה), לבין הכח (הפוטנציאל) הרוחני והנפשי העומד לרשותו. אין עוררין על גדולתם של שלוש האבות וייעודם בעולם.

ואכן ע"פ דברי ימי האבות בתורה, הגשימו שלושתם את הייעוד שהוטל עליהם "וכל אחד מהם "הוריד" את המידה לה נצרך העולם :

אברהם אע"ה את מידת החסד. יצחק אע"ה את מידת הגבורה (דין) ויעקב אע"ה את מידת התפארת, האמת והרחמים. ברבות הימים ישלים דוד המלך ע"ה את מנין אופני המרכבה ע"י מידת המלכות.  א.ז.}

 

אור החיים הקדוש : וארא אל אברהם וגו'. טעם שהזכירם בפרטות, לצד שכל אחד יש בו בחינה מעולה, אל אברהם שנתעלה לצד שהוא אשר הכיר את בוראו תחלה מבלי שיקדים אליו דבר ממנו יתברך, כי הלא תמצא כל מי שקדם לו ידיעה מהבורא ממעשיו והנהגתו עם ברואיו אין לשבח אותו כשילך בדרך בחר לו יה כי כל משכיל יבחר בטוב ובפרט בטוב השלם והערב והמופלא הוא דרך ה', מה שאין כן אברהם כי דבק בה' קודם שיוכר אצלו מדותיו יתברך והנהגתו, וכבר כתבתי כי לאברהם למנה שיקראו לו (ישעי' מ''א) אוהבו של מקום פי' אהבת האמת אהבת הטוב כי הגם שעדיין לא הכיר ממנו אלא הנסיונות הגדולות. אף על פי כן דבק בה' ואהבו וכמו שכתבנו במקומו.

אל יצחק שהיתה בו בחינה אחרת שפשט צוארו על גבי המזבח.

ואל יעקב שהיה שלם שלא יצתה ממנו טיפה מאוסה כישמעאל ועשו, והכוונה בזה שלכל ג' הדרגות הצדיקים בחירי עולם לא נגליתי עליהם אלא באל שדי שהוא גילוי הדרגה למטה מהדרגת גלוי שנתגלה למשה שהוא בשם ה' כאומרו אני ה', והכוונה בזה להודיעו כי הוא כפוי בטובתו של מקום שכל כך החשיבו מהאבות והוא מדבר לפניו במיעוט דרך ארץ. והגם שמצינו שאמר בנבואת האבות גם כן (בראשית יח א) וירא אליו ה', מדבר ה' כאן אתה למד כי הכתוב שם יגיד שנגלה להם ה' אבל לא השיגו לדעת ולהכיר בחינה זו הנפלאה, והוא אומרו ושמי ה' לא נודעתי להם פי' שלא נתודעה להם בחינה זו העליונה ע"כ.

 

{ הזהר הקדוש והאר"י (עץ החיים), מלמדים אותנו שטרם הבריאה "צמצם" עצמו הקב"ה לטובת "מקום" לבריאה שיברא. אותו צמצום בא לביטוי ע"י האצלת עולמות אבי"ע (אצילות, בריאה, יצירה ועשיה).

עולם, לשון העלם. משמע הקב"ה מאציל מקום (עולם) ממנו הו"א נעלם או עלום במידה מסויימת. ככל שהעולם "נמוך" יותר רוחנית, כך העלמות הבורא גדולה יותר.

בעולם הגשמי, הוא עולם עשיה, ההעלמות הגדולה ביותר, או במילים אחרות, הקב"ה עלום מעיני הנבראים.

 

בהיות הקב"ה ית' בורא עולם ואנו בעולם עשיה (שהוא "הנמוך" בעולמות), כך אין לנו כלל השגה בו.

הדרך היחידה "לפגוש" את ה' הינה באמצעות מידותיו והשפעותיו על העולם. וככזה בודאי שאין לו שם כלל, כפי הנאמר בפתיחת אליהו "לית מחשבה תפיסא בך כלל" (אין יכולת כלל להבין או להשיג) וגם  "לית לך שם ידיע כלל", (פירוש, אין לך שם ידוע כלל) וגם "ואנת לית לך שם ידיע דאנת הוא ממלא כל-שמען", (משמע אין לך שם ידוע כלל, שאתה ממלא את כל השמות תוכן ומהות).

 

נשאל אם כן, מהם השמות אותם אומר הקב"ה ?

א"ל, אלקים, אדנ"י, יקוק, אהי"ה, אלקים צבאות, יקוק צבאות, שד"י  (ועוד).

לשם סיבור האוזן והעין נשתמש בדוגמה של צמח בעציץ. צרכי הצמח המסופקים ע"י האדם הינם מים, דשן ומקום מאוורר ומואר. ברור לנו כי הצמח דרך עיניו מחשיב את האדם "כספק" של ארבעת הצרכים שהזכרנו, פשוט מפני שאין לו צרכים אחרים וזה כל עולמו (לפחות לצורך הדוגמה).

יחד עם זאת לנו ברור כי באותו אדם יש מעלות רבות אחרות, מעבר לארבע שהוזכרו.

 

כך גם "שמותיו" של הקב"ה, הינם שמות של צינורות שפע (מידות הקב"ה) היורדים לעולם ע"פ הצרכים שנטעו בנו עם בריאתנו. כל אדם ע"פ מידותיו (ככלי), רצונותיו וצרכיו מקבל את השפע. בקב"ה "עצמו" אין לנו השגה והבנה כלל.

