משאירים חותם - חותמות מאז ועד היום 

עדויות לחותמות נמצאו בחפירות ארכיאולוגיות, והראו כי היו אלה בנמצא כבר בעת העתיקה. מקור המושג "חותמת", מקורו מן הפועל "לחתום", במשמעות של לסגור דבר מה. הסיבה לכך נעוצה בין השאר בכך שבעבר, בטרם היו ספרים ומעטפות, היו מסמכים כתובים נסגרים באמצעות גלילה ונחתמים באמצעות חותם. גם עם המצאת הנייר, היו מכתבים מקופלים ונחתמים באמצעות שעווה. גם לאחר המצאת המעטפה, בטרם הומצא הדבק שאנו מכירים במעטפות מודרניות, היו נסגרות מעטפות באמצעות טפטוף שעווה.

מכיוון שהחותמות הראשונות נועדו להטבעת חותמת בשעווה, הן לא כללו כלל דיו, כמו החותמות בימינו. עם טפטוף הדיו על הגביל או על נייר המסמך, היו מטביעים את התבנית המוטבעת על החותמת בשעווה החמה, וכאשר התקררה, היה נותר בה סימן, אשר היווה אמצעי זיהוי של השולח או הבעלים של המסמך. למלכים, ולאחר מכן גם לאנשי אצולה, היה חותם אישי, או חותמת, אשר בהם הוטבע סמל, כגון ראשי תיבות בעיצוב מסוים או סמל משפחתי. שימוש פרקטי נוסף לחותמות המעוצבות, היה לאימות מסמכים ולווידוא כי תוכנם נשמר חסוי, שכן עם שבירת חותם השעווה, היה כמעט בלתי אפשרי לשחזר אותו. מכיוון שרק אנשים עשירים יכולים היו להרשות לעצמם להחזיק בחותמות, ניתן היה לדעת כי המכתב לא נפתח ונקרא.

עם השנים, הפכו חותמות לנפוצות יותר ובמקביל איבדו את תפקידן כאמצעי לסגירת מסמכים ומכתבים. כך, הפכו חותמות אלה כאמצעי לחתימה בתחתית מסמכים שונים. זהו המקור לאותה דוגמה עגולה דמוית שניתן למצוא בתחתיתם של מסמכים שונים, כגון תארים ותעודות. זאת גם הסיבה שדוגמה זו מופיעה פעמים רבות בצבע אדום, שהיה צבע השעווה ששימשה לחתימת מסמכים. כך, הפכו חותמות לכלי בידי שליחי ציבור נוספים, כגון מדינאים, שופטים, ולאחר מכן גם רופאים ועורכי דין.

לאחר שהשימוש בדיו באופן מסחרי התפשט (לרבות השימוש בדיו בבתי דפוס, בהם הגלופות היו, למעשה, סוג של חותמות) ולא היה עוד צורך בחתימות השעווה, הוחלפה חותמת השעווה בחותמת דיו. כך גם הגיע לקיצו תפקידן של החותמות כאמצעי סגירה והמונח איבד משהו ממהותו. עם זאת, שמרו החותמות על תפקידן כאמצעי להצגת סמכות במסמכים שונים. כך, למשל, חותמת של רופא מציינת אישור של רופא מתוקף סמכותו על דבר מה, חותמת של נוטריון מציינת גם היא אישור של דבר מה מתוקף סמכותו החוקית של זה.

הפיתוחים השונים בתחום החותמות, הביאו לכך שחותמות חדישות יותר מציינות לא רק את זהות החותם ו/או תפקידו, אלא גם את התאריך בו בוצעה החתימה. לשם כך, על החותמות להיות מצוידות במספר גלגלים, אשר מחליפים את הגלופות בהתאם לתאריך. בנוסף, מכיוון שחותמות גנריות בכל זאת ניתנות לזיוף, חותמים כיום פעמים רבות, על ידי שילוב בין חתימת חותמת וחתימה בכתב יד. כך קשה מאוד לזייף מסמכים רשמיים.

במקביל להתפשטות השימוש בחותמות, מימי המלכים, דרך התפתחותם של בתי דפוס והמהפכה התעשייתית עד לימינו אנו, החלו חותמות לשמש גם בקרב המגזר הפרטי. כך, למשל, בוחרים אספני ספרים רבים להפיק חותמת אישית במקום כמו בית דפוס, ובאמצעותה לסמן את כל הספרים באוסף שלהם, וכך למנוע או לזהות גניבות. חותמות אלה יכולות להיות חותמות דיו וישנן גם בנמצא חותמות ללא דיו, אשר מטביעות את החותמת בגוף הדף. חותמות אלה יכולות להיות מעוטרות להפליא. במקרים מסוימים, חותמות אלה יכולות להפוך לפרטי אספנות מבוקשים בפני עצמם.

מקור המאמר: www.Articles.co.il - מאמרים לשימוש חופשי

כלים שימושיים למאמר:  פרסם את המאמר   הדפס את המאמר   שלח לחבר   קישור ישיר למאמר   פניה לכותב המאמר   דווח מאמר בעייתי