מתוך עלון "חוויית השבוע" של "החוויה היהודית"
"ותיראן המילדת את האלהים, ולא עשו כאשר דבר אליהן מלך מצרים, ותחיין את הילדים" (שמות א'/יז').
פרשת "שמות" מתארת ימים אפלים של בני ישראל במצרים בטרם היותם עם מגובש - הם סובלים מסכת ייסורים והשפלה מהעם המצרי. פרעה פועל במהלכים מתוחכמים כדי לדכא את בני ישראל ולפגוע בהם. בני ישראל סובלים קשות, מעונים ועמלים ללא לאות בעבודת פרך. בתוך כל זה מתגלות שתי נשים אמיצות שלא נכנעות לאווירה הכללית של העבדות, הרשעות והאכזריות. הן נקראות אל המלך המצוה אותן: "...אם בן הוא והמיתן אותו..." (שמות א'/י'). הן מסרבות למלא אחר פקודתו, תוך הסתכנות אישית: "ותחיינה את הילדים" - לא רק שלא המיתו אותם, אלא סיפקו להם מזון ומים כדי שיוכלו לחיות. היתה זו פעילות נמרצת ואמיצה כנגד פקודה נוראית ובלתי מוסרית.
כאשר תיבת משה מונחת ביאור, ניצבת אחותו מרים, ברוח איתנה, בזקיפות קומה ומתוך תחושות העזה, בין השיחים בקרבת היאור ואינה חוששת מפרעה ועבדיו, שמא אנשי המלך יענישו אותה בחדירה לשטח לא לה. באומץ לב מדהים היא מציעה לבת פרעה: "האלך וקראתי לך אשה מינקת, מן העבריות?" (שם ב'/ז').
בת פרעה, אף היא אשה אמיצה ונחושה ועם זאת רגישה ורחמנית. בתוך ארמון הרשע, בתוך ים האכזריות שמסביבה היא מתגלה כאור של רחמים בחושך הנורא, כנאמר: "ותחמול עליו". היא מזהה את התינוק: "...ותאמר: מילדי העברים זה" ומחליטה, באומץ לב ובזקיפות קומה, לגדלו בארמון פרעה - אביה. בת פרעה מתגלה כאשה נחושה ואסרטיבית - היא חיה בתקופה בה העם המצרי הופך את בנ"י לעבדים, היא יודעת על החלטת אביה להמית את הבנים ולמרות זאת, באומץ לב מדהים, היא מצילה את הילד. היא קוראת לו בשם ומגדילה לעשות, כאשר היא נותנת אותו לאשה מינקת מן היהודים, עד שנגמל.
צפורה, אשת משה, המתגלה אף היא בתושיה הרבה ובאומץ שהפגינה בהתמודדותה האיתנה אל מול המלאך. היא מלה את בנה ומצילה את משה מהמלאך שביקש להמיתו: "ותיקח צפורה צור ותכרות את עורלת בנה...וירף ממנו..." (שם ד'/כה'-כו').
בדורנו, נשים רבות אשר מפגינות אומץ לב, מנהיגות, שאפתנות, חריצות, הובלה ונשיאה באחריות. נשים משכילות, רוכשות חכמה ודעת, מטפחות בעצמן עוצמה ועומדות בראש מערכות. בידוע הוא, שהנשים מאופיינות בכח סבל, עמידה איתנה מול קשיים ותנאי לחץ, נחישות בהגשמת יעדים, התמקדות ברעיון, תושיה והצלחה במציאת פתרונות. תכונות אלה טמונות בהן מעצם בריאתן כבעלות בינה יתרה.
מהנשים המוזכרות בפרשתנו, אנו למדים שאין להיכנע לעריצות, יש לזקוף קומה אל מול רשעות ואלימות. דרכן של המיילדות יכולה לשמש לנו אור לדורות, הן לא נענו לגזרות פרעה ולא נבהלו מאיומיו, לא סטו מהדרך הישרה ונהגו בהתאם למצפון, באומץ לב. הנשים הפיחו תקווה בשנים של אופל וקדרות במצרים והביאו חיות ואור. הגברים, לעומתן, נתפסו לייאוש ולחדלון אך הנשים לא נואשו מלראות טוב.
במסכת סוטה, דורש רב עוירא: "בזכות נשים צדקניות שהיו באותו דור נגאלו אבותינו ממצרים" (דף יא' ע"ב). שהרי עבדות מצרים ניתנה בצווי רק על הגברים. הנשים לקחו על עצמן מרצון לסייע לגברים, מתוך אמונה וביטחון בה'. ללא סיוען של הנשים - ספק אם היו הגברים יכולים לקיים את צווי ה' בשלמות.
מי יתן ובזכות נשים צדקניות שבדורנו, יגאל אותנו ה' במהרה בימינו. אמן!
ד"ר יחיאל שרמן
חבר בעמותות "רוח טובה" "החוויה היהודית"מנהל קשרי חברה וקהילה ב"קמפוס מופת למדעים", כאחראי על מיזמים חינוכיים ,קשרי קהילה ומשימות לאומיות בפרוייקט "מצליח" -מצויינות לימודית חברתית, פר הנוער הודיות וקמפוס תו"מ לטכנולוגיה מנהל אתר "תורה" http://www.torah.in/he> מקור המאמר: www.Articles.co.il - מאמרים לשימוש חופשי
כלים שימושיים למאמר: פרסם את המאמר
 הדפס את המאמר
 שלח לחבר
 קישור ישיר למאמר
 פניה לכותב המאמר
 דווח מאמר בעייתי
|