 

המושג "עולם" הולך ומקבל משמעות ותכונת ההעלמות גם היא. כל עולם מעולמות אבי"ע "מקבל את השפע האלקי" על-פי צרכיו ומידותיו "ככלי". כך היה עם אדם וחוה כשאכלו מפרי עץ הדעת טוב ורע. ע"פ הזהר הקדוש, היו "לבושים" טרם החטא בכתנות אור, היות והיו בעולם עליון ורוב מהותם היתה רוחנית.

משחטאו "ירדו" לעולם הגשמי ונצרכו לכתנות עור, בראשית ג-כא : ויעש יקוק אלקים לאדם ולאשתו כתנות עור וילבשם:

 

ניכר בעליל כי התנהגות האדם קובעת את מיקומו הרוחני ואת רמת ההעלמות של הקב"ה ממנו. ככל שהוא מכסה עצמו בקליפות של מעשים לא ראויים (מצוות לא תעשה) ובהמנעות ממעשים טובים (מצוות עשה), כך הוא מוסיף מסכים המרחיקים אותו מהבורא ומורידים אותו לגשמיות יתר.

 

אם נבחן את מעשיהם של האבות ושל משה רבינו ע"ה נראה כי בכל רגע ורגע שאפו להתעלות ולהשתפר.

משה רבינו ע"ה על-אף מעלתו הרוחנית הגבוהה לא "נח" לרגע מלטרוח ולהתעלות וכתוב, 

שמות ג-ג : ויאמר משה אסרה נא ואראה את המראה הגדל הזה מדוע לא יבער הסנה:

וכבר עמדתי על כך במאמר על פרשת "ואלה שמות", מה היה לו למשה לומר "אסרה" ? האם לא היה במקום, וכן מה היה לו לומר "ואראה", האם לא ראה ?

אלא שבגלל גודל המעמד ראה משה צורך לסור מדרכו שעד כה, שאם לא כן לא יוכל לראות.

ועוד יש לתמוה, אם כה חפץ לראות, מדוע נאמר, שם ו : ויסתר משה פניו כי ירא מהביט אל האלקים :

שהרי קודם לכן כתוב "אסרה נא ואראה".

 בוא אתה וראה, מה הן המידות החביבות על השם ומדוע נתחבבו עליו ית' האבות ומשה רבינו ע"ה.

 

וככל שהכלי (האדם) משתבח כך הוא יכול לקבל ולהכיל אור איכותי יותר, לראות יותר ולהשיג יותר.

דברים לד-א : ויעל משה מערבת מואב אל הר נבו ראש הפסגה אשר על פני ירחו ויראהו יקוק את כל הארץ את הגלעד עד דן: {ב} ואת כל נפתלי ואת ארץ אפרים ומנשה ואת כל ארץ יהודה עד הים האחרון: {ג} ואת הנגב ואת הככר בקעת ירחו עיר התמרים עד צער:

 

על כך אומר הזהר הקדוש, שהקב"ה הראהו את הארץ בעזרת האור הגנוז (הוא האור הגנוז לצדיקים) וכך יכול היה לראות את הארץ כולה לאורכה ולרוחבה.

 

לסיכום ניתן לומר כי אור הקב"ה כולו שופע ממנו כל העת, והוא בבחינת "אור אין סוף". אנחנו רק צריכים להושיט יד ולקחת את שניתן לנו.

ככל שנעבוד על המידות ונשפרן, נתקרב לקב"ה ונעשה "הדמות הצורה" ובע"ה נתקרב "להשוואת הצורה".

מה שיש לנו ומה שאנו לוקחים מהניתן לנו, "נגזר" מאיכות הכלי שלנו.

כל אחד מאיתנו יכול לפעול בכל רגע ורגע ע"פ עקרון "אסרה נא ואראה", ולהתרחק מהרצון לראות מבלי לסור

ומבלי לטרוח.

יחד עם זאת מעט צניעות לא מזיקה, שנאמר, שם ג-יא : ויאמר משה אל האלקים מי אנכי כי אלך אל פרעה וכי אוציא את בני ישראל ממצרים:

 

וכן לא כפרו העם בקיום האלקים ח"ו, אלא שרצו להתבדל מהגויים ע"י ידיעת שפע הבורא ועבודתו,

שם יג : ויאמר משה אל האלקים הנה אנכי בא אל בני ישראל ואמרתי להם אלהי אבותיכם שלחני אליכם ואמרו לי מה שמו מה אמר אלהם: א.ז.}

 

** להאמין, להשתדל ולעשות, לשנות את הדרך, לשפר את המידות, להלחם באגו – ואז לראות :

 

תהילים קכח : {א} שיר המעלות אשרי כל ירא יקוק ההלך בדרכיו: {ב} יגיע כפיך כי תאכל אשריך וטוב לך: {ג} אשתך כגפן פריה בירכתי ביתך בניך כשתלי זיתים סביב לשלחנך: {ד} הנה כי כן יברך גבר ירא יקוק: {ה} יברכך יקוק מציון וראה בטוב ירושלם כל ימי חייך: {ו} וראה בנים לבניך שלום על ישראל:

 

בברכת אהבת ישראל, אוריה זמיר.

 

 

מקור המאמר: www.Articles.co.il - מאמרים לשימוש חופשי

כלים שימושיים למאמר:  פרסם את המאמר   הדפס את המאמר   שלח לחבר   קישור ישיר למאמר   פניה לכותב המאמר   דווח מאמר בעייתי